וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

לכל שאלה תשובה

19.2.2007 / 14:21

מה נשתנה העונה מבחינת פיניקס? האם סן אנטוניו בירידה? מי הולכת לקחת את המזרח? כותבי וואלה! ספורט עונים לשאלות שלא העזתם לשאול

1. האם פיניקס מודל 2006/7 בנויה לפלייאוף?

גיל קדרון:

בהחלט כן. זו עדיין המכונה ההתקפית המשומנת של מייק ד'אנטוני, אבל בגלגולה הנוכחי היא יכולה לעשות הרבה יותר נקודות במשחק עומד, וד"ש לאמארה סטודמאייר. שילוב הגבוהים של אמארה ובוריס דיאו, שכזכור לא היה באריזונה עד עתה, יעשה צרות לכל קבוצה, וזה מה שיחפה על התמוטטות העצבים הצפויה של שון מריון, שישתנק כמו בכל פלייאוף בו השתתף. עם ההגנה המשופרת, והעונה הגדולה של סטיב נאש, הקיץ נראית פיניקס חזקה יותר מזו של השנים האחרונות.

דן לזר:

כן, לפיניקס יש את כל המרכיבים להתמודד עם דאלאס וסן אנטוניו בקרב על המערב, ובטח ובטח מול מי שתבוא מהמזרח. אולם המבנה של פיניקס המחוזקת, עם סטודמאייר בריא ומאושר, לא מספיק וצריך לצרף לדיון גם את שאלת בריאותו של סטיב נאש, ויכולתו לסחוב עד הסוף בגיל 33. ראינו בתקופת היעדרותו הקצרה של נאש לאחרונה את חשיבותו, עם הפסדים לאטלנטה, שיקגו וסיאטל (ב-24 הפרש!). ערכם הסגולי של הפסדי עונה רגילה לא גדול, אבל ישנה התחושה שבלי נאש זו קבוצה שלא מסוגלת להתמודד עם שום דבר, אבל עם נאש, היא מסוגלת מול כל אחד. זו ההגדרה של MVP, לא?

ניב הדס:

על פניו, נדמה שפיניקס היא אחת המועמדות הבכירות לאליפות השנה – נאש נמצא, כרגיל מאז שהגיע לאריזונה, ביכולת שיא, אמארה חוזר לעצמו, מריון עדיין זורק מכוער, אבל יציב, ודיאו וראג'ה בל הם שחקנים משלימים אולטימטיביים – ממלאים ואקום בכל פעם שמישהו מפשל. ועדיין, התחושה היא שבסדרות שבעה משחקים לפיניקס אין סיכוי אמיתי מול דאלאס או סן אנטוניו. אולי אפילו מול דטרויט, או יוסטון. סדרות מתישות שבהן מי שמדברות בסופו של דבר הן ההגנה, הנחישות והקשיחות, ואת אלה, נדמה שלפיניקס אין. שרשרת ההפסדים עם היעדרותו של נאש ממחישה את העובדה הזו היטב. טרייד שיביא אליה עוד שחקן לוחם, עם ניסיון ואולי אפילו טבעת, יכול להיות בדיוק מה שהיא צריכה. בינתיים פשוט כיף לראות את החבר'ה האלה משחקים.

אסף רביץ:

פיניקס השנה מתאימה הרבה יותר לפלייאוף מהקבוצה של שנה שעברה. יש לה שחקן פנים אמיתי ומצוין, יהיה לה מחליף טוב בצבע (קורט תומאס, יש שמועות שהוא עדיין חי) וברבוסה ובל בהחלט השתפרו. לעומת כל זה - טים תומאס עזב היחידי שעזב. ולמי ששכח, גם הקבוצה של שנה שעברה נתנה פלייאוף בכלל לא רע, ונתנו פייט חזק לדאלאס בגמר המערב. ברוב המשחקים הם הצליחו להכתיב את הקצב שלהם גם בפלייאוף ואין שום סיבה שזה לא יקרה שוב. גם הנסיון שנצבר רק יתרום ברגעי האמת. השמשות יגיעו לפחות לגמר המערב פעם נוספת.

2. האם סן אנטוניו נחלשה?

