פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        סיפורים מהקמפוס: מלחמת טרויה חוזרת

        אף אחד לא ספר את USC בפתיחת העונה, אבל הטרויאנים עושים שמות בפאק 10, וכל זה עוד לפני שאו ג'יי מאיו אפילו דרך בקמפוס

        מלחמה ללא פשרות

        בשנת 1912 חיפשו במכללת דרום קליפורניה, המוכרת יותר בשם USC, שם חדש לקבוצות הספורט של המכללה. השם הדרוש היה צריך לאפיין את העבר הבינוני, בלשון המעטה, והעתיד הגדול שהקולג' הצעיר ציפה לקראתו. למרות שבימינו אנו USC נחשבת למכללה מצליחה, אז היא עדיין לא היתה כזו ואת השם המופלא - טרויאנים - הגה עיתונאי מלוס אנג'לס בשם אוון בירד. מי שבקיא מעט בהיסטוריה של מלחמות היוונים העליזות, יודע שידם של הטרויאנים לא היתה על העליונה, אבל הם נתנו את נשמתם, רוחם וחייהם כדי לא להיכנע ליוונים הרשעים. רק אותו תכסיס ערמומי (ובלתי ספורטיבי לחלוטין) של החדרת אותו סוס עץ עמוס לוחמים אל העיר הכניע אותם לבסוף.

        הטרויאנים המודרניים, אלו שגרים בקליפורניה, התמודדו בשנים ההם עם אמצעיהם הדלים ויכולותיהם המוגבלות במכללות חזקות ועשירות בהרבה, ועל כן זכו לכינוי המחמיא. בירד נימק את הקישור בין האוניברסיטה מלוס אנג'לס לעם הקדום: "הטרויאני אומר שלא משנה מה המצב, מה הסיכויים או מהם התנאים - התחרות חייבת להמשיך עד הסוף, וכל אלה שנאבקים חייבים לתת את כל מה שיש להם ולעולם לא להתעייף בשעה שהם עושים את זה". וכן, ברור לכולם שההשוואה בין הקרבות של USC מול יריבתם הגדולה, UCLA, זהים בחומרתם לאלו של היוונים והטרויאנים.

        המכללה של דרום קליפורניה נשארה נאמנה לתדמית הטרויאנים, לפחות בכדורסל, שם הם נלחמים אבל לרוב לא מנצחים. בעוד שבפוטבול USC נמצאת בטופ של עולם המכללות וזוללת אליפויות בקצב (מה שהופך את קבוצת הפוטבול ל"א-טרויאנית"), בכדורסל הם הלוחמים של הפאק 10. הפעם האחרונה שאותה מלחמה מפורסמת קצרה פירות היתה באותה עונה מופלאה בשנת 2001, כשהטרוג'אנס הגיעו עד לעלית 8 עם הרכב מוגבל מאוד. המאמן אז היה הנרי ביבי, אבא של מייק, ו"כוכבי" הקבוצה היו בריאן סקלבריני, הג'ינג'י הענק עם היד המדויקת מהשלוש, סם קלנסי, הפורוורד הצ'רלס ברקליאי הגוץ, ועוד אחד, דייויד בלות'נטאל (איך אנחנו תמיד מצליחים לדחוף את עצמנו לכל מקום?).

        גם השנה, בעונה מאוד מרגשת שהיא באמת כנגד כל הסיכויים, USC מצליחים להידחק אל 25 הגדולות בדירוג, מתוך החטיבה הכי קשה במכללות העונה, ועם הרכב שבהחלט לא היה אמור להיות מוכן למשחק ברמות כאלו. את הרזומה שלהם מפארים ניצחונות על וויצ'יטה סטייט (כשהשוקרז עוד כיכבו בעשירייה הראשונה בדירוג), אורגון (ההפסד הראשון של הדאקס), וושינגטון, וושינגטון סטייט ואריזונה, ובנוסף גם הפסד על חודה של נקודה בלבד לשכנים מ- UCLA.

