וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

והגדת לבנך ביום ההוא

בר שושני

5.4.2007 / 10:44

בניגוד ל"זריקה שנשמעה בכל העולם", את שש ההארכות בין אשקלון וירושלים לא ראיתם בטלויזיה. בר שושני חזר משם צמא ומלא חוויות

1976. בסוף ימי ג'ון האבליצ'ק, מגיעה בוסטון סלטיקס לגמר ה-NBA למשחק מול הסינדרלה פיניקס סאנס, שמצליחה לטפס למעמד המכובד למרות מאזן 40:42 בעונה הסדירה, ומקום שלישי בלבד בבית הפאסיפי. משחק מספר חמש בין הקבוצות מגיע להארכה שניה, וסל של אותו האבליצ'ק שם את הסלטיקס ביתרון נקודה. פול ווסטפאל, לימים האיש שישלח כמאמן את בארקלי לרדוף אחרי ג'ורדן בגמר ה-NBA, הוא רכז הסאנס. ווסטפאל יודע שאין לקבוצה שלו פסקי זמן: הוא גם יודע שהעונש על בקשת פסק זמן שאין לו יהיה זריקת עונשין של היריבה, אבל גם שבמקרה כזה הקבוצה שלו תקבל את הכדור קרוב יותר לסל של היריבה. בוסטון משחילה את הזריקה שלה, הסאנס מקבלים את הכדור קרוב לאמצע בפיגור שתיים, וגאר הרד מתכבד להיות האיש שמשחיל את "הזריקה שנשמעה בכל העולם", כשהוא משווה את התוצאה בסל משוגע מ-5 מטרים, ושולח את הקבוצות להארכה שלישית. לבסוף הסלטיקס ניצחו 122:128 ובמשחק הבא הבטיחו את האליפות.

ארבעה באפריל 2007. מאיר טפירו מקבל את הכדור באזור החצי, מסתובב, ושולח את המשחק להארכה רביעית כשהוא כמעט על קו החוץ. כמה דקות אחריו, קיבל מרכוס האטן את הכדור, הסתכל ליריב שלו בלבן של העין, וקבר את השלשה ששלחה את המשחק להארכה המי-יודע-כמה-זה-כבר. "זהו, אני הולך!" צועק שמיר לספסל שלו אחרי עוד הארכה. "די, נשבר לי, רוצה ללכת לראות צ'מפיונס", צועקים מעמדת הסטטיסטיקה.

אפשר לקחת משחקים כאלה ולפרק אותם לאלמנטים המדוקדקים ביותר של שיטות משחק. אפשר לדבר על תרגילים מוצלחים, על התאמות, אפילו על יום כזה או אחר של שחקן. אבל משחקים כאלה לא מוכרעים על יום טוב או על תרגילים מוצלחים. הם מוכרעים על רגליים שלא יכולות יותר לרוץ, ומתפרצת שנגמרת בעבירה כי לטרנס מוריס אין כוח להגיע עד לסל; הם מוכרעים בשישים וחמש דקות משחק, מופרעות לחלוטין, של מרכוס האטן, ובאליצור אשקלון שמעלה את הילד אחיעד בוקרא לפרקט, רק בגלל שכל הגבוהים שלה ורוב הגארדים יצאו כבר מזמן בחמש עבירות.

משחק כזה מוכרע בהרכבים שסביר שמעולם לא שיחקו, ולעולם גם לא ישחקו יחד. מצוקת העבירות והחוק הרוסי חייבו את ירושלים להציב על הפרקט בדקות הסיום חמישייה שכללה את ארז מרקוביץ', מריו אוסטין, טרנס מוריס, יוריצה גולמאץ וגיא פניני - ארבעה פורוורדים וסנטר אחד. מנגד, שיחקה אשקלון עם חמישיית גארדים שכללה את אור איתן, ליאור ליפשיץ, מרכוס האטן, מיירון אלן וחנן קולמן. תוסיפו תצוגת שיפוט הזויה ומחסור מהותי במים (אנשי הצוות של אשקלון העדיפו לשפוך מים על הקהל מאשר לתת לחבורת עיתונאים צמאים משהו להרטיב איתו את הגרון), ותקבלו משחק שגרם לי בשלב מסוים להבין שאולי הלכתי לראות כדורסל, אבל הגעתי לאיזור הדמדומים.

הזריקה ההיא, של גאר הרד, שודרה למאות מליוני בתי-אב ונשמעה בכל רחבי העולם; אלו של טפירו והאטן הגיעו אולי עד קרית מלאכי. ככה זה כשרק 1500 צופים מטריחים את עצמם למשחק השלמה של חול המועד פסח, רחוק ככל האפשר מכל מצלמת טלויזיה. זהו החומר ממנו עשויים צ'יזבאטים - המשחקים שאף אחד לא ראה, אבל כולם ידברו עליהם. זה לא המשחק הגדול ביותר שראיתי, גם לא הטוב ביותר, אבל לא היה, ולעולם לא יהיה עוד משחק כזה.

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא מאשקלון, שנאמר: והגדת לבנך ביום ההוא לאמור: בעבור זה עשה האטן לי בצאתי מאשקלון.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully