שאלת בניון

כמה מכם זוכרים עכשיו שיוסי בניון נבחר אשתקד על-ידי מספר כלי תקשורת בריטיים לתגלית השנה בפרמיירליג הנוצצת? שארסן ונגר ורפא בניטז אפילו שקלו לרכוש אותו בקיץ? שבעונה שעברה הוא היה חלק מרכזי בהפתעת העונה בליגה האנגלית - ווסטהאם? שלולא נשגבותו של סטיבן ג'רארד הוא היה גומר עם גביע אנגלי ביד? ששנה לפני כן הוא היה מלך השערים של ראסינג סנטאנדר? שבמשך שלוש שנים היה אחד הגורמים העיקריים שהפכו את סנטאנדר ממועמדת טבעית לירידה לקבוצה לגיטימית בליגה הטובה בעולם?

חמור מכך: כמה מכם זוכרים עכשיו שבניון בעצם לקח נבחרת ישראלית אפורה, חסרת השראה או תכנית משחק מבריקה של מאמן, כמעט עד למונדיאל 2006? מי זוכר לו חסד נעורים על אותם שערים בלתי נתפסים מהקמפיין האחרון, שבאו בדיוק ברגע שההתקפה הישראלית נראתה אובדת עצות?

לצערו ולצערנו, לא הרבה. בישראל, משום מה, קיימת נטייה למחוק תהילת עולם בעבור כמה משחקים רעים. או פציעה מוזרה. או עונה בינונית בקבוצה מצורעת, ושאר הדברים שמפריעים ליוסי בניון לשחזר את היכולת המופלאה שלו מהשנים האחרונות בווסטהאם ובנבחרת, באותה צורה שהם מציקים לשחקנים נהדרים נוספים בקבוצה שלו, כמו קרלוס טבס וניג'ל ריו קוקר. באותו אופן שבו מתנכלים לגוסטבו בוקולי הבלתי נלאה, מופת למקצוענות, על עונה סבירה מינוס במכבי חיפה בינונית מינוס. באותה צרות עין שבה חלק מהפרשנים נוגסים העונה בגדולתו של רונאלדיניו, בטענה שאלוף ספרד ואלוף אירופה וגדול הכדורגלנים בדורנו הוא לא שחקן של משחקים גדולים (כמה עלובים אפשר להיות). מי שטוען עכשיו שבניון בינוני, מתעלם מהתמונה הכללית והסיטואציה הספציפית, בטח עקץ גם את בוקולי, טבס ורונאלדיניו.

המקרה של בניון בעייתי יותר, מאחר שעם ירידתם מהבמה המרכזית של רביבו, ברקוביץ', בנין ומזרחי, הוא התבקש לשאת באחריות לענף כולו. בניון הוא בעצם קורבן של דור כדורגלנים בינוני, איתו הוא אמור לשחזר את התוצאות של דור הנפילים. כדי לעמוד במשימה הזאת, היה עליו להצליח איפה שהם נכשלו. לפתוח דלתות באירופה שהם לא הגיעו אליהן. להגיע לטורניר שהם לא זכו להוביל אותנו. כשמשווים בין השחקנים שאמורים היו לעזור לברקובץ' ורביבו לאלו שמשחקים לצד בניון, מבינים עד כמה הדרישות הללו מחמירות מדי. לא, זה לא מצביע על מוגבלות מקצועית של בניון, אלא על אלו שסובבים אותו, כמו שהיכולת של ווסטהאם השנה פוגמת בו.

הטענה היחידה שמותר להפנות לבניון ולא רק לבני דורו ומנהלי ווסטהאם הכושלים, היא שהוא לא מנהיג. אז מה? בניון בורח כיום מהתקשורת ומכחיש אמירות שמיוחסת לו כמו שחקן נוער, אבל ככה בדיוק הוא היה במכבי חיפה. לא מנהיג, כן שחקן גדול. לא בוגר, כן כדורגלן נהדר. כן דריבליסט מרהיב, מוסר בחסד עליון, וינר בנפשו, ערמומי בתכונותיו, שפשוט עובר עונה רעה. גם לו מותר. וגם ככה, בלעדיו נבחרת ישראל פחות טובה ממקדוניה.

המשחק הגדול האחרון של יוסי בניון בנבחרת ישראל היה ב-9 באוקטובר 2004: הוא הבקיע 2 שערים מבריקים ב-2:2 הביתי מול שוויץ. כעבור חודש, ב-17 בנובמבר בקפריסין, בישל בניון שער ניצחון לאבי נמני. הגול הבא שלו בקמפיין מוקדמות המונדיאל היה במשחק האחרון וחסר החשיבות של הנבחרת מול איי פארו. פה ושם היה לו דריבל מרשים, כאן הוא העביר מסירה יפה, אבל בכך הסתכמה תרומתו. בקמפיין הנוכחי הבקיע בניון מול אנדורה המצחיקה ועוד גול חסר חשיבות מול קרואטיה (שצימק ל-3:2), אבל העובדות מספרות שיוסי בניון לא הביא נקודות לנבחרת ישראל מול נבחרת משמעותית כבר שנתיים וחצי.

למען האמת, בניון לא אשם, אלא אנחנו. הציפיות שאנחנו מערימים על כתפיו הצנומות לא ריאליות. מאז ומתמיד היה בניון כדורגלן מוכשר מאין כמוהו, אבל מעולם הוא לא היה מסוגל לסחוב לבדו קבוצה בינונית לשיאים. ונבחרת ישראל, במידה ששכחתם, היא קבוצה בינונית מאוד. באליפויות של מכבי חיפה היה בניון שחקן מוביל, אבל לא עשה זאת לבדו. הוא קיבל סיוע מאסיבי מג'ובאני רוסו וננאד פראליה. כך היה גם בסנטאנדר. בווסטהאם היה מוקף בניון בעונה שעברה בחבורה איכותית, והעונה התרסק יחד איתה.

בנבחרת, לעומת זאת, הוא בבדידות מזהרת באגף הברק, עם תום העידן של ברקוביץ' ורביבו. הוא מוקף בבלם טוב, בקשר אחורי סביר, בכמה חלוצים עם פוטנציאל, אבל ברגע שבניון לא מייצר קסמים – וזה קורה לעיתים רחוקות, פשוט משום שהוא שחקן לא יציב – הסיכוי של הנבחרת לנצח קבוצה טובה באמת, או אפילו לסיים איתה בתיקו, נמוך.

מעולם לא התבססה נבחרת ישראל במידה כה גורפת על יכולתו של שחקן אחד, ובמיוחד על כזה שמועד לפציעות פיזיות והיעלמויות מנטליות ונמצא בעיצומה של העונה החלשה ביותר בקריירה שלו. בלי ששמנו לב, בניון הוא מנהיגו של דור המדבר הישראלי, זה שמגשר בין דור הזהב הלוזרי של רביבו וברקוביץ' לבין הנבחרת הצעירה של גיא לוי, שגם את הצלחתה יש לייחס לאיכות התלכיד ולא בהכרח לכישרונות יוצאי דופן. העובדה שהיעדרותו מהסגל של מיכאל זנדברג, שמעולם לא היה שחקן נבחרת משמעותי, מעוררת סערה כה גדולה, היא ההוכחה החותכת ביותר לדלות החומר. הצורך להוביל, עם סיוע כה מינימלי, עושה עוול לבניון.

בניון אמור לא רק להוביל על הדשא, אלא גם להנהיג מחוצה לו. גם במקרה הזה, הוא פשוט לא בנוי לכך. תרומתו הבולטת ביותר כקפטן במדים הלאומיים היתה בקרב גרסאות מכוער על הדלפות מחדר ההלבשה. כל כך אופייני לאדם אפור כל כך, שבמשך קריירה שלמה לא ניפק ציטוט בעל ערך או אמירה בעלת משמעות. ברקוביץ', רביבו ונמני, על כל מגרעותיהם, היו דמויות שהשפעתם חרגה מכר הדשא. בניון, לעומת זאת, הוא עוד דמות נטולת כריזמה בקבוצת הכדורגל משמימה וכושלת, שזוכה לאהדתנו רק מפני שהיא משחקת בכחול לבן. ואולי ביום שבת בניון יפתיע אותנו. למרבה הצער, הסטטיסטיקה מראה שהסיכויים לכך נמוכים.