וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

להקת המשולש

גיל קדרון

6.2.2007 / 13:04

הגיע הזמן להגיש את תעודות האמצע למצטייני חצי העונה של וואלה! ספורט ב-NBA. בכתבה הראשונה: המירוץ הצמוד לתואר ה-MVP

בינואר הגיעה עונת ה-NBA המפרכת לאמצע דרכה, וזה זמן מצוין לבחון את מצטייניה עד כה, ולחלק את הפרסים לשחקנים שראויים לכך. בחלק מהפרסים קשה מאוד לברור בין המועמדים, ובאחרים פשוט בלתי אפשרי, אבל בוואלה! ספורט לא נותנים לדברים שכאלו למנוע מאיתנו לעבוד. אז יאללה, נצא לדרך.

כמו בעונה שעברה, גם הפעם ישנם מועמדים רבים במיוחד לתואר הנחשק ביותר בליגה, ויותר מתמיד נראה שהבחירה בסופו של דבר מעידה יותר על הבוחר מאשר על הנבחר. לא בטוח שהחבר'ה שלא נכנסו כאן לשלישייה הראשונה נופלים מאלה שכן, אבל כיוון שבסופו של יום צריך לחתוך, אז לברון ג'יימס, דווין וויד, גילברט ארינס, קווין גארנט וטים דאנקן יזדקקו להציג יכולת טובה עוד יותר במחצית השניה של העונה כדי להחזיר את עצמם למירוץ.

לברון הוא עדיין לברון, אבל הוא חווה ירידה בכל המספרים החשובים, והחולשה שלו מקו העונשין (68.4) פוגעת אנושות בסיכויו לתואר; ארינס הוא אולי החבילה (יכולת ואישיות) המלאה והמעניינת בליגה, אבל כמו שהעיד עליו מאמנו אדי ג'ורדן, עדיין חסר לו מרכיב נוסף כדי להיות חלק מהגדולים באמת - מנהיגות; וויד לא יכול לזכות ב-MVP כל עוד מיאמי כל כך בינונית; העונה הגדולה של דאנקן מחווירה מול האכזבה היחסית מסן אנטוניו; ו-KG פשוט תקוע בקבוצה לא מספיק טובה.

3. סטיב נאש, פיניקס

ממוצעים: 19.5 נקודות ב-53.6 אחוזים מהשדה, 49.2 מהשלוש (שני בליגה) ו-88.1 מהעונשין, 11.9 אסיסטים (ראשון בליגה).

לצד האטרקציה שמספקים המעופפים הרבים בליגה, נאש הוא עדיין אחד השחקנים המענגים ביותר לצפות בהם. ראיית המשחק האולטימטיבית, קבלת החלטות קרובה לשלמות, הפרגון, המנהיגות השקטה, והווינריות הקטלנית הצליחו להפוך שחקן בן 33, שאף אחד לא חשב שאי פעם יהיה חלק מהמירוץ ל-MVP למועמד בזכיה בתואר בפעם השלישית ברציפות. את הזכייה הראשונה הוא קיבל בזכות המהפך המדהים שעשה בסאנס, את השנייה לאחר שהרים אותם מעלה למרות היעדרותו של אמארה סטודמאייר, והשלישית מגיעה כי הוא פשוט לא מפסיק לנצח.

אבל מכיוון שמסביבו עומדת העונה הקבוצה הטובה ביותר שפיניקס העמידה אולי אי פעם (בתחרות צמודה לזו של צ'ארלס בארקלי וקווין ג'ונסון ב-1993), והקרדיט צריך להיות מחולק בצורה שווה יותר, קשה לתת לו שוב את הפרס. אמארה חזר להיות כמעט אותו אמארה שראינו לפני שנתיים, והנוכחות של בוריס דיאו כגבוה שני מספקת למייק ד'אנטוני שלל נשקים בהתקפה, לצדם של שון מריון הבלתי נדלה, ראג'ה בל הקשוח וליאנדרו בארבוסה הכספיתי.

2. קובי בריאנט, לייקרס

ממוצעים: 28.8 נקודות (חמישי בליגה) ב-46.9 אחוזים מהשדה, הולך 9.4 פעמים לקו (מקום שלישי, יחד עם פול פירס וארינס), 5.5 ריבאונדים, 5.6 אסיסטים ו-1.3 חטיפות.


בעונה שעברה צלף קובי 35.4 למשחק, כולל 81 על הראש של טורונטו, וסחב את הלייקרס הבינוניים למקום השביעי במערב הקשה, ולמאבק גדול ומפתיע בהפסד בשבעה משחקים לפיניקס בסיבוב הראשון. כעת פתאום מתברר שהשחקנים שסביבו לא עד כדי כך בינוניים, בעיקר כיוון שהם משחקים תחת אחד המאמנים הגדולים והמבריקים אי פעם, פיל ג'קסון.

אבל אל לנו לזלזל ביכולת של אחד הכוכבים הגדולים בתבל לשנות את משחקו ביעילות בצורה כל כך דראסטית, ולהשתלב מבחינה קבוצתית ברמות שרבים (הח"מ אינו אחד מהם) חשבו שלא יוכל לעשות לעולם. בסופו של יום הוא זורק העונה רק 20 פעם למשחק, לעומת 27 אשתקד.

המערב רק התחזק בקיץ, והנה, למרות הכל, הלייקרס יושבים כעת במקום השישי, וכשמכניסים למשוואה את הפציעה של למאר אודום והגיל הצעיר של רוב השחקנים האחרים, מדובר בהישג מרשים. בריאנט שיפר העונה את בחירת הזריקות שלו, הוסיף אסיסט אחד לסטטסיטקה, אבל גם הוריד את מינון הכניסות שלו לסל. כאמור, הוא עדיין בצמרת המטיילים לקו, אבל האגרסיביות אינה כתמול שלשום, ייתכן מתוך הרגל שנרכש בתחילת העונה, אז ברכו המנותחת עדיין לא הייתה בשיא אונה.

