יורים לעצמם ברגל

מאמן השוערים של ולנסיה, אמיליו אלברז, עלה לפני מספר ימים לשידור באחת מתחנות הטלוויזיה בספרד והתחנן שיחזירו לו את הלפ טופ שלו, אשר הכיל אינספור פרטים שהצוות המקצועי אסף על יריבות הקבוצה השונות ולפתע נעלם.

כשהסיפור הזה מנותק מההקשר הרחב, הוא מעלה חיוך על השפתיים. אלא שבוולנסיה לא מחייכים בעת האחרונה. במקביל להיותה של ולנסיה אחת הקבוצות המצליחות בספרד ובאירופה (והפעם, בניגוד למשפט האלמותי של אלון מזרחי, זו לא טעות) בעונות האחרונות, היא גם אחת המבולגנות והשסועות שבהן. עד עתה היא הצליחה לשמור את הראש מעל המים ולשרוד מקצועית, למרות הבעיות מחוץ למגרש. עכשיו, אחרי שהידרדרה למקום החמישי בליגה הספרדית והודחה על ידי צ'לסי בליגת האלופות, ייתכן שהצרות מתחילות לחלחל לדשא.

המאמן ברוגז עם המנהל הספורטיבי, אותו רוב השחקנים המובילים לא סובלים. הקפטן מתקוטט דרך התקשורת עם הנשיא ולבלם הוותיק נמאס והוא יעזוב בתום העונה. בין השחקנים יש מספר לא מבוטל של מטורללים, סנטיאגו קניזארס, למשל, סיפר לפני שנה לכל האומה בראיון טלוויזיוני, שבשעות הפנאי הוא נהנה להתנסות במין טנטר. לאור זאת לא ברור למה חואקין, שהגיע העונה מבטיס ושב-2004 סיפר ש"אמא שלי הניקה אותי עד גיל 6 או 7. הרופא אומר שזו הסיבה בזכותה אני כל כך חזק", עדיין לא התאקלם בבית המשוגעים שנקרא ולנסיה קלאב דה פוטבול. דבר אחד כן ברור: לא הייתה קבוצה יותר מתאימה מוולנסיה להיות שותפה בקרב המכות המבדר מול שחקני אינטר בתום המשחק בין השתיים לפני כחודש.

למרות הבלאגן, הלוס צ'ה עדיין מצליחים להציג כדורגל טוב לעתים קרובות. הם הדיחו את אינטר מליגת האלופות ולא היו רחוקים מלהעיף גם את צ'לסי. הם עדיין בתמונת המאבק על האליפות בספרד. יש להם חומר שחקנים שלא נופל מאף קבוצה בספרד, מאמן מצוין ואצטדיון ביתי מאיים. אבל הבעיות הפנימיות ומכת פציעות חסרת תקדים מאיימות להרוס כל חלקה טובה, כולל ההצלחות המקצועיות. לאיזה צד ייטו המאזניים בשבועות הקרובים, בהן תיאבק הקבוצה על אליפות - או לפחות על השתתפות נוספת בליגת האלופות?

"פציעות קשות, בעיות בין המאמן למנהל הספורטיבי, שחקנים צעירים שמתלוננים על דקות משחק. בכל הקריירה שלי לא נתקלתי בכל כך הרבה דברים רעים שקורים בו זמנית". משפט כזה הייתם מצפים לשמוע העונה משחקן של פ.ס.ז', המבורג, אולי מילאן ואפילו מכבי חיפה, קבוצות עם רף ציפיות גבוה שלא משכנעות. אלא שהדובר הוא לא אחר מאשר דויד אלבלדה והמשפט הארוך הזה, שיצא מפיו של קפטן ולנסיה, מתמצת למעשה את העונה של הקבוצה עד כאן.

אלבלדה הוא דוגמה לאחד מהקרעים בקבוצה. הקשר המרכזי צמח דרך מחלקות הנוער של המועדון ונבחר לקפטן בימי רפא בניטז, שהנהיג שיטה לפיה שחקני הקבוצה יצביעו על האדם שייבחר לתפקיד. אלבלדה היה אז בן 24 והקדים שחקנים ותיקים כמו סנטיאגו קניזארס ורוברטו אז'אלה.

