וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

קלף משוגע

גיל קדרון

10.2.2007 / 10:12

גיל קדרון לא מבין למה כל כך קשה לנו עם בילויים בשעות מאוחרות ומשחקי קלפים של ספורטאים, בזמן שאנחנו חוטאים בהם בעצמנו

אולי די? אבל באמת באמת די. נמאס. מיצינו את הנושא. עוד לפני שהוא עלה מיצינו אותו.

בחודשים האחרונים מדורי הספורט מלאים בהבל הבלים, בהתעסקויות בחייהם הפרטיים של השחקנים, מתי הם יוצאים, עם מי, עד מתי, אם זה ביום שלישי או ביום רביעי, אם זה אחרי הפסד, תיקו או ניצחון, אם הם משחקים קלפים לפני משחק, פוקר, קנאסטה או מלחמה, על כסף או בשביל הכיף, על עשרות שקלים או על מאות - כאילו ש-90 הדקות בהן 22 הכדורגלנים עולים על המגרש, רצים ובועטים בכדור, הן הדבר היחידי שמפריע לעיתונאים האמיצים (פרסי הפוליצר בדואר) להתעסק בדברים המעניינים באמת.

אז אולי די?

הגיע הזמן לקבור קבורת חמור את כל ההגזמות על אורח חיים מקצועני, על דוגמה אישית של השחקנים (והמאמנים), על ערכים חינוכיים, ושאר בבל"ת שהתקשורת והאוהדים ממציאים כדי להתנקם בחבר'ה הצעירים, הנאים ומלאי הטסטוסטרון, שעושים את מה שכולנו היינו רוצים, רק בכמויות ואיכויות גדולות יותר (איש איש וטעמו, כמובן).

כי כדאי שנעצור ונשאל את עצמנו מה בדיוק הופך מישהו כמו אילן בכר - מה שנקרא, עם כל הכבוד - לדמות לחיקוי? הבחור נולד עם כשרון לכדורגל, וזו העבודה שלו. הוא לא רץ למשרה ציבורית ולא מנסה לשנות את העולם, אלא רק לשחק כדורגל. אז תעזבו אותו בשקט. אוקיי, אם הוא משתכר בלילות שלפני משחקים, זכות הציבור לדעת, אבל גם באמצע השבוע הוא צריך לחשוש ממלשינים על הבאר? ואחר כך האתר שמפרסם את אותן הלשנות עוד מתרברב בכך שבזכותו אותו בכר פוטר מעבודתו ואיבד את הכנסתו. אין ספק שאמא גאה.

דמות לחיקוי? אני?

חלק מזה נובע מהעובדה שהאוהדים והתקשורת הופכים ספורטאים באשר הם למורמים מעם, ואז הם מרגישים נבגדים כשמתברר שהם בסך הכל בשר ודם. ומנין הנחת הבסיס הזאת, לפיה כשרון ספורטיבי מעיד על תכונות אופי מיוחדות? מדוע אנחנו דורשים מהצעירים האלה, שרובם טרם הבשילו כבני אדם, יותר משאנחנו דורשים מעצמנו? למה יכולים אוהדי בני יהודה לקלל את אלי אוחנה בלי הפסקה, אבל הוא לא יכול להפנות כלפיהם אצבע משולשת שקטה?

התשובה הפופולרית היא שילדים רבים מעריצים אותם, ולא מעניין אותנו אם זה מה שביקשו או לא. זה מה יש. אלו המיסים על כל מנעמי החיים שהמקצוע מעניק. אבל אותם ילדים שהולכים למגרשי כדורגל רואים איך המבוגרים מתנהגים ביציע - וזה בסדר - אבל מאוחנה, בגלל שהוא יודע לשחק ולאמן כדורגל (נצא מנקודת הנחה שכזו, לצורך הדיון), מצפים להיות המהטמה גהנדי. או ישו. אסור לו להפגין יצרים, אסור לו לרצות להחזיר למי שתוקף אותו. עליו לספוג את הכל, להפנות את הלחי השנייה.

אנחנו, כמובן, לא לבד. צ'ארלס בארקלי אמר פעם שהוא "לא דמות לחיקוי", והקים עליו את כל מעוזי השמרנות בממלכה. הרוקי של הבולס טיירוס תומאס נשאל השבוע אם הוא מתרגש להשתתף בתחרות ההטבעות, וענה בכנות שהוא עושה זאת רק בשביל הכסף. הוא נקנס מיידית, והנהלת ה-NBA החלה לחפש לו מחליף. רק כי הוא אמר את מה שהוא חושב. בפעם הבאה שישימו לו מיקרופון מול הפנים הוא יגיד שכדורסל משחקים 48 דקות, שהקבוצה שלו עם הגב אל הקיר, ושחיים ממשחק למשחק. אחר כך מתלוננים שספורטאים הם טיפשים מלאים קלישאות נבובות, כשבפועל האינטליגנטים הם אלו שמבינים במהירות את תפקידם - להגיד את מה שכולם רוצים לשמוע. כי הכדור הוא עגול, ואליפות היא לא מילה גסה.

נחזור ארצה. האם מישהו בדק אי פעם אם עיתונאי כזה או אחר יוצא ערב לפני משחק חשוב אותו הוא צריך לסקר? או אולי לפני משמרת חשובה במערכת? ואולי הוא בוגד באשתו? לא רק ספורטאים הם דמויות ציבוריות מוערצות, כי גם מי שמופיע בטלוויזיה או כותב בעיתון או באינטרנט, ומסקר או מפרשן אירועי ספורט, הוא דמות ציבורית בעצמו. ומה הוא עשה אתמול בלילה? האם הוא מבלה בימי רביעי? מה רמת האלכוהול בדם בזמן שהאצבעות מרקדות על המקלדת?

ב"חדשות הספורט" של יום חמישי ליוותה קריינות דרמטית את הדיווחים על הפרשה החדשה בנבחרת הצעירה: "את 48 השעות לפני המשחק מול אוקראינה בילו השחקנים במשחקי קלפים". אכן, תמונות קשות. בחורינו הטובים - בין האימונים הרבים, ההכנות הטקטיות, הארוחות, השינה, ושאר הדברים שעושים ביומיום - שיחקו קלפים. ועוד על כסף! איפה נשמע כדבר הזה. הנוער של היום. אין להם ערכים, לא איכפת להם מהנבחרת, הם לא מקצוענים. יאללה יאללה.

והכתב יושב לו באולפן מרוצה. בזכותו עם ישראל יודע שהילדים שיחקו קלפים, גם כי שאר האתרים לא יכלו להתעלם והעלו פולו אפ. ובזכות העובדה שמר פשכצקי הקליט את אחד השחקנים האווירה בנבחרת של גיא לוי - שכזכור מכין את חניכיו להופעה היסטורית בטורניר יורו 2007 - עכורה ומלאה בחשדנות הדדית. מי הלשין? מי הדליף? מי שיחק? מי חילק? מי הימר? אין ספק שהתקשורת עשתה כאן שירות חשוב לציבור. תודה.

ואם השחקנים היו מעבירים את זמנם בשיחות נפש, קריאת "מלחמה ושלום", גלישה באינטרנט, שליחת SMS-ים או כתיבת יומן, זה היה יותר טוב? אז הייתם מרוצים? תעירו אותי כשהם יזמינו זונות למלון בלילה לפני משחק. בינתיים, תעזבו אותנו בשקט. פשוט די.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully