מעוררי רחמים

התגובה האינסטינקטיווית של אוהדים ועיתונאים כאחד לנוכח תצוגות כמו זו של מכבי תל אביב מול אורתז, היא כעס על רמת הכדורסל המעליבה. אלא שכעת, אחרי שהקבוצה נרמסה והושפלה עד עפר לאורך כל העונה, אין טעם להתרגז. נותר רק לרחם על כל העוסקים במלאכה במועדון הצהוב. לא הייתם רוצים להתחלף איתם.

רחמים על ספאחיה. יש שחקנים ומאמנים שפורחים בלחץ של יד אליהו, כמו פארקר וגרשון. רבים אחרים קורסים. הקרואטי עשוי להצטרף לחבורה ארוכה של אנשים, שהקריירה שלהם לא התאוששה מהטראומה בהיכל, החל מטד אוונס ועד לחוסיין בשוק. אולי הלחץ גרם לספאחיה לשכוח את הכדורסל שהוא יודע. יש לו תרגילים רבים, אבל הביצוע שלהם מרושל וההתקפה של מכבי לא חכמה ולא מתואמת. גם ניהול המשחק מבולבל. ברבע האחרון, למשל, החליף ספאחיה בלי הפסקה את הגארדים שלו וניסה לגזול מהם את שאריות הביטחון. למזלו, שחקני אורתז פשוט סירבו למצוא את הטבעת בדקות הסיום, גם מטווח של סנטימטר. יחד עם עוד קצת נסים של וויצ'יץ' את שארפ, ובעזרת הרוח הגבית המפורסמת של יד אליהו, זה הספיק לניצחון.

רחמים על השחקנים: על גוראן ירטין, רכז בינוני שמתבקש פתאום להוביל קבוצה; על טל בורשטיין, שנסוג ממעמד של משיח לשחקן ספסל זניח; על וויל ביינום, שלא ממש מבין מה תפקידו בהתקפה; ועל יותם הלפרין, אולי הדמות הכי טראגית ביד אליהו העונה.

רחמים על ההנהלה. מרווח הפעולה שלה אפסי. ספאחיה צריך ללכת, ולו רק בשל עיניהם המזוגגות של שחקניו, שאיבדו בו אמון. הבעיה היא שאין אף מחליף ראוי באופק: צביקה שרף לא הצליח בשנים האחרונות, בעוד ארז אדלשטיין לא שרד בקייטנה של מלחה, כך שקשה להאמין שיצלח את טירונות החי"ר של יד אליהו. בנוסף לכל הצרות, בימים אלו גם נאלצים מזרחי ושות' להתמודד עם נוכחותו של רענן כץ, ועל פי השמועות אין מדובר במשימה קלה.

רחמים על מכבי תל אביב כולה, שצפויה להיקרע לגזרים על ידי צסק"א מוסקווה ברבע גמר היורוליג (פיני גרשון ישמח למסור פרטים). וברכות להפועל ירושלים, שהיא החל מהיום המועמדת מספר אחת לאליפות ישראל.