מסדר טירונים

למרקוס אלדריג', פורטלנד טריילבלייזרס (9 נקודות ב-50.3 אחוזים מהשדה ו-72.2 מהעונשין, פלוס 5 ריבאונדים ו-1.2 חסימות למשחק).

לפני שגמר את העונה בשל פעימות לב בלתי סדירות, אלדריג' שיחק את הכדורסל הטוב בחייו: בחמישה משחקים רצופים הוא קלע 19.4 נקודות ב-60 אחוזים מהשדה ו-80 מהעונשין, והוסיף 8.2 ריבאונדים ו-1.6 חסימות בממוצע למשחק. השליטה שלו בריבאונדים, מחיקת תווית ה"רך מדי" שהודבקה לו עוד בימיו בטקסס, והדומיננטיות שלו בצבע מיקמה אותו, שבוע לפני תום העונה, במקום השני במדד היעילות הכולל בין הרוקיס.

הסנטר הצעיר הוכיח שהוא אכן שחקן הפנים המוכן ביותר במחזור 2006, כשפילס את דרכו לרוטציה אחרי הפציעה של ג'ואל פריזבילה והבינוניות של ג'מאל מגלור. הוא היה אפקטיבי גם כשההתקפה לא עברה דרכו - מה שהרחיב את האפשרויות של המאמן נייט מקמילן בהתקפה, ומסייע במניעת מאבקי אגו.

סיום העונה החזק של אלדריג' עשוי לאיים על עתידו של הגבוה הדומיננטי בקבוצה, זאק רנדולף, למרות שמדובר באולסטאר לשעבר שנתן עונה טובה, בטח ביחס לעונה שעברה. יחד עם רוקי העונה הוודאי, ברנדון רוי, ליבה של צעירים שהתגבשה העונה, ובחירה גבוהה בדראפט אודן/דוראנט, הבלייזרס (47:31) בהחלט יכולים להיות קבוצה מעניינת בשנים הקרובות, אולי הפעם בהביטים טיפה יותר חיוביים.

רק שלא יפקששו בדראפט כמו שעשו ב-1984, כשהעדיפו את סם בואי על אחד, מייקל ג'ורדן.

* שווה אזכור: טיירוס תומאס, שיקגו (5.2 נקודות ב-48.1 אחוזים מהשדה ו-60.5 אחוזים מהעונשין פלוס 3.7 ריבאונדים ו-1.1 חסימות)

תומאס זכה להתארח בפינת הקיטבג לאחר שהודה שהסיבה היחידה להשתתפותו בתחרות ההטבעות באולסטאר היא הפרס הכספי - ומיד נקנס ב-10,000 דולרים. אבל נראה שדווקא העליהום התקשורתי עשה את העבודה, וטיי נותן לאחרונה הופעות מהסרטים: 15.2 נקודות ב-59 אחוזים מרשימים מהשדה, פלוס 8.5 ריבאונדים, 1.75 חסימות ו- 1.25 חטיפות בארבעה משחקים רצופים.

הפורוורד מ-LSU זכה ל-21.3 דקות משחק בממוצע בחודש מרץ, כדי לתת מנוחה לרגליים הזקנות של פי.ג'יי. בראון, המנטור שלו, ובן וואלאס (קשישים בני 37 ו-32, בהתאמה). הוא נותן לבולס באופן קבוע זריקת אנרגיה מהספסל, וסייע להם לנצח 13 מ-17 משחקיהם האחרונים. אבל מה שהוא אולי הסימן המעודד ביותר בהתקדמות של תומאס הוא שכמעט לאחר כל מהלך או עבירה, אפשר לראות אותו מסתודד עם הוותיקים ומתייעץ איתם. הרוקי שנחשב לקשה עורף מצא חיבור מיוחד עם וואלאס ובראון, שניים שהם מופת לעבודה קשה. אם מוסר העבודה של ביג בן יידבק לילד הכישרוני, שהיה הבחירה הרביעית בדראפט, טמון בו הפוטנציאל להפוך לאחד משחקני הפנים הדורסניים בליגה.

וולטר הרמן, שארלוט בובקאטס (8.1 נקודות ב-51.7 אחוזים מהשדה, 42.7 מהשלוש ו-78.4 מהעונשין, פלוס 2.6 ריבאונדים).

