באין יריבים

עכשיו, אחרי שחזינו במספר נכבד של קבוצות צמרת ביורוליג וביול"ב קאפ, אפשר להכריז בביטחון: רמת האימון ביבשת איומה. שבוע אחרי שבוע אנו צופים בקבוצות מוכשרות למדי, שמשחקות ללא כל שליטה מהקווים וששיטת המשחק שלהן מתבססת על יידוי שלשות. אף אחת מיריבותיה של מכבי ת"א באירופה לא גברה עליה בזכות תוכנית משחק גאונית. הקבוצות הללו סתם קלעו באחוזים גבוהים יותר ונהנו משגיאות נאיביות של הצהובים.

גם הפועל ירושלים נהנתה בבית המוקדם מיריבות נטולות תבונה, כשסיינה, יריבתה במשחק החשוב ביותר העונה, זרקה 35 פעמים משלוש והעניקה לה ניצחון קריטי על מגש של כסף. המגמה המשיכה גם במשחק הראשון בשמינית הגמר, כשוונטספילס זרקה 24 פעמים משלוש, מספר שהוא רק סימפטום לבעיה חמורה יותר. אחרי הכל, ירושלים זרקה באותו משחק 22 פעמים מחוץ לקשת.

אלא שבמקרה של הקבוצה של דן שמיר, ניכר כי העלייה במספר הזריקות מבחוץ אינה מקרית. אחרי פתיחת עונה שבה שיחקה ירושלים באופן קפוא ומתוכנת, החליף שמיר את קוטה בחג'ג' ואיפשר לשלושת הגארדים המובילים שלו לשתף פעולה על הפארקט. התוצאה היא עוד כמה זריקות קשות, אבל הרכב התקפי הרבה יותר מסוכן ודינמי. בוונטספילס, לעומת זאת, לא בטוח שיש יד מכוונת: פרט לזריקות מבחוץ, לא נראה שהיא מצויידת ברעיונות כלשהם או בהכנה מוקדמת. אחרי המשחק אמר מאמן האורחים, קרליס מוז'ניקס, כי הופתע מהדומיננטיות של אוסטין, אחד משחקני הפנים הטובים באירופה. האם השימוש במכשירי וידיאו אסור בלטוויה?

מדי שבוע אתה מצפה מהמאמנים האירופאים לחידוש טקטי מרענן, אך לשווא. דווקא בתקופה שבה הכדורסל האמריקאי הולך ומתמקצע וקבוצות משתמשות בתוכנות בשווי מאות אלפי דולרים כדי לנתח את המשחק, שולטת יד המקרה ביבשת הישנה. למזלה של ירושלים, המאמן שלה היה צמוד בשנות החניכה שלו לפיני גרשון ודייויד בלאט, שהפנימו את המרכיבים הדרושים לניצחון בכדורסל המודרני: משחק מהיר אך אחראי, הגנות מתחלפות וסקאוטינג מקיף. במלים אחרות, אסכולת המאמנים שבאה לעבוד, ולא סתם באה לעבודה. זו גם הסיבה שירושלים מועמדת ללכת עד הסוף גם ביול"ב קאפ. אם לא די בכך שהיא אחת הקבוצות המוכשרות במפעל, פשוט קשה להאמין שמאמן יריב יישב שעות מול המסך כדי ללמוד איך לנטרל את דרור חג'ג'.