המרשל הגדול

פרישתו של טיקי בארבר מפוטבול מקצועני הייתה הפרישה הכי מתוקשרת השנה בפוטבול, ודחקה לפינה (אולי משום שזה היה צפוי ובתהליך ארוך יותר) פרישה של שחקן מיתולוגי אחר – מוכשר יותר, מוצלח יותר ובעל הישגים מרשימים בהרבה. נכון שבארבר היה מצוין בשלוש העונות האחרונות שלו במדי הג'איינטס, נכון שהוא אדם מקסים וחייכן, נכון שהוא הודיע על פרישתו במהלך השנה ולא בפגרה שבסיומה ונכון שכל ידיעה שמגיעה מהתפוח הגדול הופכת מהר מאוד לאייטם תקשורתי מטורף, אבל ההפסד הגדול ביותר שחווה אוהד פוטבול בפגרה הנוכחית היא פרישתו של מרשל פולק – אחד משחקני הפוטבול הגדולים בשני העשורים האחרונים.

ואכן, פרישתו של פולק עברה בשקט תקשורתי יחסי, אחרי 13 שנים בליגה (מספר מכובד לרץ), אחרי שאיבד את מקומו בהרכב הפותח בסנט לואיס בשלוש השנים האחרונות לסטיבן ג'קסון ואחרי הפציעה בברכו, שייבשה אותו על הספסל ובמכוני השיקום בשנה שעברה. חזרתו של פולק למגרשים היתה מוצאת יותר אוהדי פוטבול מופתעים מאשר הודעת הפרישה ואכן לפני כחודשיים הוא הצהיר, על גבי מסכי ה-ESPN, שהוא בדרכו חזרה למגרשים, אבל מספר מצומצם של ריצות ואימונים הבהירו לו שעדיף שיילך הביתה לנוח על זרי הדולרים מאשר שיסכן את בריאותו ואת חייו בעוד עונה על הספסל עם החלפות מקריות כדי לתת לג'קסון מנוחה. לא כך שחקן ברמתו צריך לסיים קריירה מרשימה ופולק הבין והלך הביתה בחיוך.

מרשל פולק נולד בניו אורלינס, לואיזיאנה, למשפחה ענייה בפרויקטים העלובים של העיר הדרומית, שכונה שזכתה לכינוי הרומנטי – 'desire street projects'. פולק היה הבן השישי לזוג הורים עצבניים וזועמים. אביו, רוזוולט, התגרש מאימו, ססיל, ועזב את הבית כשמרשל היה בן 4. מאוחר יותר, עוד לפני שפולק סיים את לימודיו בבית הספר התיכון, רוזוולט נפטר מסרטן. פולק לא מרבה לדבר על אביו ומתעלם לחלוטין מקיומו ומהשפעתו על חייו.

ילדות לא קלה עברה על מרשל. הוא היה תלמיד מופרע, סולק משלושה בתי ספר יסודיים והסתבך באין ספור קטטות. אחיו נאסר על סחר בסמים וחבר טוב שלו נהרג בקרב כנופיות, כך שהפיתוי לחיים של פשיעה היה קרוב כל הזמן. כשמרשל גילה את הפוטבול הוא מצא משהו שיעזור לחייו להתקדם לכיוונים אחרים. אחת ממורותיו בבית הספר הכריחה אותו להביא ציונים טובים אם הוא רוצה להשתתף באימונים ובמשחקים והשיטה עבדה. מרשל התיישב על הישבן וחייו קיבלו תפנית רגועה. הוא הגיע לבית הספר התיכון 'ג'ורג' וושינגטון קארבר' ולמאמן וויין ריס, המנטור הגדול של פולק, שראה מייד את הפוטנציאל.

