"כל עוד אפשר לאמן באירופה, צריך להישאר"

מינויו של יעקב ג'ינו לתפקיד מאמן קבוצת לובן הבלגית לא הפתיע. אחרי הכל, בעידן בו החיסכון עומד בראש מעייניהן של מרבית קבוצות ליגת העל, הבינו כבר רוב המאמנים הישראלים הבכירים שאם לא במכבי תל אביב או הפועל ירושלים, את התקציבים והתנאים הסביבתיים הראויים הם ימצאו מעבר לים.

אבל באופן טבעי, לא כולם מאמנים בטופ. דיוויד בלאט ופיני גרשון מדריכים אמנם קבוצות יורוליג כמו בנטון טרוויזו ואולימפיאקוס, שרון דרוקר ואריק שיבק התחברו לחיים המתוקים של מרכז אירופה בליגה הבלגית, אבל המאמן הישראלי המשיך עד מדינות כדורסל זניחות יותר, כמו אוסטריה וצ'כיה. וגם אלה, תתפלאו, לא ממש מתגעגעים לביצה המקומית. לפחות עד שתבוא ממנה הקריאה לחזור הביתה.

אחרי 5 עונות כמאמן ראשי בליגת העל, ברמת השרון, בני השרון וגבעת שמואל, ארז הקיץ ננו גינזבורג את המזוודות, והצטרף כעוזר מאמן למולי קצורין בנימברוק הצ'כית. בינתיים, עם מאזן 1:23 במקום הראשון ומתקן אימונים נהדר, החיים בצ'כיה נראים לא רע, בדרך להבטחת אליפות רביעית רצופה של המועדון. גם אם בארץ לא ממש מפרגנים.

"הליגה הצ'כית היא ברמה של הליגה הגרמנית, ואולי קצת פחות מהצרפתית", אומר גינזבורג, שמספר כי שחקני חמישייה בליגה הצ'כית משתכרים מעל 100 אלף יורו כל אחד, שכר גבוה בהרבה מזה המשולם בישראל. "לחמש קבוצות בצ'כיה לפחות יש מקום לגיטימי בליגת העל בארץ", הוא אומר.

אחרי עונה שבה הוביל את בני השרון לגמר הגביע, לקח גינזבורג חלק משמעותי בפתיחת העונה הגרועה של גבעת שמואל של העונה שעברה עד שפוטר. במציאות של הכדורסל הישראלי, די בכך כדי להשאיר אותו מחוץ לשוק המאמנים. גינזבורג, כמו מאמני דרג ביניים אחרים, ראה בשנים האחרונות צעירים כמו גיא גודס, גלעד כץ ודני פרנקו תופסים את מקומו.

"כבר אימנתי בליגת העל, כך שזה לא צובט בלב", התייחס גינזבורג להיעלמות דור הביניים. "בארץ יש רק עשר קבוצות בליגת העל, ואפשרויות התעסוקה הרבה יותר מוגבלות, במיוחד מבחינה כלכלית. מצד שני, מאמן מצליח בקבוצה באירופה יכול לאמן בכל קבוצה באירופה כי יפתחו לו יותר אופציות. כל מי שנמצא במדינה נורמלית באירופה נהנה מכל דקה, למרות שיש מדינות שלא כדאי להגיע אליהן. אני ממליץ לכל מאמן לנסות ולחוות את החוויה הזו", הוא אומר.

גינזבורג מתרשם מתפיסת הכדורסל בצ'כיה, שכבר הוציאה לא מעט שחקנים ל-NBA ובקיץ הקרוב תופיע שוב באליפות אירופה, ללא צורך בטורניר הזדמנות שניה. חוץ מזה, כשמתרחקים מהזיעה הארצישראלית, המאמן הופך פתאום ל"קואץ'". "מעמד המאמן באירופה גבוה, גם מבחינת השחקנים וגם מבחינת ההנהלה שנותנת את הכבוד ומתעסקת בנישה שלה. הג'נרל מנג'ר הוא זה שמתווך בין ההנהלה למאמנים", מספר גינזבורג. הג'נרל מנג'ר בקבוצתו הוא ג'ורג' זידק, כוכב נבחרת צ'כיה ושחקן NBA בעברו. "בישראל, בגלל האופי המזרח תיכוני, הכל הרבה יותר פתוח, לטוב ולרע. בסופו של דבר עדיף לארגונים מסודרים שההייררכיה בהם תהיה ברורה".

אז מה מונע ממאמנים ישראלים עם קילומטראז' לא קטן להישאר בארץ הקודש? כאן שוב נכנסת המנטליות הישראלית לתמונה. "בישראל הזיכרון קצר. לאנשים יש פחות סבלנות, ותמיד זוכרים אותך לפי המשחק האחרון שלך, אפילו לא לפי העונה האחרונה", אומר גינזבורג. "באירופה מסתכלים יותר לטווח הארוך - אם מנצחים משחק אז אומרים לך כל הכבוד, וגם אם מפסידים יש את המשחק הבא. בישראל כל ניצחון הוא אופוריה וכל הפסד טרגדיה. חיים בקיצוניות בכל אספקט בחיים, וגם בספורט. בארץ אתה יכול להצליח שנה אחת, אבל אם בשנה אחרי זה נתת עונה טיפה בינונית קשה יותר למצוא עבודה. היכולת של המאמנים האלה הרי לא ירדה בשנה הזו".

למרות המרחק מהמשפחה, גינזבורג נהנה בצ'כיה, ושולל על הסף את הטענה כאילו מקום העבודה הנוכחי שלו מהווה סוג של פשרה עבור מאמן ישראלי. "זו ממש לא ברירת מחדל. יש לי מטרה להתקדם ולהצליח", הוא אומר. "אם נימברוק לא היתה מקום טוב לא הייתי הולך לשם, כי אירופה היא לא מילת קסם שלכל מקום בה צריך ללכת. גם דרור חג'ג' יכול היה לשחק לפני שנתיים בראשון לציון אבל ידע שאם תהיה לו עונה טובה באירופה הוא יחזור לקבוצה גדולה, ובינתיים ישתכר הרבה יותר טוב.

"תשאלו את המאמנים הצעירים שמאמנים בליגת העל אם הם היו הולכים היום לאירופה. הם ילכו. אין לי ספק בזה. אם אני הייתי צעיר או מבוגר בעשר שנים זה היה אידיאלי מבחינתי, כי אז השיקול של המשפחה היה פחות משמעותי".

ומה צופן העתיד? "יש לי חוזה לעוד שנה, אבל אם אחזור לאמן בארץ זה יהיה רק בגלל המשפחה", אומר גינזבורג. "אבל בהנחה שאתה לא מאמן בישראל את מכבי, ירושלים, נהריה או בני השרון, כל עוד אפשר להישאר ולאמן באירופה אתה צריך להישאר".