איך עוצרים את בית"ר?

אם חשבתם שחולשתה היחסית של המובילה בית"ר ירושלים רומזת כי שלטונו של גאידמק אינו יציב בשנים הבאות, מומלץ לכם לחזור לטבלה של ליגת העל 2003/4. מכבי חיפה, האלופה באותה עונה, צברה מספר דומה של נקודות, תוך שהיא לא משאירה אחריה רושם מפחיד במיוחד. לא עברו אלא מספר חודשים, חיפה הבטיחה את התואר אותו פחדה לאבד והשתחררה לדרוס את הליגה בשתי העונות הבאות.

התסריט הזה צפוי לחזור על עצמו תחת גאידמק, רק יותר מפחיד. אחרי שנפטרה מהצל של "אליפות בכל מחיר", בית"ר תשתחרר לדרוס ותמשיך לקנות את השחקנים הכי טובים בשוק. איך מצילים את התחרותיות? איך מכבי חיפה, מכבי ת"א והפועל ת"א יכולות להיערך להמשך הסופה הגאידמקית? הנה כמה רעיונות.

מי צריך ללכת?

חיפה זקוקה לשלושה זרים חדשים במקומם של אנדרסון, אולארה ומסודי. אפשרות אחרת ופחות פופולארית היא לשחרר את דירסאו ולהשאיר את אנדרסון, קשר אחורי מוכשר מאוד, שפשוט לא נקלט בעיקר בגלל הנעליים הגדולות של עידן טל. באשר לקולאוטי, אין טעם למהר לשחרר אותו כל עוד הוא יושב על המשבצת של ישראלי, רק לא מומלץ לבנות עליו בתור החלוץ המוביל של הקבוצה יותר. סוואן, גזל, מליקסון ואלמדון אינם מתאימים למכבי חיפה לאור יכולתם הנוכחית, שני הראשונים יכולים להישאר רק על תקן של שחקני ספסל.

מי צריך להישאר/ לבוא?

רפאלוב, קינן, קטן, בוקולי חייבים שיהיו לצידם מספר שחקנים שיעשו אותו טובים יותר, כמו פראליה ועידן טל בזמנו. התמנון גאידמק לקח כבר הכל, אבל עדיין יש על המדפים שלוש אופציות לא רעות לשינוי המאזן האסטרטגי: עידן טל (כמובן), בן סהר (אם וכאשר הוא יצטרך לשרת בצבא) וראובן עובד (בהנחה שיימצא מאמן שייראה את עובד משתלב בפילוסופיית הכדורגל שלו). במחסנים הפחות נחשבים ניתן למצוא את נאור פסר, עומר גולן, עידן סרור, וזאב חיימוביץ', בשלב ראשון לא כשחקנים מובילים.

מה עושים עם המאמן?

יוסי בבליקי נוגע בתקליט החדש של פונץ' באחת הנקודות הכואבות בחייו של אדם. "חבל שלא הספקנו קצת יותר, היינו בטח נהנים עוד פעם", שר בבליקי ב"האיש שלא ידע להיפרד". הדילמה היומיומית - מתי באמת אומרים שלום מבלי למרוח ולקלקל – רלוונטית גם לחייו של מאמן כדורגל. במידה מסוימת, אין הרבה הבדל בין תוחלת חיים של מאמן בקבוצה מסוימת, לזו של שחקן. שניהם ממצים את עצמם בשלב מסוים, תלויים מאוד בסביבת העבודה שלהם ונוטים לרדת בכושר אחת לכמה שנים. אנצ'לוטי, מוריניו, רונאלדו, קלינגר, ניצן שירזי, קולאוטי טעו ותהו על אותו טיימינג שבו הדברים נגמרים. מי שהיה ביום ראשון בקרית אליעזר, וראה את השבר העמוק בין היציעים, לספסל ולדשא, הבין כי כנראה אפשר לצרף את הקשר בין רוני לוי למכבי חיפה לרשימה. אחרי הכל, לארי בירד אמר שמאמן לא צריך להמשיך בקבוצה יותר משלוש שנים, וברוב המקרים הוא לא טועה.

