הנקמה בדרך?

כל ההתרגשות התבזבזה. האקסטזה, ההתלהבות, הציפייה, התקווה, הכל ירד לטמיון והמשחקים הרדודים והמאכזבים בחצאי הגמר השאירו את כולם מדוכאים והעלו את רף הציפיות מהגמר לרמה של "אם אין משחק טוב אנחנו נוסעים עד לאטלנטה לכסח אתכם". אז באמת, שתי המכללות האחרונות שנותרו עומדות בריקוד הגדול הן שתי המכללות הטובות ביותר בעונה הסדירה ושתי מכללות שהוכיחו בחצאי הגמר שליטה מוחלטת על היריבות שלהן ואולי, רק אולי, יהיה לנו קרב אמיתי ומותח.

אם יש משהו שאוהיו סטייט הוכיחו בטורניר הזה, זה שהם לא תלויים באודן כמו שכל העולם חושב. האמת היא שגרג אודן מאכזב, גם ברמת המשחק (עוד נדבר על זה ועזבו אותי מהניתוח ביד ימין, הוא כבר מזמן חזר להשתמש בה) וגם בדקות אותן הוא מבלה על המגרש. אודן שיחק, בשלושת המשחקים האחרונים 18, 24 ו-20 דקות ולמי שקשה לו עם מתמטיקה מורכבת, זה אומר שחצי מכל משחק הוא בכלל לא נוכח על המגרש, ואפקטיבי ככל ששחקן יהיה - אם הוא יושב על הספסל הוא לא עוזר לקבוצה שלו (הדוגמא הטובה ביותר מיום ראשון היה ארון אפללו, שקיבל את העבירה השלישית שלו בערך חמש שניות אחרי תחילת המשחק והפקיר, שוב, את החברים שלו בתוך לסתותיהם של התנינים). אבל אז, בלי האיש הדגול, אוהיו סטייט, כמו בהארכה נגד קסווייר וכמו בניצחונות על טנסי וממפיס, התעלו וניצחו.

פלורידה, מצידם, הוכיחו את מה שכולם כבר יודעים, שהחמישייה הפותחת שלהם היא אחת הטובות שהיו אי פעם, ואת הדבר בו כולם פקפקו – שיש להם גם קצת ספסל מאחוריהם. הגייטורס, אלופי העונה שעברה, השלימו שנה חלומית למכללה, כשקבוצת הפוטבול זכתה באליפות בינואר. הקרבן הייתה לא אחרת מאוהיו סטייט, שהייתה פייבוריטית לתואר. האם הבאקאייז יכולים להעביר את השליטה אליהם? החל מ-4:21 לפנות בוקר יום שלישי נדע. ניתוח קצר של מה עומד להיות לנו, ושבע סיבות למה אתם חייבים להתעורר ולראות את המשחק הזה.

1. רכזים: מייק קונלי ג'וניור (אוהיו סטייט, פרשמן, 1.85), טוריאן גרין (פלורידה, ג'וניור, 1.82)

גרין הוא אחד הרכזים הפחות מוערכים בכדורסל המכללות אבל הוא אחת החוליות החשובות של הגייטורס ולמרות משחק חלש נגד UCLA, כשהוא תופס יום כדאי להיכנס למחסות. תשאלו את קונלי ג'וניור מה הוא הרגיש ב-23 בדצמבר כשגרין הוריד לו 24 נקודות על הראש.

קונלי ג'וניור הופך להיות השחקן החשוב ביותר של אוהיו סטייט. אחרי כל ההייפ סביב אודן, השחקן שנותן את ההצגות הגדולות באמת והופך את הקבוצה למפלצת הכמעט בלתי מנוצחת שהיא היום, הוא אותו שחקן ששיחק עם אודן בבית הספר התיכון ומכיר אותו יותר טוב מכל אחד אחר. השורה הסטטיסטית של קונלי נגד ג'ורג'טאון: 15 נקודות, 6 אסיסטים, 5 ריבאונדים, איבוד כדור אחד וכל זה ב-39 דקות (כמה זמן אמרנו שיחק אודן?). קונלי הוא המפתח של הקבוצה, וביום בו רון לואיס לא הצליח לפגוע אפילו בקרש שמאחורי הטבעת ואודן היה לא על הפרקט, הילד הפך לגבר על.

