לאן נעלם הבלגאן?

אני מכיר מישהו שחולם להיות סוכן שחקנים. שמות מוזרים של בלמים מקונגו אשכרה עושים לו את זה. הוא היה היחיד שהתלהב כשסיפרתי לו שאני נמצא במשרדי הרשות לבקרה, ורואה איך הטפסים עם חוזיהם החדשים של אותם אפריקאים אלמוניים לצד ישראלים שמחפשים לפתוח דף חדש, עוברים בין ידיהם של העסקנים ורואי החשבון. הוא שאל אם אני נהנה מהאקשן, לא ממש הבנתי מה הוא רוצה. היחידים שנהנים כאן הם סוכני השחקנים ורואי החשבון, וגם זה בגלל שהם עושים כסף. מילא אם הייתם שולחים אותי למשרדי ההתאחדות, שם אתה מתחיל לצחוק עוד לפני שיצאת מהמעלית. אבל משרדו של יאיר רבינוניץ' מסודר מדי בשביל כל הפיקנטריה לה הורגלנו בשנים האחרונות. מה לעשות, כשאצלם מסודר, לנו משעמם.

פעם, נציגי קבוצות גדולות כמו מכבי ת"א או מכבי חיפה היו מגיעים ברגע האחרון, מאית השניה לפני שפקידתו של רבינוביץ' נועלת את הדלת, מכניסים את הניירת למשרד, ואפשר רק לדמיין את הנעימות של "מרכבות האש" ברקע, כשהעסקן התורן ביצע את המשימה החשובה ביותר שלו השנה בדקה ה-91. היום כולם כבר למדו לסגור עניין כמה ימים או שעות לפני הדד ליין. אף אחד לא לקח את הסיכון של להגיע ברגע האחרון. הקבוצות הגדולות סגרו עניין מהר ובשבע בערב נותרו במשרד בעיקר עסקנים מהליגות הנמוכות. הם דווקא אוהבים מאוד פיקנטריה, אבל לחוצים מהמעמד ומעדיפים לשתוק עד שיסיימו עם הניירת.

בסופו של דבר, "יום העסקן" עבר לו בשלום במשרדי הבקרה, כשהנציגים מאשקלון, בני לוד והפועל חיפה ביצעו את רישומי השחקנים האחרונים לעונת 2006/7. האנשים שפעם כל כך אהבו להעביר את הדרמות מהמגרשים למשרדים ולהחליף את הגול לחיבורים בשדכן וחוזים, נכשלו הפעם. כנראה שהליגות מעניינות מדי השנה מכדי לבזבז אנרגיות היכן שלא צריך. בעצם, פעם, כשהיה כאן בלגאן, הן היו הרבה יותר מעניינות.