הקפטן לא נהנה מיכולת אישית דומה לזו של צ'אבי, צ'אבי אלונסו או אנדרס אינייסטה, אבל הוא מסוג המנהיגים שעושים את השחקנים שלצידם לטובים יותר, הופכים אותם למחוייבים לקבוצה ולמלחמה על התוצאה. את הנחישות שלו הביא אלבלדה גם אל מחוץ לתחומי המסטאייה, עם בקשה לחוזה מחודש ומשופר, בו הוא לא זכה בינתיים.

קשה למצוא שחקנים שייצאו בשמם כנגד נשיא המועדון. תחשבו מה היה קורה לו שחקן של בית"ר ירושלים למשל היה מבקר את ארקדי גאידמק ולא בעילום שם. אבל אלבלדה הוא אחד מאלה שיכולים. לפני כשבועיים דלפו לעיתונות פרטים משולחן המשא ומתן עם הקפטן והוא סימן את הנשיא, חואן סולר, כאשם. "אני מאוכזב מאוד ממנו", אמר אלבלדה לתחנת הרדיו של "מארקה", "הוא לא יוצא ומכריז כמה הוא מרוויח מעסקי הבנייה שלו". בינתיים הקשר בן ה-29 עדיין לא חתם על הארכת חוזה ולא מן הנמנע שהוא יקנה את חוזהו בקיץ ויעזוב.

אולם עם כל הכבוד לאלבלדה, השסע האמיתי והעמוק ביותר במועדון הוא בין אמדאו קארבוני, המנהל הספורטיבי, לקיקה סנצ'ז פלורס, המאמן. קארבוני וסנצ'ז פלורס לא נהנו מיחסים טובים כבר בעונה שעברה, אז עוד היה האיטלקי שחקן מן המניין, שקיבל הוראות מהמאמן. קארבוני חגג את יום הולדתו ה-41 קצת לפני סיום העונה שעברה ועונה לפני כן עוד הספיק לרשום 28 הופעות בליגה הספרדית. אצל סנצ'ז פלורס, לעומת זאת, הוא שיחק חמישה משחקים בלבד. לראשונה מאז הגיע לקבוצה, רשם האיטלקי פחות מ-24 משחקי ליגה.

בקיץ בוצע רכש מאסיבי במועדון. פרנצ'סקו טבאנו, שכבש 19 שערים בכל אחת משתי העונות הקודמות במדי אמפולי מהסריה A, הגיע במהלך אותו רקם קארבוני, שבינתיים מונה לתפקיד המנהל הספורטיבי. סנצ'ז פלורס לא רצה את האיטלקי מלכתחילה, אבל קיבל אותו כהנחתה של הבוס החדש. התוצאה הייתה בהתאם: טבאנו שותף ב-3 משחקי ליגה ובשניים נוספים בליגת האלופות ובינואר כבר שוחרר לרומא. אחרי פחות מחצי עונה ולאחר שהיכה בהלם את חבריו לקבוצה, כשהצהיר כי הוא לא אוהב חמון, הנקניק הספרדי הידוע, עזב הרכש של קארבוני את הקבוצה.

בשלב מסויים של העונה, כשקארבוני הגיע למגרש האימונים, סנצ'ז פלורס אפילו לא ניגש לומר לו שלום וסיפורים מתוככי חדר ההלבשה סיפרו שבאחת מהפעמים המאמן אפילו חמק ממפגש אקראי עם המנהל הספורטיבי על ידי מציאת מחבוא בחדר השירותים.

קארבוני כבר החל לחפש מחליפים לסנצ'ז פלורס ולא שכח להוסיף "פליטת פה" לפיה הוא שמע שמרצ'לו ליפי מחפש קבוצה בספרד, אבל המאמן דווקא נהנה מתמיכה מלאה וגורפת של השחקנים. בחג המולד האחרון הם העניקו לו מתנה מקורית - חולצה של ולנסיה עם שמו של קרבוני על גבה. האקט היה הומוריסטי, אבל גם לא הותיר ספק לגבי הצד של הסכסוך בו נמצאים השחקנים: זה של המאמן.

"אס" הספרדי ידע לספר לפני כחודש שאחרי ההפסד לראסינג סנטאנדר סנצ'ז פלורס וקארבוני דווקא דיברו, או יותר נכון התווכחו בלהט.