גיל קדרון:

עם עובדות קשה להתווכח. מסביב לטים דאנקן, מאנו ג'ינובילי וטוני פארקר הסגל זקן ואיטי, והמחסור באתלטיות ייהיה משמעותי מול דאלאס ופיניקס, קבוצות מהירות וחזקות בהרבה. בהנחה שגרג פופוביץ' לא יביא בטרייד דדליין את קורי מגטי, אז מי יהיו האקס פקטורים של הספרס? רוברט הורי קשיש, מייקל פינלי מופיע משחק כן ושניים לא, ברנט בארי הוא לא יותר משחקן נחמד, והאחרים לא מספיק משמעותיים.

מלווין איליי, כמה שזה יישמע מוזר, עשוי להיות בורג חשוב בהתקפה ועל הלוחות, מה שישחרר את דאנקן להתפרצות התקפית דומה למה שראינו אשתקד, אבל קשה להאמין שהוא יעשה את השינוי. מצד שני כדאי לזכור שג'ינובילי משחק במהלך העונה הרגילה 28 דקות בממוצע, ובפלייאוף נראה אותו הרבה יותר, והתפוקה שלו תהיה בהתאם. מצד שלישי, זה הזמן בשנה שהתפוקה של פארקר יורדת, ובפלייאוף הצפוי לפופ לא יהיו מספיק כלים כדי לחפות על כך. כוח ההרתעה שלהם, כפי שאומרים במקומותינו, נשחק.

דן לזר:

כן. זו לא רק העובדה שהסגל הנוכחי לא הספיק גם בשנה שעברה, זו גם העובדה שנראה שהצוות המשלים לא מראה נסיגה. פארקר קולע ביעילות נפלאה, אבל לא מוסר מספיק (אפילו פחות מאשתקד, כשמאידך מאנו משחק אותו מספר דקות כמו בשנה שעברה אבל מייצר מספרים טובים יותר. ובכל זאת, הספרס מתקשים להציג את הכדורסל היעיל שלהם למרות שטימי נותן את הכדורסל הטוב ביותר שלו בשנים האחרונות. בשורה התחתונה, מה או מי יכול להשתפר בפלייאוף?

ניב הדס:

סן אנטוניו היא התשליל של פיניקס – מראית העין מצביעה על קבוצה שבעה בירידה, אבל בדיוק על ההנחות הללו פופוביץ' בונה. את העונה הרגילה הוא מקדיש, כהרגלו, ללימוד היריבות הפוטנציאליות וניטרולן, ואת הפלייאוף ליישום המסקנות. בפלייאוף האחרון הוא פיספס, אולי מכיוון שעסק יתר על המידה בקרב הצפוי מול דטרויט, מתוך הנחה שההגנה והניסיון כבר ינצחו את הכשרון של דאלאס ופיניקס. השנה הוא כבר לא יחזור על הטעות הזו. תזכרו בדיבור על ההיחלשות של דאנקן לפני שנה ואיזה פלייאוף מפלצתי הוא נתן לבסוף. תזכרו בקלאץ' של ג'ינובילי ובסיוטים שפארקר יעשה לרגליים המזדקנות של נאש. רק פברואר ואני כבר מפחד.

אסף רביץ:

יש שתי דרכים להסתכל על סן אנטוניו - קבוצה בירידה או ענק רדום שנח עד הפלייאוף. הסיבה העיקרית שלא כדאי לפסול אותם מהר מדי היא הנסיון. גם במיאמי בשנה שעברה הרול פליירס הוותיקים לא תפקדו בעונה הרגילה והתעלו בפלייאוף, ולחבורה של הספרס יש כמה וכמה טבעות משותפות שמזכירות לנו מה הם מסוגלים.

אבל ההבדל הוא שבמיאמי היה שילוב נדיר בין נסיון ורעב לתואר, ובסן אנטוניו, לעומת זאת, ישנה תחושת שובע. הדור של פופוביץ', דאנקן, ג'ינובילי, פארקר, בואן והורי משדר מיצוי, ונדמה שהקבוצה חייבת רענון משמעותי יותר ממלווין איליי. להתעלות בודדת זה יכול להספיק, אבל לארבע סדרות קשות מאוד, קשה להאמין שנשאר להם מספיק דלק במנועים.

3. מי הפייבוריטיות במזרח?

