כל הדרך לסופרבול

כמו כל שנה, גם עונת הפוטבול הזאת נגמרת מהר מדי. למעשה, זה לא מדוייק - היא נגמרת בזמן - הבעיה העיקרית היא ההפסקה הארוכה עד תחילת העונה הבאה, כי פוטבול זה המשחק הכי מרתק שיש בשטח. מזל שיש פנטזי בייסבול , אחרת עוד נצטרך לעקוב חס וחלילה אחרי ליגת העאלק בכדורגל.

לפני תחילת העונה הימרתי שהסופרבול יהיה בין סן דייגו לדאלאס. עצם העובדה ששתיהן עלו לפלייאוף היא כבר יותר טובה מכל מיני אתרים זניחים כמו ספורטס אילוסטרייטד שהימרו על מפגש בין מיאמי לקרוליינה. למעשה, סן דייגו אפילו הגיעה לפלייאוף בתור הפייבוריטית ללכת כל הדרך ומפגש בין השתיים עדיין נשמע מציאותי גם בתחילת ינואר. אבל כידוע, הצ'רג'רס לא הצליחו להתגבר על אפקט מרטי הקטלני, בזמן שהקאובויס מחפשים מאמן חדש וטרל אואנס מסמן לו וי על עוד מטרה.

במקומן מגיעות שתי הקבוצות, שעברו כמה מהפכים גדולים ודי מקבילים בשנה האחרונה. שיקגו ואינדי הגיעו בשנה שעברה לפלייאוף במצב טוב, זכו בשבוע חופש והפסידו בבית כבר במשחק הראשון שלהן בהפסדים כואבים ולא צפויים לחלוטין. את השנה הזאת הן התחילו בצורה מצוינת והן היו שתי הקבוצות הלא מנוצחות האחרונות של הליגה. אחרי 8 מחזורים, סופרבול בין הקולטס לברס נראה לא רק צפוי, אלא הכרחי. אבל בחצי השני הפסדים התחילו להגיע, ואיתם סימני שאלה רבים. שיקגו זכו לכינוי "הקבוצה הכי גרועה אי פעם שזכתה ביתרון ביתיות לכל הדרך". אינדיאנפוליס הייתה לקבוצה הראשונה אי פעם שאיפשרה בכל 16 המשחקים שלה רצים של 100 יארד. ההגעה המגומגמת לפלייאוף רק איששה את הציפיות שאף אחת מהן לא תשמש פקטור של ממש בפלייאוף הזה.

אבל אז התחיל החלק האחרון של העונה, ושתי הקבוצות שוב הפכו את עורן. פייטון מאנינג פתאום הצליח בזכות מחצית אחת מדהימה להיכנס באופן רשמי לרשימת הגדולים באמת. בריאן אורלכר נתן שיעור מאלף באיך צריך הליינבקר האמצעי לשחק, ושוב אפשר ללקק את האצבעות בציפיה למפגש המרתק בין 2 השחקנים האלה במיאמי בעוד שבוע.

מבין כל הקבוצות בפלייאוף, אין 2 קבוצות שיותר רחוקות בסגנון אחת מהשניה יותר משתי הקבוצות השכנות. בדרך-כלל אומרים שבפלייאוף הגנות מנצחות. אז הנה עומדת לפנינו ההגנה מעולה מול התקפה מעולה, הזדמנות מצויינת לבדוק את הקלישאה הזאת. הקולטס היא קבוצת דום טיפוסית, לעומת הברס שהם קבוצת שלג קלאסית. התקפת אינדי היא מכונה מהירה, מבריקה ונוצצת בזמן שלהתקפת שיקגו קוראים "3 יארד וענן אבק".

שתי הקבוצות מגיעות למשחק הזה במצב אידיאלי מבחינתן. כיוון ששתי הקבוצות חסרות נסיון במעמדים כאלה וגם רוב המאמנים ניצבים בפני הסופרבול הראשון שלהם, אפילו מהבחינה הזאת אין יתרון ממשי לאף קבוצה.

הקולטס אמנם פייבוריטים, אבל הם עברו את שתי ההגנות הכי קשות שיש ב-AFC ובדרך הורידו כל מיני קופים מהגב. הברס סיימו במקום הראשון ב-NFC עם יתרון ביתיות, ועדיין כולם מזלזלים בהם ולא נותנים להם סיכוי. הם כבר הראו איך הם לוקחים את חוסר הכבוד הזה והופכים אותו לאנרגיה מתפרצת על המגרש, כשהם עברו את ההתקפה הכי נוצצת בליגה, אפילו יותר מזו שהם עומדים לפגוש.

עוד יהיו מספיק ניתוחים מעמיתיי המלומדים על המצ'אפים המרתקים, אבל כיוון שאני הולך לבלות את השבוע המיותר שלפני המשחק הזה בנסיון לצוד עצים באוסטריה (וואלה! פוטבול, ששלחה את הדרדר למדבר שולחת אותי לחופשת סקי. לפעמים שווה להתחנף לבוס החכם והיפה) אז אני ארחיב על כמה נקודות לגבי המשחק הקרוב.

