פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הגיע הזמן לשכוח את פאריס

        ריינג'רס היא קבוצה בינונית ומטה, אך למרבה המבוכה, מול הפועל ת"א ואבוקסיס המבולבלים זה הספיק. שאול אדר היה באייברוקס

        בשורה הראשונה מעל יציע העיתונות באייברוקס יושבים כמה מהאוהדים הדעתניים והקולניים בבריטניה. הם מעבירים פרשנות במשך 90 דקות ולא חוסכים מאיש את דעתם. ביניהם בלטו אתמול (חמישי) שלושה גברים יהודים בעיר שחצויה על ידי קנאות דתית. הם לפחות יכלו לבחור בין ריינג'רס וסלטיק ולא נולדו לתוך הקבוצות האלו, אבל גם מול יריבה ישראלית לא היו להם שום דילמות. בניגוד ליהודי פאריס סן ז'רמן, שתפסו טרמפ על ביקור הפועל ת"א בפארק דה פרינס והעבירו את נאמנותם, בגלאזגו מהלך כזה לא מקובל. "אנחנו תמיד עם ריינג'רס, לא משנה נגד מי היא משחקת. בטח במשחק כזה חשוב", אמר אחד מהם.

        בעוד שבבלקבורן זכו המנויים לכניסה חופשית למשחק גביע אופ"א מול באייר לברקוזן וכרטיסי נוער נמכרו בפאונד אחד, באייברוקס מכרו את כל הכרטיסים במחיר מלא וללא שום צורך באמצעי קידום מכירות. בניגוד למשחק מול מכבי חיפה, היתה גם תחושה של ערב כדורגל אירופאי אמיתי: משחק שני בשלב נוק אאוט בטורניר שכבר אפשר לדמיין את שיאו בעיר. הפסד מפתיע במשחק הראשון וחשש לקראת הגומלין. דגלוני בריטניה וסקוטלנד חיכו לכל צופה על המושב, והקהל הגיע מוכן לעבודה.

        גם השחקנים הסקוטים הגיעו דרוכים. מלחמת המילים בין שתי הקבוצות השבוע תרמה גם היא למוטיבציה, אבל יותר מכל הרצון להציל עונה חלשה. המאמן וולטר סמית' מעולם לא זכה להצלחה באירופה בשנים המוצלחות שלו באייברוקס, והוא מודע לכך שזו הדרך לבנות קבוצה שתצליח לאיים על סלטיק בשנים הבאות. קמפיין אירופאי מוצלח יחיה את האווירה, יעניק ביטחון וכסף וישכיח את הדיכאון של תקופת לה גואן. ואם בארי פרגוסון יניף את הגביע במפתיע, זו כבר תיחשב לעונה היסטורית.

        שכחו את מה שנילסן לימד אותם

        למרבה המבוכה, מול הפועל ת"א זה הספיק. 46 אלף צופים, 11 שחקנים נמרצים וצוות מאמנים נערץ על הקווים, ניצחו במשחק שספק אם סמית' ועוזרו, אלי מקויסט, האמינו שיהיה כל כך קל. כבר אחרי עשר דקות היה ברור שרק נס בנוסח סטמפורד ברידג' ימנע מהפועל ת"א תבוסה. הנס לא חזר ובמקומו התנהל משחק כדורגל הגיוני לחלוטין. הקבוצה הפחות גרועה ניצחה ועברה לשלב הבא. ההגנה ההתאבדותית ספגה יותר שערים והקבוצה המהירה יותר עברה לשלב הבא.

        שלוש פעמים ב-12 הדקות הראשונות איבדו שחקני הגנת הפועל את הכדור ויצרו מצב מסוכן ליד שער. הם התמסרו ברחבת הפועל, נעו באיטיות, והתקשו להרחיק את הכדורים. שנים אחרי שריצ'רד נילסן ביקש משחקי נבחרת ישראל להרחיק כדורים במהירות מאזור שערם, דומה שדבר לא נקלט. 90 דקות מאוחר יותר התוצאה היתה צפויה: ארבע טעויות גסות בהגנה, ארבעה איבודי כדור בחלק האחורי של המגרש וארבעה שערים לזכות ריינג'רס. ניר לוין יכול להתלונן על השיפוט והשער השני שהובקע אחרי נגיעת יד של כריס בויד, אבל יש לקוות שהוא יודע שהשופט היה רחוק מלהכריע את המשחק.

        גם כריס ברק ובארי פרגוסון בתצוגות מצוינות לא היו אלו שניצחו את המשחק. הם פשוט באו ולקחו את מה שהעניקו להם יגאל אנטבי האיטי, דני בונדר חסר הכישורים ההגנתיים, ומעל לכל יוסי אבוקסיס. היה עצוב (או משמח מאוד) לראות את אבוקסיס באחת מההופעות החלשות שלו ביותר באירופה. הוא איבד כדורים, לא תיקל, היה איטי, לא הניע את משחק ההתקפה ונענע בראשו בתסכול במסר שהיה חייב להיקלט על ידי ניר לוין. המאמן העדיף להשאיר אותו עד הדקה ה-65 על המגרש, כ-40 דקות מאוחר מדי, ועז אז המשחק כמעט והוכרע.

        זה היה הערב שבו נחתה המציאות על הפועל ת"א. ריינג'רס אמנם היא קבוצה בינונית ומטה העונה שרחוקה שנות אור מהימים בהם שחקנים כמו פרנק דה בור, בריאן לאודרופ ופול גאסקוין – לפני שעולמו התמוטט עליו – כיכבו בה. ועדיין, היא עלתה על הפועל ת"א בכל היבט. אמנם שחקני הפועל נלחמו עד הדקה האחרונה, תקפו ולא הסתגרו בהגנה אבל הרבה כדורגל הם לא הציגו. שחקני ריינג'רס לעומתם היו מהירים יותר, נוקשים יותר ותכליתיים יותר. הנקודה היחידה בה השתוותה הפועל למארחה היתה בחזית העידוד. מאות האוהדים האדומים נשמעו ונראו היטב, והיו ראויים ליותר משחקניהם אבל ספק אם יש לקבוצה, להוציא את טועמה וברדה, יותר ממה שהיא הציגה בגלאזגו מול יריבה אירופאית.

        "אנחנו נוסעים להמפדן", שרו הבילי בויס הכחולים ברכבת התחתית. להם צפוי מפגש עם המציאות בדרך לגמר וללא השתפרות קיצונית ספק אם הם יעשו את המרחק הקצר לדרום לגלאזגו לגמר. לפחות נחסכה מהם המבוכה של הדחה על ידי הפועל ת"א. הפועל עושה את הדרך הארוכה לת"א עם זיכרונות מפאריס ומהמשחק הראשון מול ריינג'רס. אייברוקס הוא המקום האחרון שבו ניתן לזלזל בחשיבות של הישגי עבר וזיכרונות נעימים, אבל נחוצה גם התבוננות אמיצה. להפועל יש קבוצה מוגבלת עם בעיות בסיסיות במשחק ההגנה. בליגה הישראלית וממרומי המקום השני יכולים ראשי הקבוצה להשלות את עצמם אבל אמש הם קיבלו תמונה משקפת יותר על איכות הקבוצה. הגיע הזמן לשכוח מפאריס.