2. שוטינג גארד: ג'מאר באטלר (אוהיו סטייט, ג'וניור, 1.85), לי האמפרי (פלורידה, סיניור, 1.85)

מקובל לדבר על הניסיון כחיסרון המשמעותי של אוהיו סטייט, ובאטלר הוא אחד משלושת השחקנים הותיקים ביותר שלה בהרכב, אלו שאמורים לתת לה יציבות נפשית. באטלר קולע טוב משלוש, הוא שומר טוב, הוא חודר טוב – בהכל הוא ממש טוב, אבל האמפרי הוא הניצוץ המיוחד של פלורידה. לי האמפרי גדול. אחרי תצוגת העל מול אורגון כולם ציפו ממנו למשחק סופרמני נגד UCLA והאמפרי פתח חלש, כשהוא מחטיא את ארבעת הניסיונות הראשונים שלו משלוש נקודות, רק כדי לחזור לעצמו ולקלוע את ארבעת הבאים ולסיים עם 14 נקודות. להאמפרי יש קליעה מדהימה ואינסטינקטים יוצאים מהכלל וכדאי להתבונן בו משחק הגנה - יש לו יסודות מעולים וצניעות נהדרת.

3. סמול פורוורד: רון לואיס (אוהיו סטייט, סיניור, 1.91), קורי ברוור (פלורידה, ג'וניור, 2.07)

למרות שרון לואיס היה השחקן הדומיננטי ביותר של הבאקאייז עד למשחק חצי הגמר (בו הוא היה חלש מאוד והחמיץ 7 מ-8 הניסיונות שלו מהשדה), ולמרות סל השוויון מול קסווייר וקליעות העונשין שניצחו את טנסי, החשיבות שלו למשחק של אוהיו סטייט לא קרובה למה שברוור מייצג בשביל פלורידה. תצוגת הכדורסל שלו מול UCLA צריכה להיכנס לספרי ההיסטוריה. ההגנה של הברוינז עצרה את הגייטורס במשך עשר דקות ואז ברוור התחיל להפגיז משלוש נקודות, ושתבינו - הוא קלע השלשות החלש ביותר בבק-קורט של פלורידה. לאיש יש הכל – ידיים ארוכות שמביאות חסימות וחטיפות, קליעה חדה מבחוץ, חדירות ואינטליגנציה, אותה הוא הראה כשהוציא מאפללו את העבירה השלישית תשע דקות בתוך החצי הראשון שחיסלה את המשחק. אם ברוור רוצה להיכנס לדראפט של ה-NBA במקום גבוה, הטורניר הזה צריך לסדר אותו.

4. פרונט קורט: אייבן האריס (אוהיו סטייט, פורוורד, סיניור, 2.07), גרג אודן (סנטר, פרשמן, 2.13) אות'לה האנטר (סנטר, ג'וניור, 2.07), ג'ואקים נואה (פלורידה, פורוורד, ג'וניור, 2.12), אל הורפורד (פורוורד, ג'וניור, 2.10), כריס ריצא'רד (פורוורד, סיניור, 2.07).

אני בכוונה מכליל את שלושת השחקנים הרלוונטיים של כל קבוצה כחוליה אחת ממספר סיבות: א. הדקות אותן מבלה אודן על הספסל גורמות להאנטר, המחליף, לבלות הרבה יותר זמן על המגרש ולהאריס לבלות הרבה יותר מדי זמן קרוב לטבעת ובתוך הצבע ולכן החבורה הזאת משלימה אחד את השני באופן מובהק. ב. להפריד בין נואה להורפורד זה כמו להפריד בין קובי בריאנט והאגו שלו - הם הולכים ביחד. השניים משלימים אחד את השני ואני מתייחס אליהם כמו אל שחקן אחד מוכשר במיוחד.

במקור ראוי להדגיש שלאוהיו סטייט יש את הסנטר הטוב ביותר בכדורסל המכללות, אבל השבוע הוא נפגש עם שחקן אחר בגובה שלו, שחקן צנום ולא כריזמטי בשם רוי היברט, והיברט היה פשוט טוב יותר, כולנו ראינו את זה. המזל של אוהיו סטייט היה שהיברט ביצע לא פחות עבירות מאודן ובילה גם הוא המון זמן על הספסל. הפעם יעמוד מולו צמד הגבוהים המשמעותי ביותר בכדורסל האמריקאי, אותם מגבה מהספסל כריס ריצ'ארד, השחקן השישי הטוב ביותר בחטיבת ה-SEC השנה שהיה ענק מול הברוינז עם 16 נקודות. הורפורד, שקלע רק 9 מול UCLA, קטף 17 ריבאונדים במשחק הזה. נואה הוסיף 11 ריבאונדים ו-4 חסימות. לאודן לא יהיה פשוט מול השלישייה האתלטית מאוד של פלורידה. הוא אמנם יותר חזק (לפחות מנואה) ויותר גבוה משלושתם אבל הכלים שעומדים לצידו הם לא משמעותיים. אודן יהיה חייב להיות בשיאו והשחקנים סביבו יצטרכו לתרום הרבה עבירות כדי להשאיר אותו על המגרש.