האינסטינקט הראשוני של לוי, כמו של בבליקי, הוא להספיק קצת יותר, ליהנות עוד פעם, לסחוט עוד כמה טיפות מהלימון. אבל בעצם, קצת כמו בשיר, הרעיונות המקוריים והמבריקים שרוני לוי הביא למכבי חיפה נטחנו עד דק, מוצו עד תום, מסרבים למשוך בעלייה החדשה. כדי שלוי ימשיך בחיפה, שחר צריך להחליף עבורו את רוב השחקנים. רוני לוי ושיטות העבודה שלו כבר לא יכולים להפתיע ולחדש לחלקם, אחרים לא שוכחים לו את הדיכוי על הספסל בימי הזוהר, והאוהדים החלו לסמן אותו כמי שנאחז בקרנות המזבח יותר מדי זמן, כמו קלינגר בזמנו. על פי כל הסימפטומים, זאת נקודת האל חזור.

מכבי חיפה חייבת למצוא מאמן שיעמוד בסטנדרטים שהציב רוני לוי במכבי חיפה, וכרגע אין בישראל מישהו כזה. גרנט באנגליה, קשטן בנבחרת, ולא בטוח שחיפה זקוקה כרגע למאמן צעיר. ראובן עטר הוא היחיד שיכול לחבר מחדש בין המסורת של מכבי חיפה והקהל, לדרישה להישגיות, אבל הוא מספיק חכם לא לעזוב כעת את נתניה ולהכתים את שמו. מה גם שגאידמק עשוי להשאיר אותו בידיים ריקות ועם תווית של כישלון על הגב, דבר שהוא לא צריך בהתנסות הראשונה שלו כמאמן מכבי חיפה.

מאמן זר, סטייל לואיס פרננדז, שיידע להביא איתו סיירת חדשה של זרים טובים ויתרום מהניסיון האירופי שלו לקידומו של השחקן הישראלי הצעיר, נראה כרגע כמו הפיתרון. דושאן אוהרין עשה זאת נהדר ב-1999/8 והפך חבורה לא ממש מוכשרת לקבוצה חכמה ומגובשת. שחר ומכבי חיפה התקדמו שנות דור, מנטלית ואירגונית, מאז אותם ימים, בהם נשיא מכבי חיפה אימץ לעצמו דימוי של שריף ונפרד מהצ'כי באמצע העונה. כדי שרפאלוב וארבייטמן יוכלו להתחרות בישראלים של בית"ר, הם זקוקים לאיש מקצוע שיעשה את מה שעשה לואיס פרננדז עם יצחקי וברוכיאן ואוהרין עם מלמד ואלקיים. כך אולי יוכל שחר לצמצם את הפערים מבית"ר.

סיכויים לקחת תואר בשנים הקרובות:

כרגע, נמוכים. מכבי חיפה זקוקה למהפכה, ומהפכה לוקחת זמן ולא תמיד מצליחה. תוסיפו לזה את הזקנה שקפצה על חלק ממנהיגיה - קייסי וחרזי – ותבינו כמה סבלנות, שיקול דעת ומזל נדרשים ליעקב ושחר. חיפה חייבת לעבור רענון אידיאולוגי, היא כבר לא הילד החזק בשכונה שלוקח לשכנים כל דבר שהוא רוצה. המעבר למשק אוטרקי, שמתבסס על תוצרת עצמית, אינו קל. רק אם גאידמק יעזוב את בית"ר לאנחות, שחר יכול לחזור לשלטון במהרה, תוך ויתור על תהליך ההבראה המתבקש.

מי צריך ללכת?

היעילות, לכאורה, של מיליאן מרדיקוביץ' וג'ובאני רוסו, לא מצדיקה את היכולת הענייה שלהם ואת האופק המוגבל של יכולתם. לגבי דיאן איליץ', נדבר רק בקיץ. בכל מקרה, זה אולי בעצם ההישג הכי חשוב של אלי כהן: מכבי ת"א לא זקוקה בקיץ למהפכה בסגל. מרכז ההגנה נהדר, המגינים מתפתחים יופי, הקישור אפור אך סביר ורק ההתקפה צולעת. פתרונות בסעיף הבא.

מי צריך להישאר/לבוא?

משה משאלוב חייב קשר אחורי שיעשה אותו טוב יותר (כמו קלינגר ושוהם בשנות התשעים), משה ביטון נואש ליותר סבלנות וליד מכוונת ואוהבת, לצד חלוץ מרכזי זר שיפרה אותו ויהנה במקביל מחוכמת המשחק שהוא הפגין בבני יהודה. אבל הצרה הכי גדולה של מכבי ת"א נמצאת בעמדת הכשרון הבכיר: אבי נמני, למרות כל המחמאות, פגיע פיזית ועייף מנטלית בשביל לסחוב את הקבוצה לעוד אליפות, ויוסי שבחון לא מחפה על כך.