        חזרה למקורות

        הכל, כמובן מתחיל בראש. המוח של הטרוג'אנס בשנתיים האחרונות הוא טים פלויד, שבמשך קריירת שש השנים שלו ב-NBA מצא את עצמו כל הזמן במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. ב- 1998, אחרי ארבע שנים מוצלחות כמאמן איווה סטייט, מכללה קטנה ללא היסטוריה או יומרות, עימה הגיע לסוויט 16 ולמקום השני במירוץ לתואר מאמן השנה (שני לג'ין קידי מפרדו) ניסה פלויד לעבור לשלב הבא - להיות מאמן ב-NBA, ועוד של האלופה היוצאת, שיקגו בולס, לא פחות. אבוי לייאוש. פלויד הגיע באותה שנה בה ג'ורדן, פיפן ופיל ג'קסון עזבו, משאירים אחריהם אדמה לא חרוכה, אלא מעוכה, כתושה ומתה. פלויד טבע בביצה, אך לזכותו חייבים לציין שאין מאמן שהיה יכול להצליח בתנאים כה בלתי אפשריים. פלויד ניסה לאמן את הבולס במשך ארבע שנים מזוויעות בהן רשמה הקבוצה מאזן איום של 49 ניצחונות מול 190 הפסדים, ובשנת 2003 עבר לניו אורלינס, שם הצליח להעמיד מאזן של 41:41 ושבעה משחקים מול מיאמי בסיבוב הראשון של הפלייאוף, הישג מעט יותר מכובד, שלא מנע את פיטוריו מההורנטס.

        בתום אותה עונה התבונן פלויד על עצמו מהצד. הוא בחן את החלומות שהיו לו, את מה שרצה לעשות עם חייו, והבין שהוא לא במקום הנכון. ב-2005 עזב סופית את הליגה המקצוענית וחזר לשורשים במכללות, כשקיבל על עצמו את משרת המאמן ב- USC. "אני נהנה מאוד בתחום הזה, לבנות משהו, לעבוד עם הילדים". הוא אמר אז בהתרגשות. נראה היה שטים פלויד הגיע, בשעה טובה, למקום הנכון בזמן הנכון.

        העונה הראשונה היתה, כמקובל במחוזותינו, שנת בנייה. פלויד יצר הרכב מצוין והכל דפק כמו שעון. בסיום העונה שעברה קיבלו אוהדי USC זריקת מרץ אדירה עם הכרזתו של או ג'יי מאיו, התיכוניסט הטוב באמריקה, על כוונתו לשחק במכללה. העונה הנוכחית היתה אמורה להיות עונה נוספת של הנחת יסודות לקראת השיבה ההירואית הצפויה עם הגעתו של מאיו ב- 2008. אבל אז אירעה הטרגדיה שזיעזעה את הקמפוס בדרום קליפורניה, כשנודע שרכז הקבוצה, ריאן פרנסיס, נרצח.

        צרות קטנות, וצרות גדולות

        פרנסיס בדיוק השלים עונה ראשונה מצוינת במדי הטרוג'אנס, ובמאי האחרון הוא נסע לבקר את אימו בעיר הולדתו, באטון-רוז' בלואיזיאנה. פרנסיס ושלושה מחבריו עמדו ברמזור במרכזה של העיר, כשלפתע נפתחה לעברם אש מרכב שעצר לידם. מה הביא את הזר, בחור בן 19 בעצמו, לירות על ארבעת הצעירים, עדיין לא ברור. מה שידוע הוא שפרנסיס נהרג במקום, בשעה ששאר החברים לא נפגעו כלל. המקרה המזעזע היה, בנוסף לטרגדיה האישית של כל אחד מהשחקנים באיבוד חבר לקבוצה, גם מכה גדולה לשאיפות העונה החדשה של USC.

        התקוות התדרדרו עוד יותר כשהגארד גייב פרויט (ג'וניור, 1.91), הקלע המוביל של הקבוצה בשנה החולפת, הושעה מהחצי הראשון של העונה עקב כישלונות על ספסל הלימודים. פרויט נתן עונה פשוט אדירה בשנה שעברה, אבל אכזב במשחק האחרון של העונה הסדירה, נגד קליפורניה, עם תצוגת קליעות מחרידה. האמת היא שזו לא היתה אשמתו הבלעדית של פרויט. הכל קרה בגלל ויקטוריה.

        כן, כן, גם בסיפור העצוב הזה יש אהובה, בערך. גייב הצעיר התאהב, וכמקובל בעולם המודרני של דור הצעיר, הוא התאהב בבחורה אותה פגש באמצעות המסנג'ר. הם נפגשו במקרה, על גבי המסך הכחול והמרצד, והתקשורת ביניהם היתה נפלאה מהרגע הראשון. הם שוחחו על הכל: לימודים, ספורט, בגדים ומזג האוויר. כשגייב רצה שידברו בטלפון, ויקטוריה היססה ואמרה שהיא עדיין לא מוכנה. גייב הסכים. מה יכול עוד נער מאוהב לעשות. ויקטוריה היתה סטודנטית ב-UCLA, כך למד גייב, ובדמיונו היא היתה יפה וחכמה יותר מכל נערה שפגש בחייו. שהגיע למשחק מול קליפורניה גייב היה בעננים. הוא ידע שזה המשחק שלו, והוא רק רצה לסיים את העימות ולשוב אל המחשב, לספר לוויקטוריה כמה הוא היה גדול במשחק.

