בינתיים, נשארה רק הנוסטלגיה

משמעות הניצחון על צסק"א בוירטון 77' חרגה בהרבה מגבולות הספורט. לא פחות מהמשמעות הספורטיבית, לניצחון הייתה משמעות פוליטית. ובראייה לאחור, זו הייתה למעשה התחלת המיתוס שנקרא מכבי תל אביב. מאז הפכה מכבי לקבוצה של המדינה. אלו היו ימים אחרים, ימים בהם כל ישראלי התהלך עם תחושת גאווה. בטלוויזיה היה רק ערוץ אחד, והמשחק גרף כשמונים אחוז רייטינג. גם אם הקורבן הייתה ריאל מדריד זה היה משמח, אבל הפעם ניצחנו את צסק"א, קבוצת הצבא האדום, שייצגה את הדוב הרוסי, שנתן אז נשק ואווירונים לסורים. הניצחון היה דבר ענק למדינה הקטנה שלנו.

האמת, היה לי ברור שאנחנו לוקחים את המשחק במהלך המחצית השנייה. פתחנו פער של 20 נקודות, ובשבילי המשחק נגמר אז. הרגשתי שאני מרחף באוויר. ידעתי שעשינו את הדבר הכי גדול שיכולנו לעשות למדינה. יומיים לפני המשחק אמרתי לשחקנים שהניצחון הזה הוא כרטיס הכניסה שלהם להיסטוריה של הכדורסל, וזה מה שקרה באמת. זה משחק שהיה לאירוע מכונן – התחלת הדרך של מכבי לשלושים שנות שליטה, בארץ ובאירופה.

לאחר המשחק חזרנו למלון. ישבנו בחדר האוכל יחד עם העיתונאים שהתלוו אלינו – דן שילון, רפי נאה, משה לרר ז"ל, מייק קרנון ואחרים. תוך כדי השיחה התחלנו לקבל דיווחים על מה שקורה בארץ. ההתלהבות הספונטנית של האנשים שצפצפו במכוניות וקפצו למזרקה בכיכר מלכי ישראל. התרגשנו.

אם להשוות בין מכבי של אז למכבי של היום, אני חושב שהקבוצה שלנו שיחקה כדורסל הרבה יותר מתוחכם. היינו רצים למתפרצות אחרי פאולים, היו לנו תרגילים סדורים לסוף משחק. השחקנים עצמם היו ברמה אינטלקטואלית גבוהה. אני לא מכיר אישית את נוון ספאחיה, רק שמעתי עליו עד הקיץ האחרון הרבה דברים טובים. אבל אני חושב שישנם שני דברים בעייתיים במיוחד במכבי הנוכחית – האחד, באו לכאן שחקנים בינוניים במיוחד, האמריקאים הכי גרועים שאני זוכר. בנוסף, במכבי אין הייררכיה, שזה דבר מאוד חשוב בספורט.

אני מרגיש שהשחקנים של מכבי לא יודעים בדיוק מה הם צריכים לעשות על המגרש, מה המקום שלהם בקבוצה. בכל פעם מישהו אחר משחק. פיליקס, לדוגמא, פתח ביום חמישי ושמר על סקולה. זה רעיון מעניין, אבל כדי שפיליקס יצליח לבצע את המשימה הזאת הוא צריך להתכונן כמה משחקים לפני כן, לצבור דקות. אני גם חושב שאין למכבי תרגילים ושיטת משחק ברגעי ההכרעה. לנו היה את מיקי ברקוביץ', ווינר גדול. לא היה מצב ששחקן אחר זורק את הכדור בסיום. היום המצב הפוך. זה התפקיד של המאמן, והאחריות היא גם של עוזרי המאמן.

מכבי כבר לא תחתים העונה שחקנים אחרים. הסגל הזה הוא שיסיים את השנה, אבל הקבוצה חייבת לערוך מספר שינויים. אם אני ספאחיה, אני בוחר שמונה שחקנים שיובילו את הרוטציה, משנה חלק גדול מהתרגילים ומחזיר את הגנת המאצ'-אפ זון, שעבדה למכבי כל כך טוב בשנים האחרונות.

אולם כשמדברים על מכבי, צריכים להבין דבר נוסף – לא רק המאמן קובע את סגל השחקנים. אימנתי את מכבי הרבה שנים, גם בתקופת טום צ'יימברס. זה, למשל, שחקן שלא אני הבאתי. נאלצתי לקחת אותו, כי ההנהלה אמרה לי שהוא ימכור 4,000 מנויים. כבר באימון הראשון, כשראיתי שהוא בקושי הולך, ידעתי שאכלתי אותה, אבל לא הייתה לי ברירה. נאלצתי לבלוע את הצפרדע. ספאחיה היה שותף מלא בבחירת הסגל הקיים, אבל האשמה רובצת גם על ההנהלה.

ואם בהנהלה עסקינן, אז אני בטוח שימים לא קלים עוברים על שמעון מזרחי, שהוא אדם יקר לי. אני יודע שכואב לו. אני בטוח שהוא לא ישן בלילות, חושב מה עוד אפשר לעשות, אבל היום מכבי בבעיה. אי אפשר להחליף שחקנים ולכן צריכים לעשות משהו עם החומר הקיים, שהוא חומר שחקנים טוב. הרי רק לפני שבועיים מכבי ניצחה כאן את פנאתינייקוס. בקבוצה צריכים לחשוב על פתרונות יצירתיים ולאמץ מספר שינויים טקטיים, כי אם לא יבוא שינוי מיידי, אני חושש שגם האליפות המקומית בסכנה.

* לפני שלושים שנה בדיוק גברה מכבי תל אביב 79:91 על צסק"א מוסקבה, בהדרכתו של המאמן רלף קליין. המשחק נערך באולם נייטרלי בוירטון, בלגיה. את אותה עונה סיימה מכבי כאלופת אירופה, לראשונה בתולדותיה.