הארגנטינאי הגיע משומקום לזכות בתואר רוקי חודש מרץ של המזרח, כשהוא רושם 18.7 נקודות (!) ב-62.5 אחוזים מהשדה (!!), פלוס 6 ריבאונדים ו-2.3 אסיסטים בשישה משחקים רצופים. הפורוורד עם הפוני הבלונדיני, שזכה לכינוי "פאביו" בחדר ההלבשה של הבובקאטס, נראה תמיד, כיאה לארגנטינאי, משולהב כשהוא משחק על הפרקט, אבל מאחורי ההתלהבות הזאת מסתתר סיפור עצוב.

הרמן נבחר ל-MVP של הליגה הספרדית בעודו משחק כרוקי במדי מלאגה, וזומן להתאמן בנבחרת ארצו. באימונים נודע לו כי ארוסתו מתה כתוצאה מתאונת דרכים מחרידה. בחרונו, הוא הרס לחלוטין את חדר המלון שבו התגורר, ונסע להביע תנחומים בבית משפחת ארוסתו. במונית בדרך לשדה התעופה, כמה טלפונים חשפו לו את גודל הזוועה: גם אמו ואחותו היו במכונית. איש לא שרד את התאונה.

טוב, נשימה ארוכה. יש המשך. כעבור שנה, התחיל הרמן להתאושש ואף חזר לשחק בספרד, בעיקר כי התקשורת בארגנטינה רדפה אחריו לכל מקום בניסיון להמשיך ולסקר את מה שראתה כסיפור טרגי לאומי, ולא אישי. בתאריך המדויק של התאונה נתן הרמן את משחק חייו במדי הנבחרת: 38 נקודות פלוס 11 ריבאונדים, שזיכו אותו בכינוי "קארל מאלון הלבן". פלאשים של מצלמות תיקתקו והוא אמר למיקרופונים: "הרגשתי שהמשפחה שלי עוזרת לי מלמעלה". כשהוא חוזר למלון הוא גילה שאביו נפטר מהתקף לב.

"אף פעם לא אתגבר על הכאב", אמר, "אבל אני חייב להביט קדימה, ולא אחורה". הארגנטיני, כבר בן 27, הוחתם בליגת הקיץ על ידי שארלוט לחוזה חד שנתי עם אופציה לשנתיים, והתייבש רוב העונה על הספסל. לאחר פציעות של שון מיי, ואי עמידה בציפיות של אדם מוריסון, ניתנה לו ההזדמנות. והוא, כמו שאומרים, לקח אותה בשתי ידיים, כשהיה לספק נקודות מבפנים ומבחוץ, באחוזים נדירים ביותר לליגה הטובה בעולם. הרמן הפך עקב כך לאחד משבעה שחקנים בלבד שנבחרו לרוקי החודש העונה, ועכשיו לאף אחד אין ספק ששארלוט יממשו את האופציה עליו לשנה שנייה.

*שווים אזכור: טרנס קינסי, ממפיס, רנאלדו בולקמן, ניקס.

טרנס קינסי, ממפיס גריזליס (6.7 נקודות ב-44 אחוזים מהשדה ו-75.5 מהעונשין פלוס 1.7 ריבאונדים וחטיפה למשחק).

בהיעדרם של אדי ג'ונס (שוחרר למיאמי) ומייק מילר (פצוע) קיבל הגארד הכחוש מדרום קרולינה, שלא נבחר כלל בדראפט, סוף סוף את הכדור. והוא עושה איתו הרבה רעש בוואקום שקוראים לו ממפיס. בשמונה משחקים רצופים הוא שמר על ממוצעים של 19.3 נקודות ב-48.2 אחוזים מהשדה, 1.2 שלשות למשחק, 4.2 ריבאונדים ו-2.5 חטיפות למשחק.

הגריזליס מחזיקים במאזן הגרוע בליגה (60:19) וצפויים לבחור גבוה בדראפט אודן/דוראנט כשעתידו של כוכבם הספרדי פאו גאסול, שביקש טרייד, לוט בערפל. לפני שהקבוצה תעבור את רעידת האדמה הזו, נראה שקינסי לא מתכוון לפספס אף הזדמנות להראות את ערכו העונה, ויש לו עוד ארבעה משחקים בדיוק לעשות את זה.

רנאלדו בולקמן, ניו יורק (4.9 נקודות ב-50.5 אחוזים מהשדה ו-56.7 מהעונשין פלוס 4.3 ריבאונדים).