קארבוני רתח על המאמן וטען בפניו שהוא לא היה צריך להרכיב את אלבלדה בגלל כושרו הירוד באותה תקופה. המאמן לא נשאר חייב והאשים את האיטלקי ואת ההנהלה בכך שהקפטן לא מצליח להתרכז בכדורגל בגלל המשא ומתן המתיש על הארכת חוזהו. סנצ'ז פלורס הוסיף ואמר לבוס שאם הוא רוצה להתלונן על שחקן מסויים, עליו לעשות את זה בפניו ולא מאחורי גבו.

בינתיים מאס רוברטו אז'אלה בבלגאן ויעבור בתום העונה לויאריאל, אחרי שטען שקארבוני רימה אותו. וגם אלבלדה ודויד וייה לא מאוהבים במנהל הספורטיבי ובכלל בהנהלה. בוולנסיה אין כרגע שלום, וגם לא ביטחון.

בעיות בין שתי הסמכויות המקצועיות העליונות בוולנסיה הן לא דבר דבר חדש. גם רפא בניטז סבל בזמנו מיחסים עכורים עם המנהל הספורטיבי דאז, חסוס גרסיה פיטראץ'. השניים היו חלוקים בדעותיהם על החתמות של שחקנים, בניטז לא קיבל את מבוקשו ועוד לפני שעזב לליברפול, ברור היה שאחרי אותה עונה מופלאה ב-2004, בה זכתה הקבוצה בדאבל בדמות אליפות וגביע אופ"א, המאמן המצליח לא יישאר.

אם לא די בכל הבעיות מבית, הגיעה מכת פציעות נדירה. אדו הברזילאי, שרק חזר מפציעה, קרע רצועות בבירכו במהלך משחק ההפסד 3:0 לסביליה בנובמבר והושבת לחצי שנה נוספת. אסייר דל הורנו החמיץ את פתיחת העונה בגלל פציעה קשה בקרסול. אמיליאנו מורטי היה מושבת לשלושה חודשים ודוד אלבלדה לחודשיים אחרי פציעה במהלך הניצחון על אוסאסונה 0:1 בסוף אוקטובר.

ויסנטה סובל מפציעות חוזרות ונשנות בקרסוליו, רק חזר לפעילות וכבר נפצע בפעם השנייה העונה במשחק הראשון מול צ'לסי. תקופת ההעדרות, הפעם בגלל קרע בשרירי הירך, נקבעה לכחמישה שבועות. רובן בראחה הוא שחקן נוסף שנעדר העונה לשתי תקופות של מספר שבועות ופרננדו מוריינטס החמיץ שלושה שבועות אחרי שפרק את הכתף במשחקה של נבחרת ספרד מול איסלנד.

לכל אלו אפשר להוסיף את מריו רגיירו שלא ראה מגרש חודשים ואת חיימה גאבילן, שסובל מחופשת החלמה של כשמונה חודשים אחרי פציעה בברך.

צרה נוספת של ולנסיה היא צרתן המשותפת של כל קבוצות הצמרת בספרד. שלושה מחזורים רצופים של ולנסיה בפברואר הניבו את התוצאות הבאות: ניצחון 1:3 על אתלטיקו מדריד, תבוסה 3:0 לחטאפה וניצחון 1:2 על ברצלונה. כך גם נראית העונה של ולנסיה כולה. חוסר יציבות בולט, חוסר יכולת ליצור מומנטום שיהפוך אותה למועמדת אמיתית לאליפות. ניצחונות על הגדולות, הפסדים לקטנות ואחר כך להפך.

הקבוצה הפסידה כבר תשע פעמים העונה, אבל בליגה הספרדית המרתקת של העונה זה מספיק בשביל להיות במרחק שש נקודות מהמקום הראשון. ככה זה כשבליגה בה נותרו עוד תשעה מחזורים לסיום העונה אין קבוצה עם פחות מחמישה הפסדים. למעשה העונה בספרד אין קבוצה יציבה בהצלחות.

הלוס צ'ה פתחו את העונה מצוין, השיגו ארבעה ניצחונות מחמשת משחקיהם הראשונים כשאת החמישי הם סיימו בתיקו מול ברצלונה בקמפ נואו. בשמונה המשחקים הבאים,לעומת זאת, ניצחה הקבוצה רק פעם אחת ורשמה הפסדים לסלטה ויגו מהתחתית וליריבותיה העתידיות לצמרת סביליה וריאל מדריד. תמה התקופה הרעה והחלה תקופה חדשה של שישה ניצחונות רצופים וחזרה לצמרת.

