קו פרשת המים

ביציאה מההיכל ממתינים בדריכות חמישה עשר ילדים עם עטים שלופים. כיפות סרוגות לראשיהם. השעה אחת עשרה וחצי ואלפי אוהדי מכבי תל אביב כבר הספיקו להימלט מזירת הפשע לאחר תצוגת נפל ביתית נוספת, אבל סיירת החתימות אורבת באדיקות לאחרון הגיבורים הצהובים בדרכו אל המכונית הפרטית.

ואז מגיח נוון ספאחיה, ג'ינס משופשף וחולצה אופנתית לגופו. בסיום המשחק ספג הקרואטי קללות נמרצות כל הדרך לחדר ההלבשה. כעת, משהציץ החוצה וראה שאין זכר לפלנגת הקיצונים, שגם הם כנראה החליטו לוותר על מחאות לאור מצבה הסופני של הקבוצה, נראה שהוקל למאמן. "יש לי זמן, אני לא הולך לשום מקום", אומר ספאחיה, תוך ניסיון להיחלץ ממתקפת הניירות שנשלחים לכיוונו. אחד הילדים שואל אותו באנגלית רצוצה למה הוא מתכוון להתחפש בפורים. ספאחיה, במפתיע, מבין את השאלה. "לא יודע למה אתחפש אבל אני צריך להתחפש היטב, כי אם האוהדים יזהו אותי ברחוב הם יהרגו אותי", משיב המאמן, אולי בצחוק ואולי ברצינות.

נדמה כי הניצחון הדחוק אמש היה קו פרשת המים מבחינת רבים. ספק אם אי פעם הושמעו בהיכל קללות אחרי ניצחון, גם בתקופות של דיוויד בלאט ויורם חרוש, אבל הקהל של מכבי משלם מחירים מופקעים כדי לראות כדורסל אטרקטיבי ובסופו של יום הוא נאלץ לקבל את גוראן ירטין. קשה לזכור מתי, אם בכלל, קלעה מכבי בפחות מחמישים אחוזים מהשדה בבית וקבעה מספר שווה של אסיסטים ואיבודים מול קבוצה מסדר הגודל של אורטז. כך שאין זה מפתיע שעבור רבים מאוהדי הקבוצה, היה הניצחון משול להפסד. בערב כדורסל עצוב שכזה נאלצו האוהדים לנדוד למקומות רחוקים בחיפושם אחר נחמה פורתא. "לפחות צסק"א נתנה בראש לפיני", מנסה אחד מהם את כוחו. הבעיה היא שצסק"א הגדולה היא היריבה שתחכה, ככל הנראה, למכבי ברבע הגמר.

הלחץ בו שרוי נוון ספאחיה הולך ומחריף ממשחק רע אחד למשנהו. וככל שנוקפים הימים הופכות התפרצויות הזעם שלו תכופות. גם אתמול הרבה ספאחיה לגעור בעוזריו, ואף השליך באחד המקרים את הלוח הטקטי לרצפה בחמת זעם, אחרי דין ודברים עצבני עם גיא גודס. אחד הדברים שמבעירים בו את חמתו הוא ששחקניו לא ממלאים אחר ההוראות. "במחצית ביקשתי להניע כדור ולא לתת אותו כל הזמן לניקולה בפוסט-אפ, אבל עשינו בדיוק ההפך", הוא אמר. מול רומא, קבוצת עונשין בינונית ומטה, הורו אנשי הצוות המקצועי לשחקנים לא להסס לשלוח את האיטלקים לקו. בפועל, עמדה רומא על העונשין תשע פעמים בלבד בעשרים הדקות הראשונות. לאורך כל העונה דורש ספאחיה אגרסיביות בהגנה. אגרסיביות זה הדבר האחרון שהוא מקבל מחניכיו.

חוסר המשמעת מקורו, אולי, באי האמון שמביעים בו חלק משחקני הקבוצה. גם פומבית. כך הם פני הדברים כשרמת המרמור במכבי שוברת שיאים: יותם הלפרין, לשעבר איש אמונו של המאמן, נמחק לחלוטין מהרוטציה וגם יכולת ירודה של ירטין לא גורמת לו לפשוט את האימונית; שרון ששון זוכה לזמן פרקט רק כשהמצב הופך אנוש, וכשהמשקולות על הכתפיים אובדת יכולת הקליעה הטובה, כלי הנשק העיקרי שלו, ואז הופך ששון לא רלוונטי; בעקבות חולשתו של יסאיטיס מוצב בורשטיין בעמדת הסמול-פורוורד, אולם משם מתקשה להביא את יכולותיו לידי ביטוי ומוחלף תכופות; יניב גרין, נואל פיליקס וג'יימי ארנולד, שמרבה לספוג גערות לאחרונה, נראים כמי שמצויים בדיכאון קליני כמעט.

האווירה במכבי, מבית ומחוץ, מלנכולית ממש. רענן כץ יושב בצמוד לשולחן המזכירות ומרבה לגלגל עיניים לשמיים. גם גדול האופטימיסטים שבהנהלת הקבוצה, כך נראה, נפל קורבן לתופעה שפשטה העונה במכבי: בדרך כלל אמורות קבוצות כדורסל להציג את יכולתן הטובה ביותר בשלב הזה של העונה. במכבי התהליך הפוך.

ובאמצע הרבע השלישי, כשמכבי בפיגור 50:43, מאבד ששון כדור פשוט נוסף. ספאחיה מסתובב לכיוון הספסל ומשליך את הז'קט. יש שיראו בכך אקט סימבולי. לפני שנה בדיוק, במשחק השני בשלב הטופ-16, פתחה אולקר פער של 18 הפרש בהיכל ונראה היה שהעונה האירופאית של מכבי הולכת לאבדון. גם אז העיף פיני גרשון את הז'קט לכל הרוחות וניצח על קאמבק מופלא שהסתיים רק בגמר הפיינל פור, מול אטורה מסינה. את שלושת השבועות הקרובים תעביר מכבי בניסיון לצמצם את הרושם הרע שהותירה, עד שתסיים את השלב הנוכחי במקום השני. ואז היא תפגוש כנראה שוב את מסינה, והתוצאה תהיה, קרוב לוודאי, דומה.