פיטרת, הצלחת?

ההצלחה של טברטקו קאלה, בליגה עם כל כך הרבה זרים מוזרים, מחזירה אותנו לנוסחה הטובה ביותר לאיתור של שחקני רכש בחו"ל לליגה הישראלית: החלכאים והנדכאים, הג'ובאני רוסואים, הכישרונות הסוררים שלא מצאו את נחלתם במכורתם, הטאלנטים שכמעט בזבזו את הקריירה ובארץ הקודש גילו מישהו שמבין את השיגעונות שלהם. בעונה שעברה, רק על הקווים, היה זה לואיס פרננדז, הגאון המטורף, שנחת בישראל ונבעט מכאן בטיפשות אין קץ. אולי בזכות קאלה נשוב ונבין סופסוף שהדרך הטובה ביותר לזרימת ידע וכשרון לליגה האנאלפביתית שלנו, הוא על-ידי הפיכתה לעיר מקלט לכל מיני משוגעים. קאלה הוכיח ששווה לתת להם צ'אנס.

למרות הנס של אלי כהן במכבי ת"א, היוצא מהכלל שאינו מעיד על הכלל, העונה הנוכחית כנראה תמשיך במגמת שחיקת מעמד המאמן הישראלי. אם בקיץ נדמה היה שחזרתם של כהן, יצחק שום ואלי גוטמן תכניס קצת הגיון מקצועי בליגה של שיימן, האביב הביא איתו בשורות מעט הפוכות: שתי היורדות המתגבשות הן אלו שהתמידו עם הגב למאמן; האלופה הנכנסת תהיה הראשונה בהיסטוריה שתזכה בתואר לאחר שהחליפה מאמן במהלך העונה; הפועל ת"א, למרות כל חטאיה, תשחק בעונה הבאה כנראה בגביע אופ"א; וכך גם במידה מסוימת מכבי נתניה ומ.ס אשדוד, שיסיימו כנראה בשישייה הראשונה, מבלי לחוש את הזעזוע בחילופי המאמנים.

לא רק על-פי הסגל של בית"ר ירושלים, גם ההישרדות המרשימה של מכבי הרצליה מדגימה עד כמה זאת ליגה של סוכנים ושחקנים: מתברר ששיימן יכול להמשיך לפטר מאמנים, כל עוד יש לו את הסוכן הנכון שימצא לו שבעה שחקני רכש טובים, כמו שאלי טביב עשה בעונה שעברה בהפועל כפר סבא. לעונה, שתיים, סגנון החיים הזה מספיק לשרוד בליגת העל, אבל אין לו תקנה בעתיד. עם כל ההערכה לפרדי דוד ויוסי מזרחי, אין כאן נוסחה חדשה להצלחה של קבוצת כדורגל אלא שיא חדש של שפל.

קווי האופי של שני הרווקים המבולבלים מעידים כי הם נועדו זה לזו כמו רומיאו ויוליה. זאת משאלתם הכמוסה של לא מעט פלגים מקרב האוהדים, אבל איכשהו אף אחד לא מעלה את האפשרות המתבקשת הזאת: אלי גוטמן להפועל ת"א. הוא יותר מתאים מכל המועמדים האחרים (אם לוקחים בחשבון שקשטן נשאר בנבחרת), הוא יותר ראוי לבנות את הקבוצה הזאת מחדש, הוא יותר מנוסה בבחירת זרים (הנקודה החלשה של הפועל ת"א השנה), הוא הכי דומה גנטית למה שהפועל ת"א מייצגת, בניגוד לדיסוננס הקטלני שהפריד לבסוף בינו לבין מכבי נתניה. ולא, הוא לא מאמן גמור, כמו שאלי כהן לא היה כזה שנייה לפני שניצל מפיטורים ממכבי ת"א. גוטמן, עם תקציב ראוי, יכול להיות האלי כהן של הפועל ת"א.

לראובן עובד תהיה ודאי בקיץ הזדמנות לחזור לאחת מקבוצות הצמרת, אבל לא בטוח שהעונה האחרונה מעידה שהוא מוכן ללחצים האלו. מכל ההצעות שכנראה מחכות כבר לעובד, זאת של מכבי נתניה היא הנכונה ביותר עבורו כרגע, ולו רק בגלל המאמן. עטר, שחקן בעייתי בעברו המוקדם, מבין לנפשם של אמנים סוררים כמו זו של עובד. הוא עשה את זה עם בניון במכבי חיפה ומסודי במכבי נתניה, ואין מתאים ממנו ללטש את היהלום הלא יציב לכדי כוכב אמיתי. אחרי המשחק הבטוח של נתניה בקרית אליעזר, בהביטו על היכולת של מכבי והפועל ת"א, ניכר שעם חלוץ רחבה אמיתי ועושה משחק יצירתי, בתוספת כמובן על הסגל הקיים, עטר יכול לקחת את נתניה למקומות שהיא לא היתה בהם כמעט 20 שנה. עובד תפור על התכנית הזאת, כמו שעטר תפור על עובד.

על רקע התרומה הדלה של הפרשנים של צ'רלטון והחשד שעולה מכל משפט של שלמה שרף, דווקא הליגה השנייה נהנית מדי שבת מפרשן טוב ומחדש: מומי זפרן. הוא חביב אך רציני כשצריך, מצביע על נקודות מעניינות שלא חשבתם עליהן ועובר מסך בצורה ראויה כמעט מכל הבחינות, הרחק מהקלישאות של ג'ימי טורק וגיא עזורי, יותר מבריק מעודד מכנס. לפעמים זפרן קצת עילג, אבל הוא אבן שושן בהשוואה למשפטים ששלמה שרף בולע. אם סכנין עולה ליגה, ראוי לחשוב על האפשרות לקדם גם את מומי זפרן לשידורי ליגת העל.

"חתמתי בהכח כי זה קרוב לבית" (מנור חסן מסכם במשפט אחד איך פספס קריירה שלמה)

"אני שמח בשמחתי" (לפרדי דוד חוקים משלו)

"כל אחד פה חושב רק על עצמו" (מוני הראל מעביר את האחריות לשחקנים על המהלך שהוא יזם עם פיטורי שום)

הפועל פ"ת – הכח עמידר

את המשחק הזה יקיימו בעונה הבאה, ככל הנראה, במסגרת הליגה הלאומית. אבל גם אם יקרה הבלתי צפוי, אנחנו נראה בעונת 2007/8 שתי קבוצות צפוניות במקום שתי קבוצות מהמרכז. זאת יכולה להיות בשורה חדשה ולא רק נדנדה מקרית, אבל ההיסטוריה מלמדת שקרית שמונה וסכנין קרוב לודאי יתקשו מול אותן בעיות שמחזירות תוך עונה או שתיים עולות חדשות לליגה השנייה, בטח כשהן מגיעות מאזור ללא מסורת בליגה הבכירה אלא בליגות הנמוכות. שתיהן חסרות תשתית של שחקני בית, קמות ונופלות על שכירי החרב שבאים והולכים ויידרשו להוצאות כלכליות כבדות מכפי שהן רגילות, כמו גם עומסים מנטאליים ומקצועיים. לסכנין עוד יש אצטדיון סביר, קבוצה בליגה הלאומית לנוער ומגזר מקופח לייצג, אבל היא עדיין תהיה תלויה ב"תרומות" של ארקדי גאידמק. קרית שמונה, לעומתה, היא פועל יוצא של פילנתרופ מהמרכז ותו לא. למה שהן יצליחו במקומות בהם הכח וסכנין בעונה שעברה נכשלו?

הכח עמידר, בהשוואה למכבי הרצליה, לה ניסיון אלמנטרי בליגת העל, תרד קודם כל בגלל הדברים הללו, ורק אח"כ בגלל בחירת השחקנים המוטעית בחלקה של מלמיליאן: היעדר מסורת בליגת העל, היעדר תשתיות אנושיות במועדון סכיזופרני שמחפש מהות, אצטדיון שצריך לעבור שיפוץ – כולם כלולים בשכר הלימוד. עד לפגרת החורף, המינוסים ההיסטוריים של הכח הספיקו לקרב הוגן בתחתית, אבל אז אריאל שיימן פתח את הכיס, ובדומה למה שעשה בחורף שעבר אלי טביב עם יבואה, אבו בקרי ולוז, הפר את מאזן האימה בצורה גורפת, עם שבעה שחקנים.

נכון, מלמיליאן טעה בבחירת הזרים שלו, הימר על שחקנים יותר מדי מבוגרים במקום לטפח שחקנים רעבים. הכח, גם באשמתו הישירה של מלמיליאן, שמה בשנים האחרונות את יהבה על טיפוס מהיר במעלה הליגות, מבלי להניח יסודות אמיתיים להישרדות ארוכה כגון נוער, מערך סקאוטינג ועוד. עכשיו, כמו סכנין, עדיף לה לעשות חשבון נפש כן בליגה השנייה, אבל זה עדיין משאיר אותנו בשאלה המרכזית: האם לקרית שמונה הקטנה, ואפילו סכנין, תהיה את היכולת ללמוד מהטעויות של הכח, או שמא גם הן יזדקקו למכור את המכנסיים שלהן בפגרת החורף בשביל למצוא מוסטרליץ' או יבואה משלהן.


מכבי נתניה – מכבי פ"ת

אם מכבי פ"ת רוצה יום אחד, כשהיא תגדל, לתת פייט אמיתי לקבוצות גדולות ולא רק לתפוס אותן אחת לתקופה לא מוכנות, לא בטוח שגיא לוזון הוא האיש שייקח אותה לשם. יקיר המשפחה נתן למכבי פ"ת את כל מה שיש לו להציע: לוחמנות וגאווה, משמעת וחוצפה, שחקני בית בשפע והישג נדיר באירופה, אבל מכבי פ"ת זקוקה כבר למאמן שייקח את הדברים צעד אחד קדימה, לסוג של הידינק, למאמן שיהפוך בינוניות למצוינות וישלים מעט מהפערים המקצועיים בינה לבין הגדולות. מאמן כזה לא מתחנך בדרך כלל בבית הספר הצנוע של מכבי פ"ת, אלא מגיע מבחוץ ומביא איתו ידע חדש, ניסיון ואופי. ממכבי חיפה. ממכבי ת"א, מהפועל ת"א.

עד עכשיו לוזון סיפק למכבי פ"ת את הדברים הבסיסיים שהיא היתה רגילה אליהם בליגה, והוא ימשיך לתת, אבל השנתיים האחרונות הוכיחו עד כמה לאיכות הליגה בעבר היתה השפעה על המיקום הסופי של הלוזונים. הקלות בה מכבי ת"א ובית"ר לפניה ניצחו לאחרונה באורווה, היא רק נגזרת של חוסר האונים של מכבי פ"ת כאשר רוב הגדולות מהוות פקטור בצמרת. בשבת הבאה תהיה למשפחת לוזון הזדמנות נהדרת לבחון את ההצעה הזאת, כאשר הם יפגשו את מכבי נתניה, קבוצה שפתחה את שעריה לניסיון ולאופי שעטר רכש במכבי חיפה ונבחרת ישראל, קבוצה שכנראה שתסיים מעליה בטבלה אחרי הרבה מאוד שנים.