התוצאות האחרונות חזרו להיות שליליות ברובן ובסוף השבוע פוגשת הקבוצה את סביליה לעוד מבחן גדול. אלא שלמעשה, עבור הקבוצה של קיקה סנצ'ז פלורס כל משחק הוא בגדר מבחן.

למרות כל הבעיות, ולנסיה הצליחה להגיע רחוק יותר מכל נציגה אחרת מהליגה שלה בליגת האלופות וגם להתברג גבוה בצמרת הספרדית. העטלפים משחקים כדורגל טוב, עם הגנה חזקה והתקפה מאוד מהירה.

בכל אחת משלוש העונות של רפא בניטז בוולנסיה, הקבוצה ספגה הכי מעט בליגה הספרדית. בשנה שלאחר המאמן המעוטר הגיע קלאודיו ראניירי, שפוטר באמצע העונה והקבוצה איבדה את תואר האליפות, כמו גם את כתר הקבוצה שספגה הכי מעט. בעונה שעברה, הראשונה של קיקה סנצ'ז פלורס, כבר חזרה הקבוצה לסורה עם 33 ספיגות, כמו סלטה ויגו ויותר טוב מכל קבוצה אחרת בליגה.

השינוי לטובה אצל סנצ'ז פלורס הגיע דווקא בהתקפה. ולנסיה עוד לא שיחזרה תחתיו את הישגיה עם בניטז, אבל החלק הקדמי נראה משומן ואטרקטיבי מתמיד, עם שחקנים טכניים ומהירים כמו דויד וייה ודויד סילבה, שנעזרים בפרננדו מוריינטס ובמיגל אנחל אנגולו כדי ליצור התקפות מתפרצות מניבות שערים. חואקין טרם פורח בעוד ויסנטה מבלה יותר על שולחן הטיפולים מאשר על הדשא. כשהם ישובו לאיתנם נראה קבוצה מפחידה.

"שלוש דקות, שתי הצלפות וזה נגמר", קרא עיתון מקומי אחרי הניצחון 1:2 על ברצלונה במסטאייה. האלופה שלטה במרבית דקות המשחק, אבל נכנעה לשערים של מיגל אנחל אנגולו בדקה ה-51 ושל דויד סילבה בדקה ה-54, ולמעשה לשיטת המשחק של קיקה סנצ'ז פלורס למעשה. "ולנסיה היא מודל להתקפות מתפרצות", הוסיף העיתון וכיוון בעיקר לשער של אנגולו, שהגיע אחרי מתפרצת קטלנית ובישול של דויד וייה.

סנצ'ז פלורס לא מוציא מים מהסלע. יש לו את אחד מהסגלים הטובים באירופה. חמישה שחקנים מההרכב הפותח של נבחרת ספרד במשחקה האחרון במוקדמות יורו 2008, נגד איסלנד (0:1 לספרד) לפני כשבועיים היו מולנסיה: קרלוס מארצ'נה, דויד סילבה, דויד אלבלדה, פרננדו מוריינטס ודויד וייה. לשם השוואה, ברצלונה סיפקה שלושה, ריאל מדריד שניים. מיגל אנחל אנגולו היה השחקן השישי של ולנסיה בסגל. ארבעה ימים לפני כן פתחו אותם חמישה שחקנים ואת השערים שהעניקו לנבחרתם ניצחון 1:2 על דנמרק כבשו וייה ומוריינטס.

בזה לא נגמרת האיכות הספרדית של הקבוצה. סנטיאגו קניזארס נחשב במשך שנים לאחד מהשוערים הטובים בעולם והיה חבר בסגל הנבחרת במשך תקופה ארוכה. ויסנטה, אסייר דל הורנו וחואקין כבר שיחקו בנבחרת ועוד ישובו אליה. ראול אלביול הוא אחד מהבלמים-קשרים אחוריים הספרדים המבטיחים, שיחק בנבחרות הצעירות ויגיע גם לבוגרת בשנים הקרובות. לרובן בראחה הוותיק יש קרוב ל-40 הופעות בינלאומיות.