גיל קדרון:

המזרח כל כך חלש, שדטרויט, שלא ממש הרשימה עד כה, היא הפייבוריטית נכון לרגע זה. וגם מיאמי חושבת על הגמר האיזורי, למרות שרוב העונה דישדשה במאזן מביך. דרג הביניים של קליבלנד, שיקגו, אינדיאנה, טורונטו ו-וושינגטון יכול בהחלט להפתיע את השתיים, אבל המרכיבים המכריעים בפוסט סיזן הם לרוב ניסיון ובטחון עצמי, ומזה יש לפיסטונס ולהיט בשפע, ולאחרות פחות. מה גם שכולן קבוצות בלתי מאוזנות בעליל (חוץ מטורונטו, אבל היא פשוט לא מספיק טובה), ורק טרייד שיביא את פאו גאסול לעיר הרוחות ישנה את מאזן הכוחות הנ"ל.

דן לזר:

דטרויט היא כעת המועמדת המובילה במזרח. אחרי הנפילה בפלייאוף שעבר ובלי בן וואלאס, נראה היה שהרוח יצאה מהמפרשים במוטאון, אבל וובר נראה כמו הפריט הנכון בתשבץ בעת הזו, ולראשיד קל יותר כשיש לצידו גבוה שמושך קצת שמירה, ושאר החמישייה המיתולוגית מצליחה לבנות במקומה תלכיד חדש ומוצלח למדי. וחוץ מזה, אני עדיין לא קונה את ההייפ סביב החזרה של מיאמי לכושר. עם כל הכבוד (ואין הרבה), היא פגיעה מדטרויט, כשגם וושינגטון, שיקגו ואורלנדו עדיין לא בקליבר הנכון.

ניב הדס:

קולות הקאמבק שמיאמי עושה בעקבות החלמתו של שאקיל הם לא יותר מחרחורי גסיסה. עם כל הכבוד לדוויין וייד, הבן אדם קיבל עכשיו על הראש את המנחוס של אדי ג'ונס, ועם זה גם שאקובי לא יכלו להתמודד. בטורונטו בונים בצדק על העתיד, בקליבלנד לברון לא יוכל ללכת עד הסוף ללא סייד-קיק ראוי יותר ובאינדיאנה עדיין לא הבינו שאפילו ספאחיה עדיף על ריק קרלייל.

נשארנו עם וושינגטון ודטרויט. כמי שמאמין, שלפחות ברמת הווינריות המנטאלית גילברט ארינס הוא הג'ורדן הבא, וושינגטון עוד תהיה קבוצה גדולה, עם דגש על העתיד. למרות שבמפגשים ביניהן בינתיים היא עלתה על דטרויט, נדמה שג'ו דומארס שוב הצליח לשחק אותה עם מהלך מנצח באמצע העונה. כן כן, וובר הוא בדיוק החוליה ההתקפית, שהיתה חסרה לפליפ סונדרס - גבוה מוסר ברמה של סאבוניס (טוב, הגזמתי), שיכול להיות גם אופציה מסיימת. ובניגוד לסי-ווב של השנים הקודמות, נדמה שהוא יודע את מקומו בהיררכיה של הבוכנות. דטרויט של השנה שעברה פספסה את הגמר לא בגלל ההגנה, אלא בגלל ההתקפה. התוספת של וובר תיקח אותה לשם.

אסף רביץ:

יכול להיות שכדאי לחכות עם השאלה הזאת עד ל-22 לחודש, תום מועד ההעברות. אני עדיין מאמין שג'ון פקסון יתעשת ויביא לשיקאגו את גאסול. אם נתייחס לקבוצות כפי שהן כרגע אז יש ארבע שמסוגלות לקחת את המזרח - דטרויט, קליבלנד, שיקגו ומיאמי. וושינגטון תהיה חייבת להתחיל לשמור כדי לעבור יותר מסיבוב, טורונטו ואורלנדו יחכו לפחות עוד שנה, וכל השאר לא רציניות. מתוך הארבע מיאמי הכי פחות מסוכנת, כי כבר אין לה את הרעב. הפיסטונס יגלו בפלייאוף שהשחקן המצוין שהביאו לא מזמן הוא בכל זאת כולה וובר, לשיקגו אין משחק פנים וקליבלנד תלויה לחלוטין בשחקן אחד שכרגע לא בכושר (זה לא אריק סנואו, למי שלא הבין). אם אף אחת מהשלוש לא תשתדרג בקרוב הסיכויים שלהן נראים לי די שווים.