        אבל אחרי עשר דקות של משחק, בדיוק כשהוא ניגש לקו העונשין, התרומם לפתע כל הקהל של קאל ופרץ בשירה אדירה, מופלאה וקסומה של שמה של אהובתו של גייב. "ויקטוריה", שאג הקהל, וגייב התבלבל. "ו-י-ק-ט-ו-ר-י-ה" הם המשיכו וגייב לא הבין לנפשו. רק מאוחר יותר הוא למד את האמת המרה. אהובתו היתה פרי דמיונם החולני של כמה נערים ממכללת קליפורניה. היא מעולם לא היתה קיימת. חייך, גייב, אכלת אותה. מיותר לציין שקאל ניצחו את המשחק, ועוד יותר מיותר לציין שפרויט היה נוראי.

        חוזרים למרכז הבמה

        ובחזרה לעונת 2006-7. בלי פרנסיס ובלי פרויט, פלויד לא האמין שהקבוצה יכולה ללכת רחוק אבל נתן לנערים שלו את כל המוטיבציה בעולם, וביחד עם לו"ז נוח (חמישה משבעת המשחקים הראשונים היו בבית), הטרויאנים התחילו את העונה היטב. הסיבה העיקרית לכך הוא הכוכב הגדול של הקבוצה, ניק יאנג (גארד, ג'וניור, 1.98), שעומד היום על 17.2 נקודות למשחק עם 4.5 ריבאונדים ו-46 אחוזים משלוש נקודות (שני בפאק-10). העזר כנגדו הוא לודריק סטיוארט, הסיניור המצוין (גארד, 1.91) שהחליף את פרויט בחצי הראשון של העונה. שני הפרשמנים, טאג' גיבסון (פורוורד, 2.06), שמוביל את הקבוצה בריבאונדים ובחסימות, ודניאל האקט (גארד, 1.94), שמוביל את הקבוצה באסיסטים והחליף למעשה את פרנסיס, משלימים חמישייה מאוד מוכשרת ומגוונת.

        הטרוג'אנס, הודות למשנתו הברורה של פלויד, מעמידים את אחת מקבוצות ההגנה הטובות בחטיבה. למרות שרוב עוצמתם בקו האחורי, הם לא מוותרים גם בתחום הריבאונדים, שם עוזרים יאנג וסטיוארט לגיבסון הצעיר. גיבסון הוא אחד הכוחות העולים המשמעותיים באומה בקרב שחקני הפנים. למרות שמו האלמוני יחסית, בליגה בה גרג אודן, טיילר הנסברו וגלן דיוויס מקבלים כל כך הרבה תשומת לב, גיבסון מתחיל להרשים פרשנים וסקאוטרים רבים ביכולות ההגנתיות וההתקפיות שלו בצבע.

        אלמנט נוסף בפריחה של USC הוא פתיחת אולם הכדורסל החדש של הקבוצה, הג'יילן סנטר, בהשקעה של 176 מיליון דולר. מאז ומעולם התחלקו הטרוג'אנס במגרשים של עיר המלאכים עם כל מי שהיה באזור, קבוצות NBA והוקי וקטרגל וכדורעף, ובשביל קבוצה שהיתה הומלסית יותר ממאה שנים, האולם החדש יעניק לטרוג'אנס יתרון ביתיות שמעולם לה היה לה. גם לקהל לוקח זמן להתרגל, ואחרי שלמשחקי פתיחת העונה הגיעו בקושי 1,700 איש, עם פתיחת המשחקים הפנים חטיבתיים התמלא הג'יילן סנטר ב- 8,000 אוהדים ויותר.

        בפאק 10 השנה אין משחקים קלים, אבל כל עוד USC ימשיכו להרשים בתוך החטיבה, אף אחד אחר לא יפחיד אותם. הלילה, למשל, סטנפורד הורידו להם 15 הפרש על הראש עם טריפל דאבל של ברוק לופז, אחד מהתאומים האיומים, ועושה רושם שהטרויאנים מצליחים לנצח רק בסיטואציות טרויאניות - כשהם האנדרדוג. בכל אופן, את היכולת יש להם, ובתחילת פברואר מחכה להם סדרת משחקים מול שלוש הגדולות (UCLA, אריזונה ואורגון) ואז, בסיטואציה שהם כל כך אוהבים, הם יהיו חייבים להיות בשיאם.