חיימה גאבילן, בו התעניינה ארסנל בקיץ האחרון, היה שחקן הרכב בנבחרת ספרד הצעירה בקמפיין האחרון של מוקדמות יורו 2007 ומיגל פז'ארדו הוזמן אליה לאחרונה. תוסיפו אליהם את מיגל הפורטוגלי ואת אז'אלה הארגנטינאי, שחקני הרכב בשתיים מהנבחרות הטובות בעולם, ותקבלו חבורה אדירה של שחקנים.

צמד הדוידים, וייה וסילבה, הם שמספקים את הניצוץ הכל כך דרוש לוולנסיה בחלק הקדמי. הרכישה של וייה מולנסיה מסתמנת כצ'ק הגדול הבא שיוצא מהאי הבריטי. בינתים נראה כאילו ליברפול וצ'לסי מתחרות על שירותיו, אבל תמיד יכולות לקרות הפתעות. העונה שעברה, הראשונה של החלוץ המצטיין בולנסיה, הייתה חלומית והוא כבש 25 שערי ליגה ב-37 הופעות, המאזן הטוב ביותר של שחקן ולנסיה מאז כבש אדמונדו סוארז טראבנקו כמות שערים דומה, לפני יותר מ-60 שנים. העונה כבש וייה 11 שערים ו-4 בליגת האלופות כשחלק מהעומס בחוד עובר לפרננדו מוריינטס, שמשלים צמד חלוצים מאיים במיוחד.

הכוכב השני של ולנסיה העונה, דויד סילבה, הוא רק בן 21, אבל נהנה מתמיכה גדולה. הוריו ואחותו של הקשר הצעיר ליוו אותו כשעזב את האיים הקנריים, שם נולד, ועבר לוולנסיה. אביו פרננדו נטש את הקריירה הפוליטית שלו באיים וקיבל מוולנסיה ג'וב לא רע - ראש צוות האבטחה של המועדון.

סילבה הושאל בעונה שעברה לסלטה ויגו, בלט ולא הותיר ספק לקיקה סנצ'ז פלורס כי מקומו בוולנסיה. הוא ירש את החולצה מספר 21 המחייבת של פאבלו איימאר, שעזב לסראגוסה, אבל השתחל לנעליים הגדולות שהותיר אחריו הארגנטינאי בצורה חלקה. הקשר הצעיר, שעמדתו הטבעית הייתה באגף השמאלי, הפך לשחקן כלבו בחלק הקדמי. כשהיה צורך הוא שיחק במרכז, לעתים תופקד כחלוץ שני ואפילו נדד לאגף הימני.

השליטה שלו בכדור, הבעיטה החדה, הנחישות ועצם העובדה שהוא פרץ כל כך מהר בקבוצת צמרת והפך לשחקן מרכזי בה, לא נעלמו מעיניו של מאמן הנבחרת, לואיס ארגונייס, שמיהר לזמן אותו לסגל. בשני המשחקים האחרונים של נבחרת ספרד רשם סילבה, שעד לפני מספר חודשים כיכב בנבחרת הצעירה, 180 דקות. "הוא סיים בית ספר תיכון במילאנו מול אינטר וקיבל את הדוקטורט אחרי המשחק בלונדון", התלהב ה"וולנסיה הוי" לאחר התיקו 1:1 מול צ'לסי בלונדון.

עוד לפני המפגש השני בין ולנסיה לצ'לסי נדרש קלאודיו ראניירי,שאימן את שתי הקבוצות, להבדלים בין סוגי הכדורגל: "באנגליה רוצים לראות קבוצה שנלחמת 90 דקות ושלעולם לא מוותרת. האנשים הספרדים אוהבים את החיים הטובים, מתים על בידור. זו הסיבה שקבוצות ספרדיות מנסות לשחק כדורגל יפה, שמשלב הרבה מאוד טכניקה והנעת כדור".

צ'לסי נלחמה ועלתה. האיכות, שבאה עם הכסף, הכריעה את המפגש הזה. הספרדים, מצד שני, סיפקו את חלקם בדרמה והעניקו לצופים לא מעט דקות של כדורגל יפה, ששילב הרבה טכניקה, בדיוק כמו שראניירי אמר. בכל הנוגע לבידור, אין ספק שוולנסיה היא מועמדת רצינית להיות אלופת אירופה. לצערו של המועדון, האמירה הזאת תקפה גם לנעשה מחוץ למגרש.