מאבק בחוליגנים

מדי פעם, מטעמי עבודה, אני מבלה את היום באיצטדיון של מילוול במרכז לונדון. דרומית לנהר, אבל ממש מתחת לסיטי. והיום ראיתי ארוע די מעניין שהבהיר לי כמה דברים לגבי מאבק בחוליגניזם. איש מבוגר בשם סימון, איש משטרה בפנסיה, עדין מאד בדיבורו, ערך שימוע לאוהד שנתפס מתנהג בצורה לא נאותה באחד המשחקים האחרונים. מילוול היא קבוצה ידועה בחוליגנים גרועים מאד - השכונה סביב האיצטדיון איומה - אבל בשנים האחרונות השתפר מאד המצב.

השימוע החל בכך שהפנסיונר הוציא תמונות. בתמונות נראה האוהד מתפרע. יש כאן לקח חשוב, במקום אלות ורימוני גז ועוד כל מיני כלי נשק של ענישה קולקטיבית, הכלי היותר חשוב לכוחות הסדר במגרשי כדורגל הוא כלי של זיהוי. זיהוי הוא הנשק המנצח נגד חוליגנים. חוליגנים הם אנשים שמחפשים את האנונימיות של היציע. הם רוצים להילחם בחבורות. מבחינתם כל תגובה אלימה של משטרה היא ניצחון. זה רגע זוהר שגורם להם להרגיש גיבורים של איזו מלחמה שהמציאו במוחם הלא יותר מדי גדול. לעומת זאת שימוע מעצבן אצל איזה פנסיונר הוא רגע ממש לא זוהר הרבה פחות זוהר.

סימון הקריא לאוהד כל מיני חוקים ואת התקנות שמודפסות מאחרי הכרטיס. ממש בעדינות הוא הסביר שהוא יכול להרחיק אותו מהאיצטדיון, ויכול אפילו לפנות למשטרה וזו תחייב אותו להתייצב בתחנת המשטרה בשעות המשחקים. האוהד התחיל לבלבל את המוח על כך שהוא אוהד את הקבוצה המון שנים ולא הפסיד שום משחק. השוטר הפנסיונר לא התרשם. הוא הסביר לו שמילוול מנסה לבנות את עצמה כמועדון לכל המשפחה ובאנדרסטייטמנט אנגלי יבש אמר לו ”שמהתמונות שיש לנו ברור לנו שאתה לא מסייע לנו להשיג את מטרותינו“. הוא גם אמר משהו על העומס של הסדרנים שעובדים בשבתות.

האוהד, עדיין בנימה של בטחון, שאל לכמה זמן הוא רוצה להרחיק אותו. הפנסיונר אמר לו שמילוול היא עסק פרטי ולא מחוייבת לארח אף אח במגרש שלה. כאן האוהד נלחץ. הוא ביקש סליחה והבטיח שזו הפעם הראשונה שדבר כזה מתרחש ושזה לא יקרה שוב. סימון הרחיק אותו רק עד סיום העונה ולא יבקש מהמשטרה לכפות עליו התייצבות.

חקיקה, מצלמות, זיהוי, שימועים. לא קציני משטרה שמבקשים ”כוחות גדולים של יס“מ“.