מילון הקלישאות של ליגת העל

כבר כמה חודשים שוררת תחושה שראינו כמעט הכל. מכבי תל אביב איומה ונוראה, אבל תיקח גם הפעם את האליפות; ירושלים מציגה סופרסטארים זרים, אבל רצה בזכות דרור חג'ג'; בפיינל פור ישחקו איתן, למרות הכל, בני השרון ונהריה (שעד אתמול השיגו ניצחון אחד מארבעה משחקים בחודש האחרון); ויש עוד. אז אחרי שהסתיים בהצלחה מאבקנו להשארת החוק הרוסי, התפנינו לנפץ כמה מהקלישאות של תחילת העונה, שנראות עכשיו פאתטיות למדי. את מה ששכחנו, ושכחנו, אתם מוזמנים להזכיר לנו למטה.

מסכן נוון ספאחיה. מדהים איך איש החליפות והחיוכים של תחילת העונה הפך תוך חודשים בודדים למאמן ישראלי לחוץ שמאיים על שחקניו בקנסות במהלך משחק. האזרחות בדרך. ספאחיה עוד קיווה שלפחות מול יוגב אוחיון, אבי בן שימול ורון ג'ונסון יצליח הקו האחורי שלו לשרוד עוד 40 דקות ללא צורך בעזרה מוויל ביינום המושמץ, אבל גם כשיחזור הקומבו גארד האמריקאי תעלה מכבי למשחקיה הבאים מול ירושלים וצסק"א עם נחיתות בולטת בקו האחורי. ועכשיו, גם עם הפסד ליגה ראשון.

רק לפני חודשיים ראה טל בורשטיין איך המאמן שלו מהלל אותו בתקשורת, ואז משתף אותו לשתי דקות מול נהריה. פתאום, הוא מנהיג לבדו את האלופה (עדיין כזו, מה לעשות?) כמו שעשה בימים ההם בנוער של הרצליה. בעצם, לקבוצה הגדולה ההיא היו עוד שתי צלעות: אורי יצחקי ויניב גרין. הראשון יושב בבית עם אות קלון של השעייה יוונית על שימוש לכאורה בסמים, השני מתחיל להבין שלא פיני גרשון הוא הסיבה שמחייבת אותו לעזוב את מכבי.

גם ללא הכישרון והשפעה של סשה בראטיץ', שנטש את המשחק תוך שתי דקות עם קרסול דואב, הצליחה גליל להוכיח סוף סוף למכבי שגם ישראל זה אירופה: גם פה הכדורסל בירידה, אבל מכבי בצלילה חופשית. את הקרדיט אתם מוזמנים לתת לקני אדלקה, שאסף לבד 16 ריבאונדים מהסל של וויצ'יץ', פיליקס וארנולד, או לעומרי כספי שנמצא בתקופת התאוששות, אבל אני אלך דווקא על גילי מוסינזון. אחרי שילד הפלא שלה נעלם כמעט סופית מהמפה ואף זכה לכינוי "כושל בן כושל", אמא חנה יכולה לחייך: הבן האדום שלה ניצח את מכבי.

אין ספק לגבי כמויות הכישרון של הענק ממאלי, אבל הטיילת שהפיק עוסמאן סיסה (עם מעט עזרה מידידיו ניילון ו-וויליאמס) מול גמדי גלבוע/עפולה במחזור הקודם חייבת לפוצץ פה מיתוס בן שנה וחצי: האיש הוא אתלט וחוסם בחסד, שרירי ועתיר כישורים עם עתיד יורוליג מובטח, זה ברור. הגנה? לא ממש, לא תמיד.

מי שכן עושה את העבודה מדי ערב הוא טרנס מוריס של ירושלים, ואני נשבע שהשורות האלה רצו לי בראש עוד לפני שבע הגגות הסולידיים שפירקו אתמול לגורמים את הביטחון של איציק אוחנון ואלישי כדיר מרמת גן. גם עם רקורד NBA מכובד למדי, לאיש השקט לא מפריע להתחיל כל ערב כמחליפם של גבוהי הגבינה גולמאץ ואוסטין, כי גם הוא יודע שדן שמיר לא יכול לנצח משחקים בלי טריו ההגנה הטוב בליגה, שכולל בנוסף אליו גם את גיא פניני ודרור חג'ג'.

אבל לא נשאיר את סיסה עירום ועריה בלי איזו מדליה: אתם ראיתם את הדאנק המטורף שלו באור יהודה?

בעונה שעברה קמה גבעת שמואל מהקבר אחרי שזרקה הביתה את הזר קני וויטהד, פינתה את הצבע, ואיפשרה לטימי באוורס וג'יי סטרייט להריץ אותה עד מרכז הטבלה. בעוד טוראיי בראגס, המוביל הסטטיסטי שלה בתחילת העונה, מחפש את דרכו בערבות לטביה, נראית עירוני רמת גן כממשיכת הדרך של גארדים דומיננטיים בליגת הגמדים.

כבר מהג'אמפ הראשון שלו הבינו בזיסמן שג'ון אלן הוא מציאה. בגיל 25, בלי יותר מדי בארים ושדות תעופה ברזומה, הגיע הבחור הצנוע מהליגה הפינית כדי להראות מה הוא יודע בכדורסל. אחרי שהההמולה והשכונתיות עזבו את רמת גן יחד עם בראגס וקרטיס מקנטס, מוביל אלן את רמת גן הצנועה לחודש נהדר עם כדורסל יעיל וחכם. מספרים של 16.6 נקודות, 4.9 ריבאונדים, 3.3 אסיסטים ו-1.2 חטיפות ב-32.8 דקות מדי ערב קובעים: מדובר באחד הזרים הטובים בליגה.

אבל על השינוי המשמעותי ברמת גן של החודש האחרון אמון מורן רוט. רכז הנבחרת נזרק מהגליל כאילו היה עוד זר זניח, אבל הרעב שלו למשחק מאכיל בחודש האחרון את ג'אי לואיס, איציק אוחנון ואלישי כדיר, שהפכו מבלתי רלוונטיים לשחקנים משמעותים. הם ודאי שמחו לגלות שרכז יכול גם לחדור לסל ולהוריד כדורים פשוטים לקרש-סל, ולא רק לשחרר צעקות בירידה להגנה כמו שעשה מקנטס. אז רמת גן אמנם לא לקחה את הנקודות מירושלים, אבל לפחות היא יכולה להיות רגועה לגבי העתיד. תמיד אפשר להסתכל על אשקלון.

הסיבוב השלישי של העונה שעברה נסוב בעיקר סביב התחרות הסמויה בין מכבי ראשון לציון ועירוני נהריה, שבדקו כמה אפשר להפסיד ועדיין להישאר בארבע הגדולות. גם העונה הנוכחית נפתחה עם ארבע קבוצות שסומנו בצמרת, אבל הסיבוב האחרון של נהריה, ו"תסמונת הניצחון על מכבי", אם תרצו, של בני השרון, צירפו למאבק את גליל עליון, שרק לפני חודש נראתה כקבוצה עם מניות של ממש בתחתית.

אם ארז כץ, משה מזרחי וניצן חנוכי, המנצחים האמיתיים של חצי גמר הגביע, יחזרו לשיא ויכריחו את חבורת הזרים המוכשרת סביבם להתעורר קצת מהאדישות, הקבוצה המלהיבה ההיא תחזור. אם סשה אוקוקוליץ' וריאן בואן, שכבר הביאו למהפכה ברוטציה של נהריה, יספקו נקודות מהקו האחורי והגנה אמיתית מתחת לסל בהתאמה, הקבוצה הצפונית תהיה שוב פקטור בצמרת. אם הוראס ג'נקינס יצליח באמת לתת את הערך המוסף לחבורת הכישרונות של ירושלים, ועודד קטש יצליח להוביל את הגליל קדימה לאורך זמן, יש עוד למה לצפות מליגת העל העונה. ואם כל זה יקרה, מה יהיה על מכבי?