גבירותיי ורבותי: מהפך! הרוקי שהפך לפאנץ' ליין בגין בחירתו במקום ה-20 על ידי איזיאה תומאס והניקס, למרות שנחשב לבחירת סיבוב שני במקרה הטוב ועקב הדמיון המשעשע לשחקן עבר מהניקס, רונאלדו בלאקמן, נותן תפוקה יפה: 11 נקודות ב-52.3 אחוזים מהשדה פלוס 8.8 ריבאונדים ו-2 חטיפות בממוצע בחמישה משחקים רצופים. בולקמן נכנס יפה לנעליו של דייויד לי הפצוע כניצוץ אנרגטי מהספסל וכמשאבת ריבאונדים, והוא רביעי בין הרוקיס ביעילות כוללת פר 48 דקות.

ערב הדראפט, אפילו המאמן שלו בקולג', דייב אודום, פיקפק בו: "הוא לא יודע לשמור אחד על אחד, ויציבות תמיד הייתה נושא בעייתי איתו". בולקמן לקח את דרום קרולינה עד אליפות ה-NIT שנתיים ברציפות, כשהוא גם נבחר ל-MVP בפעם השנייה, ו-ויתר על שנתו האחרונה בקולג' כדי לצאת לדראפט, הימור שהשתלם בגדול.

בולקמן קיבל התנצלות פומבית מהבלוג "לספסל את רנאלדו", וסומן על ידי ג'ון הולינגר מ-ESPN כאחד מעשרת הרוקיס המשתפרים של מחזור 2006. הוא עדיין חייב לשפר את טווחי הקליעה שלו, אבל הלב העצום שהוא מראה על המגרש מבטיח שהוא כאן כדי להישאר. הקהל הניו יורקי הקשוח כבר זיכה אותו במחיאות כפיים בעמידה, מה שכמעט הביא אותו לדמעות: "אי אפשר לתאר את ההרגשה הזאת" אמר.

יאקובה דיאוורה, דנבר נאגטס (4.5 נקודות ב-33 אחוזים מהשדה ו-22 אחוזים מעבר לקשת פלוס 1.8 ריבאונדים).

הצרפתי מפפרדיין הוא הרוקי הראשון שהצליח להתרסק על קיר הרוקיס בלי להמריא קודם לכן. דיאוורה הוא גם הקיטבג הראשון בתולדות הפינה שלא נבחר בדראפט, והסיבה לאכזבה הגדולה ממנו נובעת דווקא מהצ'אנסים הרבים שקיבל, הזדמנויות שיוצאי קולג' אחרים היו הורגים בשבילן. "קובה", ששיחק בעונה שעברה בקלימאמיו בולוניה נגד מכבי תל אביב, נמצא במקום הלפני-אחרון בין שחקני השנה הראשונה ביעילות כוללת פר 48 דקות, ובמשחקים האחרונים הוא כלל לא קם מהספסל. תאמינו אם תשמעו שבפברואר הוא זכה ל- 25.6 דקות על הפרקט בממוצע למשחק?

לאחר ששיחק כדורגל כמגן בליגות הצרפתיות הנמוכות, הוא החל לגדול בפתאומיות, והשתכנע שכדאי לו ללמוד לשחק כדורסל. דיאוורה שיחק במדי קבוצת הנוער של דיז'ון, וגויס לנבחרת הנוער הצרפתית, שזכתה באליפות. משם עבר לקולג' דרום איידהו, ולאחר שנתיים עבר לפפרדיין. בשנה שעברה שיחק חצי עונה בדיז'ון, וחצי בקלימאמיו בולוניה, שם הפך לשחקן ספסל. למרות הרקורד שלו בדרכים, "קובה" הראה אופי כשוויתר על הצעת חוזה לשנתיים בשווי 1.8 מיליון דולרים מדאלאס, כדי לחתום בדנבר.

הוא קיבל את הזדמנות חייו העונה, כשאחרי תגרה במשחק מול הניקס, כוכב הקבוצה כרמלו אנתוני, שיושב על אותה המשבצת, קיבל השעיה ל-15 משחקים. אבל במקום לתת את הנשמה על הפרקט, דיאוורה העמיד מספרים עלובים (5.7 נקודות ב-31 אחוזים מהשדה, 22.4 אחוזים מהשלוש) ואולי זה בעצם לא מפתיע משחקן שאמר לאחר שדנבר החתימה אותו כי "אם אוחתם ב-NBA, יופי. אם לא, כבר אסתדר". "קובה" שולט בצרפתית, איטלקית, אנגלית וסנגלית, וטוב שכך. כי אם לא יעבוד קשה בקיץ, הוא צפוי למצוא את עצמו מחוץ לליגה הטובה בעולם, מביט עליה מבחוץ.