ריי והגארדן, סיפור אהבה

הקהל בגארדן אוהב לשנוא את היריבים שלו, אבל יודע גם לתת כבוד לשחקנים הגדולים. ככה זה היה לאורך ההסטוריה, וכך זה גם אור ליום רביעי. כששאק, למשל, מגיע עם מיאמי הוא יודע שלפחות עד הג'אמפ הראשון הוא הנסיך של האולם. הפעם קיבל הגארדן את ריי אלן בחום בהצגת השחקנים. לפני 12 שנה, באותו האולם, קלע אלן זריקה מכרעת בגמר טורניר הביג איסט מול ג'ורג'טאון של אלן אייברסון, והביא ליוקון כמו גם לדורון שפר את אליפות הליגה. יום לפני שהטורניר של העונה הנוכחית נפתח, פרח אלן מול הניקס והמשיך את אחת העונות המוצלחות שלו בליגה מבחינה אישית. "יש הרגשה שבזמן האחרון משחקים באולם הה כדורסל מצוין", אמר אלן לאחר המשחק והתייחס למעמד. "ויש בניו-יורק התלהבות סביב הכדורסל, בטח כשטורניר הביג איסט עומד בפתח".

בלי קלישאות, אלן יושב אחרי המשחק ועונה בסבלנות, הרחבה והשקעה לכל עיתונאי באשר הוא, ויש הרבה כאלה שמקיפים אותו. וככה גם על המגרש – הוא מנהיג את הקבוצה, הוא שומר וחוטף, חודר ומוסר, ועולה לזריקת ניתור הכי יפה אולי שיש היום למישהו במשחק. רבע ראשון מצוין שלו עם כמה מהלכים מהסרטים וצעד ראשון מהיר, סחבו את סיאטל ליתרון שהם לא איבדו עד הסוף. גם בסיום, הוא היה זה שגרם לסיאטל לזוז. אמנם שלשה חופשית שלו מצאה את עצמה בחוץ באופן נדיר דקה לסיום, אבל בהתקפה האחרונה של הסוניקס הוא כבר לקח ריבאונד, רץ בהתקפת מעבר ועם שלושה שומרים עליו זיהה את רשארד לואיס מעבר לקשת לשלשה שהביאה בסופו של דבר את הניצחון.

"היינו קבוצה גדולה אז, והאולם הזה סיפק לי את אחד הרגעים הגדולים בקריירה שלי", הוא אמר אחרי ששאלתי אותו על יוקון של אז והערב בו לקח למעשה את התואר היחיד שלו בקריירה. "אני תמיד שמח לשחק פה, ועוד לנצח בכזה משחק גדול כמו שהיה הערב".

אחרי כל ההשמצות, הבוץ והאבק שהניקס אכלו מהאוהדים שלהם והתקשורת, יש משהו טרי וחדש שזורם בקבוצה הזו בחודשיים האחרונים. למעשה אחרי הניצחון הגדול שלהם על הפיסטונס בשלוש הארכות, קנו השחקנים של אייזיה את הכבוד שלהם חזרה, לא בגלל היכולת על המגרש כמו בזכות הלב הגדול והרעב שלהם לניצחונות. אמנם הפעם זה נגמר בהפסד, אבל הניקס היו לא מעט פעמים העונה גם בצד השני של הכביש, עם ניצחונות דרמטיים במשחקים צמודים. בלי דייויד לי הפצוע וקרופורד שלא יראה העונה כבר מגרש, הכלים שיש עכשיו לניקס לא הספיקו לניצחון. למרות האווירה המדהימה שהקהל בניו-יורק נותן בתקופה הזו ממש משחק אחרי משחק, אי אפשר להתעלם מהמקריות שבה הגיע מאליק רוז למגרשי הכדורסל, ועם שחקן כזה שלוקח החלטות משמעותיות במאני טיים, פשוט די קשה לנצח משחקים.

ואם בניצחון משחקים עסקינן, אז סטפון מארבורי (עוד שחקן שידע השמצות) נותן עונה גדולה עבור הקבוצה, מנהיג אותה בצורה מעוררת כבוד, ונותן כבר כמה שבועות כדורסל כמעט מושלם. הכמעט מושלם הזה הוא בפשטות המשחק שהיה לו מול סיאטל – 40 נקודות אחרי קאמבק מרשים, אבל קליעת עונשין אחת שקפצה על הטבעת, עם 0.9 שניות על השעון בפיגור נקודה.

הניקס פיספסו הזדמנות מצוינת לעבור את הנטס בקרב על הכרטיס האחרון לפלייאוף, והלב בתפוח הגדול רוצה שהם יצלחו במשימה. הבעיה שעם מכת הפציעות שפוקדת אותם לאחרונה, אי אפשר לדעת איך העונה הזו תסתיים עבורם. מה שבטוח הוא שהקהל בגארדן ימשיך להיות שם בשביל השחקנים שלו, כי לקהל הזה ממש מגיע פלייאוף. אבל לא כמו שלריי אלן מגיעה שנה אחת לפחות בקבוצה עם פוטנציאל אליפות.