לגבי אינדיאנאפוליס זה נראה די פשוט. הם עברו את ההגנה הקשוחה של בולטימור בחוץ, ואת ההגנה של הפטריוטס שתקפה את פייטון בגלים בבית.כך שהם צריכים להאמין שאם הם ימשיכו לשחק את המשחק שלהם אז הם ינצחו. פייטון ראה את דרו בריס לפני שקפאו לו הידיים ויכול לחייך בעצמו, כי במיאמי לא צפוי לרדת שלג.

ההגנה שלהם היא אולי לא הגנת סמאש-מאות' כמו של שיקגו אבל זאת הגנה שגילתה את עצמה מחדש בפלייאוף. גם הם ראו איך הגנת ניו אורלינס הסתערה על קו התקפה של שיקגו במטרה לעצור את הריצה, וכיוון שהקורנרים שלהם יותר טובים מהחבר'ה של הסיינטס, כאן האסטרטגיה חייבת להיות ברורה : ג'ייסון דוד וניק הארפר יכולים להתמודד באחד-על-אחד עם ברנרד בריאן ומוחסין מוחמד. דזמונד קלארק הוא טייט אנד טוב שמתקשר טוב עם רקסי (עד כמה שאפשר...), אבל אחרי שתוכנית המשחק של הקולטס ניטרלה את טוני גונזאלס וטוד היפ, ואחר-כך עצרה את מסירות האמצע לווטסון וגראהם, לא הוא האיש שצריך להפחיד אותם.

מנגד שיקגו צריכה להיות מודאגת אבל לא לפחד. יש לה את הכלים להתמודד עם התקפת אינדי, אבל היא צריכה להיות במיטבה. למזלה, היה לה את המשחק מול הסיינטס בתור הכנה מצויינת לקראת המשחק הזה, ומתאים להם שיגידו "הם ניצחו את המשחק הזה רק בזכות מזג האוויר" ושימשיכו לזלזל בהם. נכון לעכשיו ה-7 הקדמית בראשות אורלכר, בריגס, אוגוליי ואנדרסון היא הטובה בליגה ואם הם יזכרו מדי פעם לתאקל גם את הרגליים ולא רק לנסות להוציא את הכדור מהידיים של היריב אז כל ההגנה הזאת תתיצב במקום הראשון בליגה בלי ספק.

יש להם את הכלים לעצור את ההתקפות ארוכות עם הרבה מסירות קצרות, והם יכולים להגיע מהר למאנינג בלי להפקיר את החלק האחורי מה שינטרל את המסירות הארוכות. הם צריכים לזהות במהירות את המהלך של הקולטס, ובזה מתמחה הקוורטרבק ההגנתי שלהם בריאן אורלכר שמכוון את ההגנה הזאת עם המון חוכמה ונסיון.

בהתקפה, כמו בשבוע שעבר, בסופו של דבר זה יגיע לידיים של גרוסמן, ואיך זה ייצא פשוט אי אפשר לנבא. בשיקגו צריכים לקוות שההגנה ודווין הסטר יסדרו לו מספיק פעמים מצבים נוחים על השדה, ושתומאס ג'ונס הנהדר בשילוב עם בנסון יורידו כמה שיותר לחץ ממנו. איש המפתח כאן הוא לא אחד הרסיברים אלא דווקא דזמונד קלארק ואם הוא יצליח למצוא את החורים בהגנה, דבר שהוא התמחה בו השנה, אז החיים של גרוסמן יהיו יותר קלים.

ואם הזכרנו את הסטר, אז הקולטס יצטרכו לעשות עבודה הרבה יותר טובה ממה שהם עשו עם הובס. באופן כללי הם הירשו כמה החזרות גדולות במהלך העונה, אבל גם להם יש אס מהצד השני בדמותו של אדם וינאטיירי.

שני המאמנים הם גם חברים טובים, גם עבדו ביחד, גם מגיעים לראשונה לסופרבול וגם מחזיקים את הנטל של "המאמן השחור הראשון בסופרבול". מהבחינה הזאת הידיעה שמאמן שחור יזכה בתואר אמורה דווקא להקל קצת את הלחץ, ואני לא יודע איך אני אוכל להסתדר במהלך שבוע הבא בלי לשמוע כל יום את מסיבות העיתונאים שלהם ואת כל השאלות המרגשות "איך זה להיות המאמן השחור הראשון בסופרבול ? איך זה לאמן מול החבר שלך? אתם מוכנים להתחבר בשביל המצלמה?", ועוד פנינים מרגשות שכאלה.

העובדה היותר חשובה היא ששניהם מאמני הגנה שיודעים היטב איך השני חושב ומשתמשים בסוג הגנה דומה והמצ'-אפ הזה יהיה מרתק. במצב רגיל הייתי אומר שפה יש יתרון לשיקגו, אבל דאנג'י של הפלייאוף הזה הוא לא דאנג'י הרגיל, ואין ספק שהקוורטרבק שלו יוכל להפנים את ההסברים קצת יותר טוב מהקוורטרבק של לובי סמית'.

זהו זה. נקווה למשחק מרתק וחזק, ושהשופטים, שבניגוד לעונה הרגילה בפלייאוף השכילו לקחת צעד אחורה, ימשיכו את המגמה ולא יפריעו למהלך המשחק.