כשמרשל היה בן 15 אימו חלתה והוא החליט להפסיק להתאמן ולעבוד יותר שעות כדי לפרנס את עצמו ואימו. הוא החל לעבוד בעבודות משתנות – מוכר פופקורן במשחקים של הסיינטס, מסייע לשרברבים בבית הספר, עבד כעוזר במספרה וכטבח במסעדה ברחוב ברבן. כשאימו הבריאה ועם הלחץ הגדול של ריס, מרשל שב אל מגרש האימונים. ריס החל מלמד אותו את כל התפקידים על המגרש – מרץ אחורי, דרך קוורטרבק, קיקר, טייט אנד ומגן פינה. מרשל היה טוב בכל אגף על המגרש בו הוא דרך. הילד התבלט בהגנה יותר מבכל תחום אחר ומאמנים ממכללות בכל רחבי אמריקה הגיעו ללואיזיאנה על מנת להחתים את הקורנרבק הצעיר אבל פולק לא היה מוכן לשמוע, הוא רצה להיות רץ אחורי.

המאמנים הלכו כלעומת שבאו, מאוכזבים ומנסים להסביר לו שמבנה הגוף הנמוך שלו יעזור לו להיות מגן פינה טוב יותר מרץ אחורי אבל מרשל ידע מה הוא רוצה לעשות ולא וויתר. המאמן היחיד שהעריך את יכולת הריצה של מרשל היה אל לאגנביל, מאמנה של סן דייגו סטייט, ומרשל התחייב למכללה. ההצלחה שלו לא איחרה להגיע. כבר במשחקו השני במדי סן דייגו מרשל נכנס כמחליף והדהים את אמריקה עם 386 יארד ו-7 טאצ'דאונים, שניהם שיאי מכללות ולא מעט אנשים הסירו את האוזניות והבינו שטעו. הוא סיים את עונת הפרשמן עם ממוצע של 158.8 יארד למשחק ובעונתו השנייה הפך לאחד משני הרצים האחוריים היחידים בהיסטוריה עם צמד עונות של 3000+ יארדים. פולק הגיע שני בקרב על ההייזמן, מפסיד לקוורטרבק של מיאמי, ג'ינו טורטה (שנבחר בסיבוב השביעי של הדראפט וחימם ספסלים בליגה המקצוענית במשך ארבע שנים עד שפרש).

1993 היתה שנה קשה בהרבה בשביל פולק. הגנות התכוונו אליו, בלי להתייחס ליתר הקבוצה, והמספרים ירדו. למרות שקרנו בעיני בוחרי ההייזמן התדרדרה פלאים (צ'רלי וורד, לימים הרכז של הניו יורק ניקס, זכה בתואר כקווטרבק של פלורידה סטייט שזכתה באליפות), הסקאוטים של הליגה המקצוענית הבינו שיש פה פוטנציאל גדול. פולק עזב את המכללה עם 62 טאצ'דאונים באמתחתו (שני בהיסטוריה לג'וניורים) ו-4589 יארד (שלישי).

הוא נבחר שני בדראפט של 1994 על ידי אינדיאנפוליס, אחרי דיינה סטאברפילד, שחקן קו ההגנה הענק של קנזס, שנלקח בידי סן פרנסיסקו והיום משחק בהגנת הפלדה של אוקלנד. מרשל בילה בקור המקפיא של אינדיאנה ארבע שנים טובות והתחיל להראות את יכולותיו כרסיבר, למרות קטנות קומתו, ולא רק כרץ אחורי. המהירות והזריזות שלו, ביחד עם ידיים חזקות ואמינות, נתנו לו יתרון על פני הרבה שחקני הגנה כבדים ממנו והיכולת שלו לזוז בלי הכדור התבררה כיתרון הגדול שלו כרסיבר.

המספרים שלו במדי הקולטס היו טובים, ופרט לעונת 1996, בה סבל מפציעה בבוהן רגלו, הוא עבר את 1,000 היארד על הקרקע בכל עונה אבל אחרי חמש עונות וחוסר תקשורת והבנה עם הנהלת אינדיאנפוליס מרשל נשלח בטרייד מפתיע לסנט לואיס ושם מצא את האור.

סנט לואיס עשו שתי פעולות שהתבררו כגאוניות באותה השנה. הראשונה היתה להביא את פולק והשנייה היתה להחתים את קורט וורנר, זבן בצרכניה בעברו, שהתפתח לקוורטרבק טוב בליגת האולמות והתבלט במדי אמסטרדם אדמירלס ב-NFL אירופה. וורנר הגיע כמחליף לקווטרבק האגדי טרנט גרין (זוכה בטבעת אליפות בפני עצמו, אם כי בדרך מעט שונה), שנפצע במשחקי טרום העונה ופתח במקומו על מנת להביא לקבוצה אליפות ולקחת לעצמו שני תארי MVP של העונה הסדירה ואחד של הסופרבול.

אם נחזור לפולק, אותן שלוש שנים במדי הקבוצה, שנודעה לימים כ"הצגה הגדולה ביותר על דשא מלאכותי", היו הגדולות בקריירה שלו. הוא נבחר לשחקן ההתקפה המצטיין של הליגה בשלוש שנים ברציפות, בשנת 2000 נבחר ל-MVP של העונה הסדירה וביחד עם וורנר, אייזק ברוס (שנבחר בסיבוב השני של אותו הדראפט) וטורי "ביג גיים" הולט הצעיר הוביל התקפה מגוונת ומרהיבה, מהטובות שנראו ב-NFL אי פעם. פולק קבע שיא ליגה עם 2,429 יארדים כוללים (1,381 בריצה ועוד 1,048 באוויר). הראמס לקחו את האליפות בשנת 1999 בקרב מול טנסי, באחד ממשחקי הסופרבולים הגדולים אי פעם אחרי עצירת המהלך של מייסון, שקיבל את הכינוי הלא מקורי "היארד הארוך ביותר". האליפות נכבשה מטר אחד מהאנד זון של סנט לואיס פולק הרים את גביע לומברדי. מי שמעוניין לקרוא עוד על המשחק, מזווית הראיה של טנסי הפעם, מוזמן להיכנס לקישור.

שנת אלפיים היתה קשה יותר לקבוצה, למרות הצלחה מסחררת של פולק, שקבע שיא NFL של 26 טאצ'דאונים בעונה (שיא שנשבר שלוש פעמים מאז, על ידי פריסט הולמס, שון אלכסנדר ולדמניאן טומלינסון). מייק מארץ, המאמן ההתקפי של קבוצת האליפות, לקח את מושכות האימון מדיק וורמיל אבל לא הצליח להביא יותר ממשחק ויילד קארד נגד ניו אורלינס, קבוצת הבית של מרשל, שזכתה בניצחון הפלייאוף הראשון בהיסטוריה. בשנת 2001 האיילים חזרו בכוחות החודשים ועם עונה טובה בהרבה. הם קרעו את הליגה והגיעו לפלייאוף חזקים ומאמינים מאוד בעצמם, וורנר היה מעולה, פולק היה גדול, הרסיברים היוו את הצמד הטוב בליגה. רק שני דברים עמדו ביניהם ובין האליפות – ביל ביליצ'ק וטום בריידי האלמוני. סנט לואיס ירדו מהאולימפוס והנערה החדשה בשכונה השתלטה על העולם.

משם הקריירה של פולק החלה לסגת. בעונות 2002-3 הוא לא הצליח להגיע ל-1,000 יארד בריצה ובשנת 2004 החל חולק דקות עם הרוקי סטיבן ג'קסון, שהפך לאט לרץ הפותח.

פולק לא היה מעולם רץ קלאסי. היכולת שלו כרסיבר התאימה באופן מושלם לשיטת המשחק שהכתיב מארץ. הוא השתמש בו בכל רחבי המגרש, גם כמגן פינה לעתים ואפילו פעמיים כמוסר. ההטעיות המהירות של מרשל הפכו לסימן היכר וקריאות ה'וופ' של שדר ESPN, כריס ברמן, הפכו לסמל המסחרי שלו. בשלוש השנים הגדולות של סנט לואיס הוא היה כמעט בלתי ניתן לעצירה.

פולק פרש כשהוא ממוקם במקום התשיעי בכל הזמנים בריצה, רביעי בהבקעת טאצ'דאונים ושישי בטאצ'דאונים על הקרקע. בשיאו הוא היה אחד השחקנים המלהיבים ששיחקו אי פעם בליגה המקצוענית. תודה לך מרשל, על שנים גדולות, אחד השחקנים הנפלאים אי פעם.