יש רק שחקן גדול אחד שיכול לעזור למכבי ת"א לא להתרסק ביום שאחרי נמני, כפי שקרה להפועל ת"א אחרי סיני: ראובן עובד. הוא בשל, הוא רעב, הוא מבריק, הוא מכביסט, לידו ביטון, שבחון, מישאלוב, פרץ, שטרית, שפונגין והזרים שיבואו ייראו נוצצים כמוהו. הבעיה היא האגו של נמני והחשש של אלי כהן משחקנים בעיתיים, כלומר מכך שמקרה בניון יחזור על עצמו. ניצן שירזי הוכיח כי לפחד הזה אין בסיס.

מה עושים עם המאמן?

ראוי לתת לאלי כהן לסיים את מה שהתחיל. בעונה השנייה שלו בבית"ר ירושלים זה הסתיים באליפות ובהפועל ת"א בגביע.

סיכויים לקחת תואר בשנים הקרובות:

כאן נגמרת הפנטזייה מהפסקאות הקודמות. כל עוד לוני נסמך על רוחב ידה של אלונה ברקת, מכבי תמשיך להיראות כמו בית"ר של פניג'ל. מכבי ת"א חייבת לפתוח את הכיס כדי להביא עוד שלושה שחקנים ברמה של קאלה, אך ללוני אין עניין בכך. הוא רוצה למכור, לא להשקיע.

מי צריך ללכת?

הבעייה הגדולה של הפועל ת"א, אם מתעלמים מחברת הניהול, היא בעיקר בזרים. חבייר פאאס מפוזר ולא יציב מפסיק כדי להיכנס לנעליו האחראיות של שמעון גרשון, דה ברונו לא מגלה מספיק דומיננטיות, ומי יודע איך ניירה יחזור מהפציעה האכזרית שעבר ומתי. את וולינגטון מוקדם לשפוט. חוץ מזה, הכל בסדר.

מי צריך להישאר/לבוא?

התבשיל המבטיח ברדה/טועמה/ ורמוט/ דגו אבוטבול יגיע בקרוב לנקודת רתיחה. חלקם עדיין מתבגרים, רובם כבר הבשילו. על הנייר, היתרון של בית"ר בעמדות הישראלים לא גדול במיוחד, וניתן לצמצם אותו על ידי שלושה זרים מצוינים ומאמן מבריק. אפשר להעלות באוב שמות של ישראלים דוגמת סוואן, חיימוביץ', סרור (לא יכול לשחק יחד עם באדיר), אוחיון, רביבו, שריקי, אבל עבודת הסקואטינג לגבי הזרים חשובה יותר וצריכה להתחיל כבר היום. רגע, אולי בן סהר יכול להעביר את השירות הצבאי שלו בוולפסון. זה כבר יהיה יעיל יותר.

מה עושים עם המאמן?

רוני לוי, ושוב רוני לוי. אין מתאים ממנו להפועל ת"א. שיטתי, חרוץ, מלומד, מחושב, טקטי, כל מה שהפועל ת"א צריכה כדי לעלות מקום אחד בטבלה. רוני לוי זקוק לרוח של הפועל ת"א, כמו שהיא זקוקה לידע שלו. הוא יכול לשמש כסוכן שיעביר את הרעיונות המנצחים של מכבי חיפה לסגנית הנצחית שלה. אם מקשיבים לשמועות, אז כנראה שגיא לוי או משה סיני יהיו המאמנים הבאים של הפועל ת"א, אבל מינויים הוא בגדר סיכון מקצועי מיותר גם עבור קבוצת ניהול הקיימת.

סיכויים לקחת תואר בשנים הקרובות:

תתפלאו, אבל לא רעים בכלל. מכבי חיפה יורדת מגדולתה, מכבי ת"א עדיין תקועה עם לוני, ודווקא הפועל ת"א נראית כמו היריבה של גאידמק לשנים הבאות. בינגו בעמדת המאמן והזרים ואולי הצטרפותו של בן סהר, עשויים לאפשר לטועמה להפסיק להתרפק על ימיו כתינוק של קשטן, עם צלחת אליפות חדשה.