מכללות: קרב ראש בראש

בחודשים הראשונים של עונת המכללות דיברו כל פרשני היבשת על ההיחלשות המעיקה והמייאשת של חטיבת הביג-10, חטיבה שהביאה בעבר הלא כל כך רחוק אליפויות וכבוד רב לצפון-מרכז ארצות הברית. בשנים האחרונות יצאו מהביג 10 אלופה אחת (מישיגן סטייט של שנת 2000) ושתי פינליסטיות (אינדיאנה של 02' ואילינוי של 05'). אבל טורניר המכללות של השנה שעברה פגע אנושות במוניטין המכובד של החטיבה, כאשר אף אחת משש הנציגות שלה בטורניר לא הצליחה לעבור אפילו את הסיבוב השני, כולל אוהיו סטייט ואייווה, שסומנו כמועמדות ללכת רחוק. לכן בתחילת העונה הנוכחית התחזית הנפוצה היתה לעונה רעה מאוד של הביג 10, במיוחד אחרי עזיבתם של לא מעט שחקנים משמעותיים ברבות מהקבוצות. המכללה היחידה ממנה היו ציפיות למאבק על האליפות היתה אוהיו סטייט, תודות להגעתו של מחזור פרשמנים משובח במיוחד בראשותו של גרג אודן, אבל פרט אליה לא היה על מה לדבר.

והנה, עמוק בפברואר, שבועיים לפני סיומה של העונה הרגילה והתחלת הקרבות על האליפויות החטיבתיות, יכולים קברניטי הביג 10 לזקוף את ראשם בגאווה, לאור העובדה ששתי המדורגות הראשונות ביבשת מגיעות מחטיבתם המושמצת-לשעבר. אוהיו סטייט עמדה עד כה בציפיות המוקדמות, וזכתה לחברה מפתיעה בצמרת הדירוג מוויסקונסין, שאמנם הוזכרה כקבוצה מסוכנת לפני פתיחת העונה, אך לא נספרה כטוענת רצינית לכתר הארצי. בדירוג של AP מופיעים הבאדג'רס ראשונים והבאקאייז בעקבותיהם, בעוד שבדירוג של ESPN התמונה הפוכה והחניכים של ת'אד מאטה מקדימים את אלו של בו ריאן. כל המחלוקות בקשר לדירוג ייפתרו במפגש הישיר בין השתיים בתחילת השבוע הבא, בקמפוס של אוהיו סטייט בקולומבוס (הלילה שבין ראשון לשני, 1:00).

בשנים האחרונות היתה ידה של וויסקונסין על העליונה במפגשים בין השתיים. למרות שאוהיו סטייט היתה תמיד מכללה גדולה ומוצלחת יותר, עם היסטוריה מפוארת יותר (אליפות ושני גמרים בשנות השישים בהנהגת ג'רי לוקאס וג'ון האבליצ'ק) ועם השחקנים הנחשבים יותר. ועדיין, בעשור הנוכחי וויסקונסין שמה את אוהיו סטייט בכיס האחורי, ושבעה מתוך תשעת המפגשים האחרונים בין הקבוצות הלכו לצד שלה.

שני השחקנים המסקרנים ביותר בהתמודדות הזו הם, כמובן, גרג אודן ואלנדו טאקר, שניים מהכוכבים הגדולים של עולם המכללות השנה. אודן היה אמור להיות מועמד בכיר לתואר שחקן השנה, אבל למרות הסטטיסטיקה המאוד מרשימה שלו (15.5 נקודות, 9.7 ריבאונדים ו-3.5 חסימות למשחק) והעובדה שהוא משחק רוב השנה ביד שמאל (היד החלשה שלו) עקב הניתוח שעבר ביד ימין לפני העונה, הוא עדיין לא בקטגורית המועמדים לתואר. אודן שומר על הטבעת כמו שרון חולדאי מגן על העשירון העליון של תל אביב - אי אפשר לגעת, ועדיין, ברור שמשהו חסר. משחקן כל כך דומיננטי היית מצפה להיות מנהיג ושולט, אבל אודן שקט מדי, לא כריזמטי מספיק ואין תחושה שהשחקנים שלו סומכים עליו מספיק כדי לנצח להם משחקים.

טאקר, לעומתו, הוא לידר. גם לו לא חסר כלום בגזרת המספרים (20.2 נקודות ו-5.3 ריבאונדים למשחק), ובנוסף הוא זה שבועט בשחקנים בישבן בפסקי הזמן, מנהיג את הריצות ותמיד לוקח את הכדור אליו ברגעים המכריעים. טאקר הוא אחד משני המועמדים הבכירים היום לתואר שחקן השנה, יחד עם קווין דוראנט, עוד (טירון מדהים שנותן עונה שתחשב במשך שנים רבות לאחת מעונות הפרשמן הטובות אי פעם).