4. האם יש בבוסטון עתיד ורוד?

גיל קדרון:

דני איינג' הצליח להרדים את אוהדי הסלטיקס, ואחרי שנים של תלונות עכשיו הם מרוצים. כנראה ש-18 הפסדים ברציפות בדרך לבחירת גרג אודן או קווין דוראנט ישכנעו כל אחד שההצלחה מעבר לפינה. אבל כדאי לזכור שכשאיינג' הגיע העירה הקבוצה הייתה בחצי גמר המזרח, ומאז היא רק הולכת ומתרחקת משם. אז נכון שבחירות הדראפט הניבו כשרונות, אבל מדובר בכשרונות שלוקים בדבר החשוב ביותר בכדורסל - היכולת לנצח.

מספרים זה נחמד, וכולם מככבים בליגות הפנטסי, אבל במציאות, אעפס, הם לא מפסיקים להפסיד. יש כרגע הרבה יותר מדי צעירים בסגל, וערכם בשוק נמוך משנדמה לחבר'ה בעיר השעועית. ואם איינג' לא ישלח לפחות ארבעה צעירים לקבוצות אחרות בתמורה לווטרנים שבאים כל יום לעבודה, גם אודן או דוראנט לא יהפכו את הסלטיקס לקבוצה מנצחת בהרכב הנוכחי.

דן לזר:

כן, אבל מצד שני כבר עשור וחצי מחכים בניו אינגלנד לדראפט. השנה, בניגוד לשנים האחרונות, למגינת לבם של האוהדים (?), בוסטון הצליחה להיות כל כך גרועה, שהעליבות הזו תקנה לה את בחירת הדראפט הראשונה או השנייה, ואם גם ייכנס קצת שכל בקלבסה, אז אחד או שניים מן הצעירים של הקבוצה (המלצה - ג'ראלד גרין וסבסטיאן טלפייר) יעזבו יחד עם איזה חוזה גמור בשביל שחקן בינוני פלוס, רצוי פועל שחור, שיעשה בשביל פול פירס, וולי ואודן/דורנט, בדיוק את מה שהם צריכים - את העבודה השחורה.

ניב הדס:

השאלה היא לא האם לבוסטון יש עתיד, אלא מתי הוא יתחיל להיות ירוק יותר. אין מהלך בזק שיהפוך אותה לקבוצה גדולה, משהו בסגנון ההצטרפות של דאנקן לסן אנטוניו, אלא דווקא שורה של מהלכים קטנים וחכמים כמו שעשו בקליפרס, בסקרמנטו של תחילת העשור, בטורונטו השנה וכמובן בדטרויט של דומארס. הסלטיקס לא יכולים להרשות לעצמם להיות קבוצת נפל והמסורת, האלמנט החזק ביותר ספורט האמריקאי, לא תוכל להוציא אותם לבדה מהברוך. גם אודן ודוראנט לא יעשו זאת בעצמם. הדבר הראשון לעשות זה ניקיון אורוות מוחלט, כולל סוס הארבעה פירס, תמורת עוד כמה בחירות לוטרי בדראפט האיכותי של השנה. משם כבר נתקדם.

אסף רביץ:

התשובה היא לא. לסלטיקס אין כרגע קבוצת כדורסל. יש שם אוסף של שחקנים מוכשרים מאוד שמשחקים כמו בשכונה - בלי שיטה, בלי קבלת החלטות הגיונית, בלי התאמות בהגנה, בלי הלחם והחמאה שמביאים נצחונות באופן עקבי.

ייתכן שהם עושים את זה בכוונה, אבל הזמן שייקח להפוך את מה שהסלטיקס עושים כרגע לכדורסל שמביא נצחונות זה בדיוק הזמן שאין לפירס. גם עם אודן או דוראנט, כבר אין להם את רד אאורבך שיבין את גודל המאורע ויידע לבנות סביבו קבוצה מנצחת כמו שבנה ללארי בירד. כשרון זה לא הכל בכדורסל, והסלטיקס הולכים ללמוד את זה על בשרם בשנים הקרובות.

sheen-shitof

תוצאות מהיום ה-1

הפיתוח המהפכני לטיפולי אנטי אייג'ינג בבית - עכשיו בישראל

בשיתוף נומייר פלוס

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully