מצעד המאמנים

המשפט "העולם שייך לצעירים" מקבל גירסה חדשה ומשופצת מעט ב-NFL : "עולם האימון שייך לצעירים וחסרי הנסיון". ככה זה נראה, כאשר 7 קבוצות החליפו מאמנים השנה, ו-5 מהן לקחו מתאמים שלא היו היו מאמנים ראשיים בעבר.

ייתכן שהעובדה שמאמן השנה בעונה האחרונה היה מאמן רוקי שהיה בעברו "מתאם התקפי גאון", ושרוקי אחר, מנג'יני, הצליח לסובב את הג'טס ולהפוך אותם לאובר-אצ'יברים ולקבוצת פלייאוף, יש קשר לעובדה הזאת, אבל בואו לא נשכח שעל כל מתאם שמצליח יש 3 שנכשלו. אלא שאף אחד לא רוצה להיות זה שנשאר מאחור, וכולם רוצים לתפוס את הגאון הבא. מי הצליח יותר ומי פחות? להלן הדירוג, מהגרוע ביותר לטוב ביותר.

ליין קיפין, אוקלנד ריידרס

ליין הצעיר, בן 31, מוכיח שהתפוח נפל קצת יותר רחוק מהעץ ממה שחשבנו. בניגוד לאבא שלו, מתאם ההגנה הנצחי של טמפה ביי שנשאר מאחורי הקלעים, שם הוא בונה את ההגנות שלו והיה מאמן ראשי רק בקולג'ים, ליין קופץ למים המאד עמוקים מוקדם מאד. למעשה, הכי מוקדם אי פעם. באוקלנד מקווים שהוא יוכל לחקות את ההצלחה של ג'ון מאדן, המאמן הכי טוב שלהם אי פעם, שקיבל את התפקיד בגיל 33, אבל שוכחים שאז גם אל דיוויס היה יותר צעיר.

קיפין היה רק עונה אחת ב-NFL, בשנת 2000 בג'קסונוויל בתפקיד משני בהגנה, וזהו. מאז הוא רק בקולג'ים, שם הוא לפחות יותר מבוגר מכל השחקנים שלו. גם אם הוא מאמן מצויין של וייד רסיברים, הוא עומד לגלות שבשביל לאמן את רנדי מוס וג'רי פורטר צריך קודם כל פסיכולוג. הוא אמנם נחשב למתאם התקפי מוכשר מאד, והבסיס ההגנתי של אוקלנד כבר קיים, כולל המתאם ההגנתי ראיין שנשאר, אבל השילוב של חוסר הנסיון המוחלט של קיפין לצד פוטנציאל ההתפוצצות באוקלנד, מתובל בהתערבויות של אל דיוויס ... זה יכול אולי להצליח אבל צריכים לקרות הרבה יותר מדי דברים בדרך בשביל זה.

נורב טרנר, סן דייגו

לשמחתם הרבה של אוהדי קנזס-סיטי ודנבר, אנחנו נשארים ב-AFC מערב. בניגוד לקיפין לטרנר יש כבר נסיון מוכח ב-NFL, וזאת בדיוק הבעיה. טרנר הגיע לסן דייגו מסיבה אחת בלבד, והיא לא כישורי האימון שלו. הוא הגיע כי הוא בן אדם נחמד שלא צפוי לריב עם ה-GM. אז נכון שאיי ג'יי סמית יודע לבנות קבוצות מצויין, והוא יודע לתכנן את הדראפט בצורה טובה מאד, אבל הוא לא יודע לאמן, ולצערם הרב של אוהדי סן דייגו גם טרנר לא ממש שולט בזה.

אין ספק שהבסיס הקיים בסן דייגו הוא מצויין, אבל הליגה הזאת קשה מדי מכדי להביא בייביסיטר שיחזיק את הקבוצה, צריך מאמן אמיתי. מרטי שוטנהיימר, עם כל הכשלון המוחלט שלו בפלייאוף, ממוקם היום עם מספר הנצחונות ה-5 בטיבו אי פעם. 200 נצחונות לעומת 126 הפסדים: 61.2% אחוזי הצלחה בעונה הרגילה. טרנר? 58 נצחונות ו- 82 הפסדים. 41.4% אחוזי הצלחה בעונה הרגילה. זה גם אומר שהוא היה מספיק זמן מכדי להגיד שהיה לו חוסר מזל פה ושם. כן, הוא קצת סבל מבעלי קבוצות קריזיונרים, אבל 9 שנים בתור מאמן ראשי זה מספיק זמן כדי להראות עד כמה הוא בינוני.

כל זה בלי להזכיר את כל הפיאסקו סביב הפיטורים המאוחרים שהשאירו את סן דייגו בלי מועמדים מבית לתפקיד. להוריד את סן דייגו מהצמרת יהיה קשה, אבל אם יש מישהו שמסוגל לעשות את זה, זה נורב טרנר.

מייק טומלין, פיטסבורג סטילרס

טומלין והסטילרס הגיעו למיקום הנמוך הזה משתי סיבות. קודם כל, בגלל דרך ההגעה של טומלין, אבל בעיקר משום שהוא לא בהכרח האיש המתאים לקבוצה הזאת.

לפיטסבורג היו שני מועמדים מצוינים בתוך המערכת - מאמן ההתקפה, קן ווייזנהאנט. הם התמהמהו והוא עזב לאריזונה. ואז ההנחה הרווחת היתה שראס גרים יקודם לתפקיד. במקום זה הביאו מאמן הגנתי, כשיש בתוך המערכת כבר את דיק לה-בו, מתאם הגנתי מצויין שבמקרה גם מאמין בשיטה הגנתית שונה מזו של טומלין. אז זה רחוק מהפיאסקו של סן דייגו סביב הפיטורים המאוחרים של שוטנהיימר, אבל עדיין שני המועמדים מבפנים, שניהם מאמני התקפה, עזבו, ובהגנה הולך להיות מעניין.

וכאן אנחנו מגיעים לכמה מתאים טומלין לסטילרס. אחרי 6 שנים בקולג'ים הוא הגיע ל-NFL ב-2001 למשך 5 שנים בטמפה, שם הוא למד ממונטה קיפין ואת התורה יישם במינסוטה בשנה שעברה בתור מתאם. הוא אוהב לשחק בשיטה הקאבר-2, ומקדימה הוא מעדיף לשחק בסגנון המסורתי של 4-3. הבעיה שפיטסבורג כבר שנים משחקת בסגנון של 3-4, והרבה בליצים הסגנון שמאמן ההגנה לה-בו מאמין בו.

בפעם הראשונה דן רוני, שעל שמו נקרא חוק האפליה המתקנת באימון, הביא מאמן שחור, אבל כנראה שהוא היה צריך לחכות עוד קצת. אגב, ברגע האחרון מתברר שהצעד הראשון כבר נעשה בדרך לשינוי ההגנה וג'רי פורטר שוחרר, ונשאר רק לקוות שהוא אכן יחתום בסינסי ויזכיר לפיטסבורג את הטעות שלהם פעמיים בשנה.

קאם קמרון, מיאמי דולפינס

אם הוא היה מחליף את מרטי בסן דייגו, ההחתמה שלו היתה מתחרה על המקום הראשון, אבל במקום להישאר בקבוצה הכי טובה בליגה הוא חזר הביתה, כדי לשקם את הדולפינס. על פניו מדובר בהחתמה לא רעה בכלל. קמרון בן ה-45 אמנם מקבל לראשונה משרת מאמן ראשי ב-NFL, אבל הוא כבר היה 5 שנים מאמן ראשי בקולג'ים וב- 4 שנים האחרונות הוא מוביל את התקפת סן דייגו. הבעיה היא שמיאמי נמצאת במצב קשה למדי והיא צריכה מאמן ראשי במשרה מלאה, שישקם את ההתקפה ויבנה מחדש את ההגנה.

במקום זה, קמרון החליט שהוא רוצה להיות גם המאמן הראשי וגם מתאם ההתקפה, משום שהוא רוצה עדיין לקבוע את מהלכי ההתקפה, וזאת טעות אדירה. בעידן של היום, מאמן ראשי נמצא במשרד הרבה יותר מדי שעות. אם תשאלו את טוני דאנג'י או את אנדי ריד המצב הזה ממש לא טוב, אבל זה המצב. והם מאמנים מנוסים ומשופשפים. קמרון הוא מאמן רוקי שהולך ללמוד קבוצה חדשה, ומעמיס על עצמו מטלות קשות ומיותרות. ועל זה הדולפינס ישלמו.

וייד פיליפס, דאלאס קאובויס

את העובדה שהשתן עלה לקמרון לראש מנצל המתאם השני של סן דייגו שהפך למאמן ראשי השנה, וייד פיליפס, כדי להתמקם במקום השלישי המכובד. באופן מעט מוזר אגב, כמו קמרון, גם פיליפס הולך לאמן בקבוצה של המדינה בה גדל.

פיליפס הוא גם המאמן השני שהוחתם למרות שיש לו כבר נסיון, וזה מבחינת דאלאס אחד היתרונות הגדולים שלו. ג'רי ג'ונס הבעלים אמר במסיבת העיתונאים "חיפשתי מאמן עם ניסיון שיכול לעזור לקבוצה הזאת לנצח עכשיו", ולכן הוא לא הצטרף לבהלת הריצה אחרי המתאמים שהיתה בשאר הקבוצות.

המאזן של פיליפס הוא אולי לא מרשים אבל לפחות הוא חיובי. ב- 5 עונות רק פעם אחת היה לו מאזן שלילי, וגם אז זה היה 9:7. סה"כ יש לו מאזן של 48 נצחונות מול 39 הפסדים, שמאשש את העובדה שהוא מתאם הגנתי מעולה אבל מאמן ראשי בינוני. ועדיין, לקבוצה הספציפית הזאת הוא יכול להיות בדיוק האיש המתאים. הוא יוכל להרגיע את המערכת אחרי פארסלס הסוער ואם הוא יצליח לשרוד בשלום את פצצת TO אז הוא יוכל להוביל את דאלאס קדימה.

בובי פטרינו, אטלנטה פאלקונס

הפאלקונס שמו את המפתחות שלהם בידיים של מייקל ויק. הם ניסו לתת לו מאמן קשוח בדמות דן ריבס וזה נכשל כשלון חרוץ. הם הביאו בחור צעיר שמסתדר עם שחקנים כמו ג'ים מורה, וגם זה נכשל. אבל המפתחות עדיין בידיים של ויק, ולכן החליטו להביא לו .... מאמן קוורטרבקים. כמובן שהתפקיד של פטרינו יהיה לשמש מאמן ראשי, אבל הוא התחיל בתור מאמן קוורטרבקים, והוא כבר יצא בהצהרות שעונת ה 1,000 יארד של ויק לא תחזור בזמן הקרוב.

אין דבר טוב יותר מזה לקריירה של סופר ויק. הוא צריך יד מכוונת שתכריח אותו לעבוד על טכניקת המסירה, וגם הוא יודע שעכשיו זאת ההזדמנות האחרונה והפעם כבר לא יהיו תירוצים. אמנם ההסטוריה של מאמני קולג'ים בליגה של הגדולים היא לא מאד מרשימה, אבל יש שם כבר בסיס די טוב, ועכשיו הגיע הזמן לפתור את חידת ויק אחת ולתמיד. אם הניסוי יצליח, באטלנטה בוודאי הרוויחו, ואם לא אז לפחות כולם יידעו שממייקל ויק כבר לא ייצא קוורטרבק רציני.

בכל מקרה אטלנטה ירוויחו, ובמקביל הם גם קיבלו מאמן התקפי מצויין, ולכן ההחתמה הזאת כל כך מוצלחת.

קן וייזנהאנט, אריזונה קרדינלס

כן, כן, משפחת בידל מאריזונה עשתה משהו נכון, מי היה מאמין. לקרדינלס יש בסיס התקפי מצויין, אבל מדובר בקבוצה שחסרים לה הרבה מאד חלקים לפני שהוא תוכל לממש את הפוטנציאל שלה. נכון, להגיד מימוש פוטנציאל ואריזונה בדרך-כלל לא הולך ביחד, אבל לפחות בחלק של המאמן הקרדינלס עשו משהו נכון, או יותר מדוייק יהיה להגיד שהסטילרס עשו דברים לא נכונים, ובאריזונה הרוויחו.

הנקודה החלשה ביותר בהתקפת הקרדינלס היא קו ההתקפה, וביחד עם וויזנהאנט הגיע "מאוכזב הסטילרס" השני, ראס גרים, שייצב אותו בצורה משמעותית. ההגנה אמנם צריכה יותר טיפול, וקן וויזנהאנט הוא מאמן התקפי, אבל אם יש מאמן אחד שיוכל לחקות את ההצלחה של שון פייטון בשנה שעברה זה הוא.

וייזנהאנט נחשב לאחד מטובי המתאמים ההתקפיים, בדיוק כמו שון פייטון לפני שנה. גם הוא הגיע ממסגרת מנצחת ועובדת וינסה להנחיל את הערכים הללו לקבוצה שבשבילה הצלחה זאת כמעט מילה גסה. אם הוא יצליח לממש את הפוטנציאל של ליינארט כמו שעשה עם ביג-בן, אם הוא יבנה את המערכים שלו מסביב למשחק הריצה של האדג' מתובל בתרגילים עבור פיצ'גרלד ובולדין, אולי אפילו באריזונה הצחיחה יתחיל לפרוח משהו טוב.