תמיד יכול להיות יותר גרוע

בכתבה הקודמת הזכרתי את הקבוצות שהחליפו מאמן, בהמחשה של עד כמה הצעד הזה יכול להיות מוטעה. אבל לפעמים לא להחליף מאמן הוא צעד עוד הרבה יותר גרוע. על קבוצה כזו ועוד כמה קבוצות שעשו שטויות מאז תום העונה - בסקירה הבאה.

ניו יורק ג'איינטס : הג'איינטס היא קבוצה עם עבר מפואר, יש שם שלד שחקנים לא רע שאפשר לבנות עליו, ויש לה גם מאמן שהסמכותיות שלו שואפת למינוס. אפילו מונטה קיפין חסר הנסיון, להזכירכם המאמן שנבחר להחתמה הגרועה ביותר, היה שידרוג על פני קאפלין.

למה? זה לא שקאפלין הוא כזה מאמן גרוע, הוא מאמן סביר, ובוודאי שיש גרועים ממנו. אבל הוא הולך על התדמית של המאמן הקשוח שלא מוותר לשחקנים, כשלמעשה כבר יותר משנה שהוא לא ממש מהווה דמות סמכותית בחדר ההלבשה. השיא המתוקשר הגיע אחרי הפרישה של טיקי בארבר, שאולי דיבר הרבה יותר מדי, אבל רוב מה שהוא אמר הגיע מתסכול מתמשך. אז בארבר רחוק מלהיות טלית שכולה תכלת, אבל כשהמאמן שלך גורם לכוכב שלך לפרוש, לשחקנים אחרים למרמור, וכל זה בתוך שיא הלחץ של העיתונות הניו יורקית, שכשרואה מטרה חלשה היא פשוט מחסלת אותה, המצב נראה רע.

אפילו מהפן המקצועי גרידא הוא מיצה את עצמו בניו יורק. הוא עזר לשקם את הקבוצה, הוא משאיר כמה יסודות לזה שיבוא אחריו, אבל הוא לא הצליח להוביל את הקבוצה לשלב הבא, וחלק חשוב מזה הוא שהשחקנים יודעים שהם יכולים לזלזל בו. כולם ציפו שבסיום העונה הוא יילך הביתה, והעובדה שזה לא קרה לא תעשה שום דבר חיובי לג'איינטס.

מי שכן הלך הביתה היה טיקי בארבר, שפרש באופן ישיר בגלל קאפלין ועכשיו הוא תוקף אותו בכל אמצעי התקשורת. ומי יחליף אותו? בשוק השחקנים העמדה הכי לוהטת היתה עצדת הרץ האחורי. הג'איינטס ניסו להשיג מחליף ברמה, אבל נכשלו בכל הנסיונות. היחידי שברמת הכישרון יכול היה לרשת את טיקי היה וויליס מגאהי, אבל הוא בחר בבולטימור. טראוויס הנרי הלך לדנבר ותומאס ג'ונס ליריבה העירונית. בסופו של דבר הסתפקו בטרייד עבור רובן דראונס, שחקן שמזכיר מאד את ג'ייקובס שכבר נמצא אצליהם בסגל. וחוץ מזה? לא הרבה. בעיקר שיחרור של שחקנים בעייתיים, אבל בלי החתמות חדשות. במילים אחרות, הקבוצה שלא הצליחה לממש את הפוטנציאל שלה ואיבדה את השחקן המרכזי בהתקפה, הלכה עוד צעד אחורה, ומקווה להצליח מהנקודה הזאת עם המאמן שאף אחד לא סומך עליו.

עוד קבוצה שהיתה צריכה לבצע ריענון בעמדת המאמן היא הקרוליינה פנת'רס. בעונה שעברה הרבה מאד מומחים הימרו שקרוליינה תהיה הקבוצה שתייצג את ה-NFC בסופרבול. במקום זה, הפנת'רס בקושי סיימו עם מאזן של 50% ועשו מספר צעדים גדולים אחורה בבת אחת. באופן כללי הרושם מקרוליינה הוא של עייפות החומר, של מיצוי מה שהיה שם, וזה בלי להזכיר את תהליך ההתפרקות שעבר ג'ייק דלהום. הקבוצה הזאת, שמעולם לא היתה סמל ליציבות, נתנה עונה גרועה ומזעזעת.

ג'ון פוקס, בניגוד לטום קאפלין, הוא מאמן ששחקנים אוהבים. הוא הצליח להוביל את קרוליינה לצמרת הגבוהה, והיה קרוב להמם את ניו אינגלנד בסופרבול, אבל מאז כבר שנתיים שזה לא ממש זה. משהו חורק וצורם בפנת'רס והגיע הזמן לריענון מערכות כללי.

במקום זה קרוליינה עד עכשיו לא החתימה אף שחקן חדש. כלום. הג'איינטס לפחות עשו טרייד לעמדה בעייתית, בקרוליינה בקושי מביאים שחקנים להתרשמות. למעשה, כששאלו את הג'נרל מנג'ר שלהם, הארני, לגבי העובדה הזאת, הוא נשמע מאד מרוצה מזה שרוב השחקנים שלהם חוזרים לעוד עונה.

השאלה הפשוטה היא : למה לעזאזל העובדה שקבוצה שלא מממשת את הפוטנציאל שלה ונראית שבעה נשארת בלי שינוי היא דבר חיובי ?

השחקן המרכזי בהתקפה, דלהום, הרבה לטעות העונה, אפילו יותר מהרגיל, והפתרון הוא לשחרר את המחליף (המאד לא מרשים שלו) כריס ווינקי. השחקן המרכזי בהגנה, דן מורגן, בספק אחרי מספר זעזועי מח, והפתרון הוא לתת למחליף שלו, כריס דראפט, להפוך לשחקן חופשי. וזה לא שהביאו מישהו אחר במקום. סליחה, למעשה הם הביאו להתרשמות את טויספופו, שלא הצליח להדיח מההרכב את אהרל'ה ברוקס.

שום ניסיון אמיתי לשפר, שום מאמץ רציני לרענן את הסגל, איזשהו רמז לכך שמישהו בקרוליינה לא מרוצה מאיך שהעונה הזאת היתה.

קבוצה נוספת שמצטרפת בכח לרשימת הקבוצות שמתעקשות לא להשתפר היא אלופת ה-NFC, השיקגו ברס. היא לא היתה אמורה להיות ברשימה הזאת, בטח לא אחרי הגבהים שאליהם היא הגיעה, אבל החברים הטובים בשיקגו מתעקשים בכח להרוס את היסודות המעט רעועים של הבניין.

איפה הכל התחיל? גם כאן עמדת המאמן היתה גורם בעייתי, אבל מהסיבה ההפוכה. אחרי שלובי סמית הצליח להחזיר את שיקגו לטופ של הליגה, התברר שהוא נמצא בתחתית סולם השכר מבין מאמני הליגה. התחילו דיונים עם הנהלת הקבוצה על הארכת החוזה, משהו סטנדרטי ודי רגיל, רק שבשיקגו הצליחו להפוך את הנושא לפארסה תקשורתית שבה ההנהלה מוצגת בצורה מאד לא מחמיאה.

למזלם, הם לא איבדו את המתאם ההגנתי רון ריוורה שהיה מועמד מוביל להרבה משרות אימון השנה ובסופו של דבר המסקנה של רוב הקבוצות היתה שהוא לא מספיק מוכן לתפקיד, והרווח כולו של שיקגו. אבל זה היה רגע קצר ויוצא דופן של בשורות טובות בתוך שורת החלטות מוזרות.

המבחר של הקוורטרבקים בשוק החופשי היה מצומצם מאד (ועוד על כך בהמשך), אבל המבחר בתוך חדר ההלבשה של שיקגו הוא עוד יותר גרוע. במשך שנים רקסי גרוסמן היה בבחינת "כשרון גדול שפשוט כל הזמן נפצע". לצערם של אוהדי שיקגו העונה הוא לא היה פצוע, והתברר שמאחורי ההבטחה הגדולה הסתתר שחקן מוגבל שמקבל החלטות גרועות ונבהל בקלות. העובדה שלמרות הכל הוא פתח כל העונה וגם בפלייאוף מרמזת מה צוות האימון חשב על בריאן גריסי. שיקגו חייבת קוורטרבק, ואם הם היו רוצים הם היו יכולים להשיג את האופציה הכי טובה בשוק, גארסיה. הם לא ממש ניסו.

בעמדת הרצים השוק היה, כאמור, מאוד עסוק, וגם שיקגו היתה מעורבת, אבל מהצד השני. הם מכרו די בזול את הדבר הבטוח היחידי שהיה להם בהרכב, תומאס ג'ונס, ונשארו עם סימן השאלה המכונה סדריק בנסון. אין ספק, בדיוק המהלך שאתה לא מצפה שקבוצה בלי קוורטרבק תעשה, בטח ובטח לא תמורת המחיר הזעום שהם קיבלו מהג'טס.