5. מאמן: ת'אד מאטה (אוהיו סטייט), בילי דונובן (פלורידה)

שני מאמנים יוצאים מהכלל, נערצים על ידי השחקנים שלהם, בעלי כריזמה מטורפת ויכולת להוציא את המיטב מהחניכים שלהם כשזה באמת רלוונטי, ושניהם נחשבים למגייסים הטובים ביותר בכדורסל המכללות. על מאטה היתה הרבה ביקורת בשנים האחרונות, אחרי שעבר שלוש מכללות בשש שנים, כשבכל פעם הוא זורם אל הצעה נדיבה יותר ושווקים רחבים יותר (ב-2001 הוא עוד אימן את באטלר, ב-2002 עבר לקסווייר ובשנת 2004 חתם באוהיו סטייט). אפשר להבין את זה אבל במסגרת בה מנסים להעניק לנוער ערכים, יציבות ועקרונות, התנודות חסרות עמוד השדרה של המאמן לא נראות טוב כל כך. ובכל זאת מאטה מוכיח שההיסטוריה לא רלוונטית ורק ההווה חשוב והוא מוביל קבוצה צעירה וחסרת ניסיון אל הגמר הראשון של המכללה מזה 45 שנים וממשחק למשחק הבאקאייז נראים טובים ומגובשים יותר.

דונובן הוא השם החם בכדורסל המכללות היום, עם 3 הופעות בגמר בשבע שנים. כולם רוצים את בילי לצידם, כולם מדברים על בילי, כולם מנסים להחתים אותו והוא, ממש כנגטיב של מאטה, לא מוכן לדבר על זה. הוא לא עונה לכתבים והוא אפילו לא מכחיש את השמועות אלא מתנהג כאילו הן לא קיימות כלל. אז אם דונובן יילך או לא לאמן את קנטאקי, היריבה לחטיבה והמכללה המצליחה ביותר בהיסטוריה של כדורסל המכללות, זה לא רלוונטי. היום הוא עומד צעד אחד לפני אליפות נוספת, עם הרכב שחקנים זהה לזה שהוא העמיד בעונה שעברה וכמעט שלמות בכל מקום על המגרש אליו אתה מסתכל. וצריך לזכור שהשחקנים של דונובן הם לא רק מצוינים, הם גם ממושמעים ומאוד אינטליגנטים, מה שנקרא בצלמו ובדמותו.

6. הקבוצות נפגשו כבר השנה פעם אחת, בדצמבר. אחרי המשחק נואה אמר: "אף אחד בקבוצה הזאת לא מפחד מאודן. אנשים צריכים לפחד מאיתנו." מאטה אמר אחרי המשחק: "אני לא יכול לחשוב על הרבה דברים להגיד". נחשו מה קרה שם - פלורידה ניצחו ב-26 נקודות הפרש. טוריאן גרין קלע 24 (4-7 משלוש). הורפורד היה פצוע ולכן המספרים שלו היו "צנועים" (11 נקודות, 11 ריבאונדים, 3 חסימות). אודן, צריך לזכור שיד ימין שלו עדיין לא היתה בשיאה אז, שיחק 24 דקות (4 עבירות) קלע 7, קטף 6 וחסם 4 פעמים. קונלי ג'וניור השחיל 13, הקלע המוביל של אוהיו סטייט. אני מאוד מקווה שלא נראה הילוך חוזר של אותה תבוסה מביכה. תנו לנו כדורסל, אנחנו רוצים דרמה.

7. מעולם, בהיסטוריה של ספורט המכללות, לא נפגשו אותן שתי קבוצות בגמרים של בכדורסל והפוטבול. בפוטבול הבאקאייז הגיעו כפייבוריטים, היו הראשונים לשים נקודות על לוח התוצאות והובסו. מעולם בהיסטוריה לא קטפה אף מכללה את שני התארים באותה השנה. פלורידה נראים מאוד מוכנים לנצח את ההיסטוריה.

הציפיות הגבוהות מהמשחק ומלבד העובדה שזהו גמר המכללות המצופה כל כך וגם אם היו כאן וירג'יניה קומונוולת' מול ג'ורג' וושינגטון או כל קבוצה אחרת, כך היה. אבל העובדה שאלו באמת שתי הקבוצות שטובות ביותר ששיחקו בכדורסל המכללות השנה, המוכשרות ביותר, הקבוצתיות ביותר, המאומנות ביותר והמושלמות ביותר, מוסיפה לריגוש. הכל יכול לקרות כאן, למרות שקשה לראות את אוהיו סטייט מביסים את פלורידה, אבל מה שלא יהיה, את מנת כדורסל המכללות האחרונה שלנו השנה לא כדאי להחמיץ.