רד מעל מסך הטלוויזיה שלי

בשבוע שעבר דווח בתקשורת על הארכת חוזה הטאלנט של אייל ברקוביץ' בערוץ הספורט. התנהלות יחסי העבודה בין הצדדים שקדמה להחלטה הזו - שוב, על פי הדיווחים - דמתה באופן מפליא, או לא מפליא בכלל, למה שלמדנו להכיר מברקוביץ' כשעוד הסתובב על מגרשי הכדורגל. הסיפורים ידועים: כשישב על הספסל של מנצ'סטר סיטי הוא השקיע את מרצו לטובת הקבוצה באמצעות משא ומתן עם פורטסמות'; כשהיה תחת חוזה שחקן במכבי תל אביב הוא כבר החתים שחקנים עבור מכבי נתניה. וכן הלאה. הפעם ברקוביץ' ניהל מגעים ללא אישור עם גוף התקשורת החדש והמתעצם, הלא הוא רדיו המלך המשיח גאידמק, דבר שהביא את ערוץ הספורט לאיים בפיטוריו.

מהסיפור הזה אפשר ללמוד כמה דברים - אם לא עקרוניים על האיש, שההתנהגות שלו מוכרת לעייפה, אז על הסטטוס הנוכחי שלו. קודם כל, מעניין ללמוד שברקוביץ' נמצא בערוץ הספורט על חוזה טאלנט. עד עכשיו היינו בטוחים שהוא סתם נוסע בערבים לאולפנים של הערוץ בעצבים, עושה הטעייה לשומר, חודר לשידור החי בלי רשות ומתחיל לטנף באופן התנדבותי. השני מעיד על איכויותיו כפרשן, או איך שלא מגדירים את העמדה הבידורית הזו היום בערוץ הספורט. "אני מת לעבוד אצל גאידמק, אני רוצה להיות מנהל מקצועי בבית"ר", הסביר זאת בעצמו, ללא צורך בפרשנות נלווית. כרגיל: ברקוביץ' עושה את מה שכולם עושים או רוצים לעשות, רק שלו אין שום בושה, נכון? מכאן הרי נובע סוד חינו ומעמדו המיוחד בישראליות, ואם גאידמק קונה את כולם - למה שלא יקנה עוד פרשן כדורגל מצווח; מה יש להיות צרי עין? להיפך, נפרגן לו על הבוחטה!

הבעיות הטכניות של ערוץ הספורט עם אייל ברקוביץ' לא כל כך מעניינות. הן צפויות - ברקוביץ' היה כדורגלן שנוא על חבריו לקבוצה, והוכיח חוסר נאמנות באופן עקבי למעסיקיו. כמעט כל מקום שעזב בדרכו לצמרת (?) מוקיר את זכרו כטיפוס דוחה. זה בעיה של הערוץ, שהם בוחרים לעבוד איתו, ומקבלים את חבילת הדוגריות הייחודית שהובטחה להם. כמה שההרס העצמי של ברקוביץ' עובד שעות נוספות, ככה יש עליו יותר קופצים. דבר נוסף שאיננו מעניין, זה הניסיון החשוף והמעט צולע של הערוץ לחפש את דרכו בין עיתונאות, ייצור חדשות, ואספקת "בידור נטו". לא מעניין, כי מה לעשות והדיון התיאורטי הזה איבד את הרלוונטיות שלו לטובת כוחות השוק.

ברקוביץ' נשאר אותו ברקוביץ': את ההבנה שלו את מהות העיתונות סיכמה יפה בשעתו זריקת הכסא על כתב באימון מכבי חיפה. אייל ברקוביץ' הוא פרשן ספורט שאף אחד לא יכול לחשוד בו, אף לא לרגע, שאינו נגוע או מוטה. אבל אפילו זו לא הנקודה.

הנוכחות של ברקוביץ' על המסך מצליחה לחרוג איך שהוא מגבולות הדיון המיושן הזה. כי גם אם משלימים בכיף עם ההוויה התקשורתית – ברקוביץ' מצליח לאתגר אותה מחדש. בעניינו של ברקוביץ', זו כבר לא שאלה של איש שעושה עבודה טובה או לא, אלא נוכחות מזהמת ולא לגיטימית, גם בחברה שמכתירה עליה את אבי לוזון, וגם עבור צופים אדוקים של "יציע העיתונות" (שכותב שורות אלה נמנה עליהם).

ההתנהגות שלו כלפי אייל לחמן בראיון טלפוני שערכו איתו בתוכנית היתה אירוע מבחיל ברמה פיזית ("תוריד אותו מהקו", צווח ללא הרף לעברו של ניב רסקין). אבל השיא היה כשבפרשנות להישגיה של שחר פאר, ברקוביץ' בחר לציין בשידור חי שסוף סוף יש לנו טניסאית ישראלית אמיתית שעשתה את זה- לא כמו אנה סמשנובה, העולה מרוסיה, שאי אפשר להתחבר אליה ולהתגאות בהישגיה. "זאת שחר - וזאת אנה, אל תגידו לי שאין הבדלים", הטעים ברקוביץ'. פשוט כך: מדוע לא לבטל כלאחר יד את מאבקם ארוך השנים והמייסר של יהודי ברית המועצות לשימור יהדותם? ברקוביץ', הג'ובניק המכוער, לא סופר את זה. למה לא להוציא מחוץ לגדר את העולים, ומדוע לא לבזות ספורטאית מעט יותר מצליחה (ומרוויחה!) ממנו, אם רק אפשר?

ככה זה שכשאתה המודל של הספורטאי הצבר היפה: אתה יושב אחרי הפרישה באולפן טלוויזיה, מחרחר ריב, ומנופף בגזענות ותאוות הבצע שלך. אייל ברקוביץ' הרי יודע מה זה ישראלי אמיתי - ובזכות החוזה החדש שלו בערוץ הספורט הוא גם ימשיך להסביר לכם איך תוכלו לעשות את זה בבית.