רק קשטן

צדקה או לא צדקה הנהלת הפועל ת"א כשפיטרה את יצחק שום, לא תמצאו כאן הסברים יותר מלומדים מאלו בהם כבר נתקלתם ביממה האחרונה. מה שכן תמצאו זו ראייה לטווח ארוך. ההנהלה של הפועל ת"א צריכה לחשוב קדימה, לשקול דברים בסבלנות, לא להיות פזיזה ולמצוא את התשובה הנכונה. זה כמו מבחן אמריקאי. יש כמה תשובות, אחת או שתיים שגויות מהיסוד, עוד אחת נראית הגיונית ומפתה, אבל רק אחת נכונה במאה אחוזים, נטולת אינטרסים אישיים, ורוצה אך ורק בטובת הקבוצה.

דרור קשטן תפור על מידותיה של הפועל ת"א וזו תפורה על מידותיו. הם משלימים האחד את השני. את האדמה החרוכה שנשארה פעמיים בשנים האחרונות אחרי לכתו, אף אחד לא הצליח לחרוש ולעבד. ההנהלה של הפועל ת"א מורכבת מאנשים שחלקם היו אוהדי הקבוצה, אבל גם לאלו מביניהם שיש רצון טוב, אין את העוצמה של בעל בית. לא בעיני השחקנים, בטח לא בעיני האוהדים. לדרור קשטן דווקא כן. ההנהלה של הפועל ת"א יכולה וצריכה לרקום מהלך אחד שיציל אותה מגורל של נפילה מהירה. הפועל ת"א צריכה בעל בית ויש רק אחד כזה.

לא מדובר כאן בעניינים שברומו של עולם. לא טקטיקות ולא כמויות שערים. לא ביקורות על כדורגל הגנתי וגם לא השיגעונות של המאמן הוותיק לתספורות של שחקניו. הפועל ת"א עומדת עכשיו בפני תהום, אבל ספק אם האנשים שמנהלים אותה יודעים את זה. היא זקוקה נואשות לשקט, כי משם היא מביאה את הכוח שלה. דרור קשטן הוא היחיד שיכול לתת לה אותו. ניר לוין הוא ספתח לסבב בלתי נשלט של רכבת מאמנים מכל הסוגים וכל המינים בשנים הקרובות, שרשרת שבסופו של דבר תמאיס גם את אותם חברי הנהלה על האוהדים. אם נדמה למישהו שהאוהדים כבר יצאו העונה נגד ההנהלה, בסיבוב הראשון שלה נגד שום, אז הוא טועה ובגדול. מבט חטוף לצד השני של הכביש התל אביבי מראה קבוצה שסועה שרק נדמה לה שעכשיו היא מתחברת. האוהדים נגד האוהדים-נגד הבעלים-נגד המנכ"ל-נגד האוהדים. מאמנים בינוניים מתחלפים במאמנים עוד יותר בינוניים, שחקני בית משוחררים על בסיס קבוע. לא עלינו.

בשעות הראשונות בהן פורסם המכתב של מספר מאוהדי הפועל ת"א נגד יצחק שום, הם עוד נקראו בכלי התקשורת "ראשי האוהדים". ארגון אחר מיהר להוציא הודעה שאין לו יד ורגל בפרסום, ועם כל הדיבורים על שום ועל אירופה, הסכנה היחידה שנראתה לעין הייתה לקרע ביציע. בימים של קשטן היסודות של המועדון היו יציבים. לא היו קרעים כי ההנהלה הייתה רק הנהלה. היא נתנה למאמן לעבוד בשקט (בדרך כלל), ידעה שאף מאמן אחר לא יוכל לארוב לו בפינה ולכן לא הואשמה על ידי היציע בניגוד אינטרסים שמפריע לסמכות המקצועית לבצע את העבודה. קשטן, מצדו, לא ניתק את הטלפון בפני מעסיקיו ולא נהג בהם בזלזול ובביטול. הוא לא חיכה בחוסר סבלנות לגביע אופ"א כדי ללבוש את המעיל האופנתי ובדרך שכח שיש משחק בבלומפילד נגד מכבי פ"ת, וגם מעולם לא אמר ש"המשחק באירופה חשוב יותר מהדרבי". מעולם.

יש שיגידו שאבא עובד עכשיו במקום אחר, אבל זה לא תופס. קשטן לא יעלה את נבחרת ישראל לאליפות אירופה כמו שאף מאמן אחר לא היה מעלה אותה מהקמפיין הנוכחי וכמו שאף אחד אחר לא עשה את זה לפניו. מהעמדה של המאמן הכי מוגן בישראל על ידי האוהדים, קשטן הפך לחשוף לכל וזו הנקודה ללחוץ עליה ודרכה ניתן לשכנעו לחזור. אנשי תקשורת שעשו קריירה מצעקות טוענים שהוא חייב להם הסברים כי הנבחרת היא "של כולם", וכותבי טורים בלי מושג בכדורגל שותים לו את הדם. בנבחרת ישראל נדרש קשטן לספק תשובות מלומדות, אבל כשהוא היה בהפועל ת"א הניחו לו, פשוט לא היה ביקוש. אוהדי הפועל מעולם לא היו צריכים לקרוא בעיתון את התשובות של מאמנם. ההבנה ביניהם הייתה עיוורת ונסגרה בשלושת רבעי המעגל שבין שערים 7 ל-13 בבלומפילד או ביציע העץ של מגרש האימונים המזרחי בוולפסון. הסכם ג'נטלמני של המאמן הלאומי, הנהלת הפועל ת"א והיו"ר המיועד אבי לוזון, יכול להחזיר את השקט והיציבות לוולפסון וכנראה גם לתת הכל בכמה דרבים על הדרך.

מכירים את גי רו? מ-1961 עד 2005, עם הפסקה קצרה בעונת 2000/1, אימן הצרפתי את אוקזר. 44 שנים. לקח אליפויות, ירד ליגה, תמיד היה בעל הבית. אז למה לא קשטן? נכון, את הפועל הוא כבר לא יאמן יותר מ-40 שנה ברציפות, אבל היום אני חותם על חזרה שלו והישארות עד הסוף, שלי או שלו.