החלק החזק שלהם זה ההגנה, אבל הם הצליחו להרגיז את לאנס בריגס המצויין שדווקא היה מוכן להישאר שם ולחתום על חוזה ארוך טווח, ולאור העובדה שסוף-סוף טנק ג'ונסון הולך לכלא, ויש לשער שהוא הולך לחטוף השעייה קטנה מהליגה, ופתאום גם בהגנה שום דבר לא סגור. מזל שדווין הסטר רוקי ועוד לא דורש שישפרו לו את החוזה.

ולסיום, דרישת שלום מקבוצה שעשתה את אחד המהלכים הכי יוצאי דופן - הטמפה ביי באקנירס.

אני חייב להודות שטמפה היא קבוצה די מוזרה. מצד אחד, היא אחת הקבוצות היותר פעילות בתקופה האחרונה בהחתמת שחקנים. אין ספק שגרודן ואלן יודעים שעבר מספיק זמן מ- 2002 והם צריכים להראות איזה שהוא שיפור. אבל מצד שני, רוב השחקנים החדשים שהם הביאו הם לא בדיוק צעירים ולא ממש בשיאם.

מירב העניין מתרכז כמובן בעמדת הקוורטרבק, שם יש לטמפה לא פחות מ- 5 שחקנים, אם כי כדאי לציין שאחד מהם (פלאמר) בכלל פרש (וזה, אגב - לא סופי. ייתכן שהוא יחזור בעונה הבאה), והם בעצם רק מחזיקים בזכויות עליו. להגת הבאקס חייבים לציין את העובדה, שאחרי שנה שעברה אז השחקן החופשי הבולט היה דרו בריס, השנה לא היה שום היצע בעמדת הקוורטרבק. הכי טוב שהיה בשוק זה גארסיה, שאכן הגיע לטמפה, ובראד ג'ונסון שמכיר את המערכת ובתקווה שנשאר לו משהו לתת, ושניהם קרובים מאד ל-40.

בשורה התחתונה, גרודן ידע שכדי לעשות משהו בהתקפה, הוא יהיה חייב מישהו שאפשר לפחות קצת לסמוך עליו שיידע למסור את הכדור, ולכן הביא את הטוב ביותר שהיה. בהתחשב בעובדה שלא היה שום דבר, הוא הצליח לא רע.

ההחתמות האחרות של הקבוצה מעוררות קצת יותר מחלוקת:
הם ויתרו על הקיצוני ההגנתי הצעיר דווין וייט, והביאו במקומו את קווין קארטר הענתיקה. אמנם וייט יקבל יותר כסף בקבוצתו החדשה (דטרויט), אבל בשביל קבוצה זקנה שגם ככה מחתימה הרבה שחקנים על חוזים גבוהים, אפשר היה לצפות שישאירו את השחקן הצעיר בעל הפוטנציאל על פני הוותיק שעבר את השיא מזמן.

לוק פטיגו היה אחד מהתאקלים היותר מבוקשים, אבל זה בגלל שלא היו הרבה ובגלל זה הוא ואחרים בעמדה הזאת קיבלו יותר מדי כסף. הבעיה עם פטיגו היא סימני השאלה הבריאותיים שהוא מביא איתו, שגרמו לג'איינטס לשחרר אותו בלי תמורה ולוושינגטון לפרוש מהמירוץ אחריו.

שאר ההחתמות? ברובן שחקנים מחליפים, כמו סמי דיוויס שאיכזב בסן פרנסיסקו, או קני סמית שבכלל לא שיחק פוטבול בשנתיים האחרונות.

ועדיין, בשורה התחתונה, טמפה לפחות מנסה לצאת מהברוך שבו היא נמצאת. יש מסביב יותר מדי סימני שאלה מכדי שהיא תהיה הקבוצה הבאה שקופצת בבת אחת מהתחתית לפלייאוף, וברור שחלק מהמהלכים שלהם לא יצליחו (את קווין קרטר ל-4 שנים ב- 25 מיליון כבר הזכרנו?) אבל אם הם יצליחו להחתים את הליינבקר דראפט מקרוליינה ויבצעו דראפט נכון שיצעיר את ההגנה, אז אולי במתקן האימונים החדש והנוצץ יתחילו לבצבץ סימני אופטימיות.

במקרה הכי גרוע, עם הבחירה ה-4 הם יכולים להשיג את בריידי קווין ולהשלים רוטציית קוורטרבקים.