להרוס את הבתים

בית א' בליגת האלופות השנה כונה מראש כ"בית המוות". היריבות הכי חמה כיום בעולם הכדורגל, בין מוריניו לרייקארד, כשבתווך מנסה ורדר ברמן, שתמיד עושה צרות לכל קבוצה, להדיח את אחת הגדולות. במידה מסוימת ענה הבית על הציפיות, כשברמן התארחה בברצלונה במחזור האחרון, ביודעה שתיקו יעלה אותה לשלב השני וישלח את אלופת אירופה לגביע אופ"א. באופן מפוהק ומשמים כתמיד, בארסה ניצחה 0:2 ועלתה לשמינית הגמר. כל העניין המזויף שנבנה לקראת המשחק התברר כפתטי עוד יותר אחריו. קאמפ נואו, כפי שניחשתם, אפילו לא היה מלא במשחק הזה.

עכשיו, אחרי רבע הגמר הנפלא, ההצגה של מנצ'סטר יונייטד והמשחק הגדול בין צ'לסי לוולנסיה, קל לשכוח את הימים האפורים ההם, של שלב הבתים. אבל במובן מסוים, ההתעלות הנוכחית רק מדגישה עד כמה מיותרים השלבים הקודמים. התבנית של שלב הבתים ברורה עד כדי פיהוק מתמשך: כל הנציגות האיטלקיות, האנגליות והספרדיות, שלוש במספר, עולות ל-16 הגדולות, ויחד איתן ליון, באיירן מינכן ואיינדהובן. מפעם לפעם יש הפתעה ואיזושהי קבוצה בלתי צפויה מתגנבת פנימה. כמה סנסציות היו בשנים האחרונות? ההדחה של מנצ'סטר יונייטד אשתקד, וזהו פחות או יותר. מלבד הגדולות מאכלסות את הבתים קבוצות מהדרג השני כמו שאלקה, ברמן ומארסיי שמקוות לשיבוץ קל במיוחד ואסופות מצחיקות כמו פ.צ. תון, לבסקי סופיה או מכבי ת"א, שהגיעו לשם כדי לרשום בספרים הופעה מכובדת ולאסוף נקודות בגארבג' טיים.

ומילא היה הכדורגל טוב ומעורר. הקבוצות הגדולות משחקות בחצי הילוך ועם הרכבים חסרים, ועדיין עושות את המינימום כדי להעפיל לשלב הבא. שלב הבתים שקבעה אופ"א לליגת האלופות הוא לא יותר ממכונה להדפסת מזומנים, והעצוב הוא שאף אחד אפילו לא מנסה להכחיש את זה. לא ברור עדיין אם הצהרתו של מישל פלאטיני, לפיה הוא מתכוון למנוע מהגדולות להעפיל אוטומטית ולעמת אותן כבר בשלב המוקדם, מציגה עמדה פופוליסטית או מחשבה רצינית קדימה, אבל היו"ר החדש של איגוד הכדורגל האירופי לפחות מציג אלטרנטיבה לשיממון שאנחנו רואים על המסך בין ספטמבר לדצמבר, כי נכון להיום שלב הבתים של ליגת האלופות מיותר, משמים, חסר חיים ומשרת את הכיסים של בעלי הקבוצות ולא את שוחריו האמיתיים של הכדורגל.