על פי רוב הפרשנים וסוכנויות ההימורים, הסיכוי הגבוה יותר לנצח שייך לאוהיו סטייט. לבאקאייז יש הרבה יתרונות על פני וויסקונסין ועל הנייר הם הקבוצה העדיפה יותר. שלושת הפרשמנים – אודן, הרכז מייק קונלי ג'וניור והסקורר דקוואן קוק הם השחקנים המובילים, בעוד שהסיניור רון לואיס והג'וניור ג'מאר באטלר משלימים חמישייה מאוד מסוכנת עם כלים התקפיים עד לאופק.

מהצד השני עולה הרכב שהיתרון שלו הוא בהיפך המוחלט - הניסיון. שני השחקנים המובילים של וויסקונסין, טאקר (שמתופקד כפורווד) והגארד קמרון טיילור, הם סיניורים, הפורוורד בריאן בוטש והרכז ומייקל פלאוארס הם ג'וניורים, ואת החמישייה משלים הסנטר ג'ייסון שאפל, עוד סיניור. זו קבוצה שרצה ביחד כבר שלוש שנים וצברה המון ניסיון. ההכרות והדבק הם פלוסים רציניים מול קבוצה של תינוקות מחותלים שיצאו הרגע מבית הילדים של התיכון.

שני המאמנים הם אנשי מקצוע מצוינים, אבל אני נותן לבו ראיין, המאמן של הגיריות, את היתרון בקרב הזה. ריאן, יליד וויסקונסין ואחד שבילה את רוב קריירת האימון שלו במדינה, הוא מאמן יציב ומנוסה. הקבוצה שלו, ממש כמוהו, יודעת לשמור על פרופורציות, והיא לא קבוצה שתאבד את העשתונות. השחקנים כבר מאמינים בעצמם, בכוכב שלהם ובמאמן, וגם ההפסד המביך השבוע למישיגן סטייט לא מלחיץ אף אחד במדיסון. ת'אד מאטה, לעומתו, הוא מאמן עם רזומה מאוד לא מחמיא. בשבע השנים האחרונות מאטה החליף מכללות כמו שטום בריידי מחליף קונדומים. הוא התחיל בבאטלר בשנת 99', עבר לקסביאר בשנת 02' והגיע לאוהיו סטייט בשנת 04'. מאמן שלא יודע לשמור על יציבות, במיוחד בכדורסל המכללות, שם מאמנים שואפים להישאר במכללה אחת עשרות שנים ולבנות שושלות מכובדות, לא עוזר לשחקנים שלו. יש הבדל בין מאמן שהוא רוקי לשנה אחת לבין מאמן שממשיך להיות רוקי כל הקריירה שלו. למאטה יש רשימת הישגים מכובדת יחסית לתקופה הקצרה בה הוא מאמן, אבל קבוצה עם כל כך הרבה שחקנים צעירים צריכה יציבות ואת זה אין לו להציע.

המשחק צפוי להיות קרב קשה ואגרסיבי. המפגש הראשון ביניהן השנה, באולמה של וויסקונסין במדיסון, היה בשליטה מוחלטת של הקבוצה הביתית, שכמעט ואיבדה את הראש ברגעים האחרונים. הגיריות כבר הובילו בעשרים הפרש במהלך המחצית השנייה, אבל נתנו לבאקאייז לחזור למשחק וכמעט להשוות אותו, לפני שחמקו עם ניצחון מינימלי של 69:72. המשחק ביום ראשון ילך למי שתקבע את הקצב. וויסקונסין צריכה להרגיע את העסק, אוהיו סטייט צריכה לרוץ. בהגנה אוהיו יהיו חייבים לעצור את טאקר. מישיגן סטייט הצליחה לעשות את זה וניצחה את המשחק. לטאקר יש צוות מסייע מעולה מאחוריו, אבל הוא אבן הפינה של הקבוצה. מבחינת הגיריות נראה שהדרך היא דווקא לעצור את הצוות המסייע. גם בגלל שאי אפשר לעצור את אודן וגם בגלל שנראה שברגעי הלחץ הכדור לא יהיה אצלו בכל מקרה.

הבאק-אייז מגיעים למשחק הזה אחרי הניצחון המאוד לא משכנע, על פן סטייט העלובה. הם גולשים על גל מכובד של 12 ניצחונות רצופים, אבל בארבעת המשחקים שלהם העונה נגד קבוצות מדורגות הם הפסידו שלוש פעמים (להגנתם נציין שההפסדים היו לפלורידה, צפון קרוליינה ואותה וויסקונסין). הבאדג'רס, לעומתם, פתחו את השבוע הראשון בהיסטוריה שלהם כמודרגים ראשונים דווקא עם הפסד למישיגן סטייט, אבל קשה לי להאמין שההפסד הזה יפיל אותם. למרות המינוס בכישרון, לניסיון ולרוח הצוות יש הרבה מה למכור במצבים האלו. כך שעל אף הנטייה הכללית (שמגובה בליינים בבורסות ההימורים) לטובת אוהיו סטייט, אני הולך על ניצחון דחוק, אך מקתק, של וויסקונסין.