לדידם של הלייקרס ישנה סיבה נוספת לכך - חוסר הכבוד (היחסי) לו הוא זוכה מהשופטים, ולמה לו לחטוף מכות מתחת לסל אם המשרוקיות לא יצפצפו. בין כה וכה, אף תירוץ לא יעזור לו בפלייאוף, אז ב-LA יצפו ממנו להעביר הילוך.


ההצלחה של הלייקרס העונה הובילה לשינוי במאזן הכוחות במועדון, כשבהנהלה חושבים כעת שג'קסון חשוב יותר ממספר 24. אי אפשר ממש למתוח קו איפה התרומה של האחד נגמרת ושל השני מתחילה, אבל אם בבית לא מעריכים את קובי כמו בעבר, אז בחוץ חייבים להקשיב. עוזרת העובדה שיש פשוט מישהו ראוי ממנו.

1. דירק נוביצקי, דאלאס

ממוצעים: 24.9 נקודות ב-49.3 אחוזים מהשדה, 41.5 מאחורי הקשת, ו-90.5 מהעונשין, 9.3 כדורים חוזרים, 3.1 אסיסטים.

נוביצקי היה מועמד לתואר ה-MVP כבר כמה שנים, אך בכל פעם מצאו סיבה להעניק את הכבוד למישהו אחר. אמרו, ובצדק, שהוא לא שומר. טענו, ובצדק, ושהוא לא מנהיג, ופחות בצדק - שהמספרים לא מבטאים עליונות אמיתית, ושהוא לא שחקן של מאני טיים. העונה כבר קשה למצוא טענות נגדו.

הגרמני התאושש בצורה מרשימה מההתפרקות המנטלית בגמר, והוא הכוכב הגדול של הקבוצה הטובה בליגה. ועם כל הכבוד לפריחה של ג'וש הווארד ולקטלניות של ג'ייסון טרי, אין ספק של מי הקבוצה הזו, מי הציר שסביבו סובב הכל, האיש שדרכו הכל מתחיל.

השיטה ההתקפית של המאמן אייברי ג'ונסון כוללת בעיקר בידודים למהלכי אחד על אחד, ופיק אנד רול - שניהם מהטופ אוף דה קי. וכששאר החברים מפנים את השטח לצדדים, קשה במיוחד לבוא לעזרה יעילה מבלי לפרק את המערך ההגנתי. והכדור לרוב נמצא אצל דירק. אחרי כל כך הרבה שנים של מצוינות נראה שכולנו התרגלנו למה שהוא עושה, אבל צריך לעצור ולחשוב שנייה מחדש כדי לקלוט את ההשפעה שלו על המשחק של קבוצתו. באחד על אחד הוא יכול לייצר לעצמו מצב זריקה מול כל שומר, ובפיק אנד רול הוא בדרך כלל ימצא את עצמו מול שומר נמוך יותר. בעבר לא הייתה לו האגרסיביות ונחישות לדחוף במצבים כאלה עם הגב לטבעת, אבל כיום תראו אותו עושה זאת ביעילות מבלי לחשוב פעמיים.

ובניגוד לתפיסה המקובלת במקומותינו (בארה"ב כבר קלטו מזמן את השינוי), הוא ממש לא גארד בגוף של סנטר (2.13 מטר). העונה נוביצקי זורק רק 2.3 פעמים למשחק מאחורי הקשת, הנתון הנמוך ביותר מאז עונת הרוקי שלו. אחוז הדיוק שלו עדיין מרשים, אבל בפועל הוא קובר פחות משלשה למשחק. למרות שהוא נמצא על הפרקט רק 36 דקות בממוצע (רק בשנתיים הראשונות שלו שיחק פחות), הכניסות הרבות שלו לטבעת מובילות אותו ל-8 זריקות עונשין במשחק, וכידוע משם הוא כמעט אף פעם לא מחטיא. 3.1 אסיסטים שווים לשיא הקריירה שלו, אבל בפעם הקודמת שעשה זאת דון נלסון עדיין היה המאמן, והיו הרבה יותר זריקות במשחק, ובעיקר יותר מתפרצות. בקיצור, הוא נשק התקפי קטלני יחיד במינו.

הוא גם כבר מזמן לא החור בהגנה שפעם היה, ומגיע לו חלק נכבד מהקרדיט על כך שהמאבס סופגים רק 93.2 נקודות למשחק (מקום רביעי בליגה). כבר היו לו עונות בהן גרף יותר כדורים חוזרים, אבל גם אלו הגיעו בעידן נלי, כך שאחוז הכדורים החוזרים אותם הוא לוקח עלה בצורה מרשימה - בשורה התחתונה הוא אוסף 9.4 קרשים למשחק (לעומת 9 אשתקד, ב-38 דקות בממוצע), יותר מרוב הגבוהים בליגה. בנוסף, לפי האתר 82games.com, כשהוא על המגרש, דאלאס קולעת 17.6 נקודות יותר מהיריבה, ורק נאש (פלוס 18) וארינס (פלוס מדהים של 28) מציגים נתוני פלוס/מינוס טובים יותר.

אבל כאמור, נוביצקי העונה שחקן שלם יותר משניהם בשני צידי המגרש. ובכל מקרה, לא הגיע הזמן להעניק את ה-MVP לשחקן אירופי?

sheen-shitof

עוד בוואלה!

קופת החולים המובילה מציגה: השירותים שיהפכו את החיים שלכם לקלים יותר

בשיתוף כללית

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully