עשור של סופרבול

לבקשת הקהל ולאור האורגזמות הנפלאות שכל אוהד פוטבול מקבל על בסיס יומי מהזכרות בנוסטלגיה המופלאה של אותם משחקים הרי גורל מופלאים, להלן תקצירים חדים ומהירים של עשרת הפוטבולים האחרונים שבאו עלינו לטובה, כולל סרטונים.

גרין ביי פאקרס 35 – ניו אינגלנד פטריוטס 21.

MVP – דזמונד הווארד (מחזיר בעיטות, גרין ביי)

האליפות היחידה של מר ברט פארב, פעם, כשהוא עוד היה קוורטרבק ענק. לצידו של פארב שיחק הרסיבר שהוא הכי אהב לשחק איתו – אנטוניו פרימן. לניו אינגלנד היה קוורטרבק צעיר ומבטיח בשם דרו בלדסו. שני הקוורטרבקים מסרו שתי מסירות לטאצ'דאון כל אחד. אבל בלדסו הוסיף גם 4 שנחטפו. הרסיבר המועדף עליו, אגב, באותם ימים היה לא אחר מאשר טרי גלן.

השחקן המצטיין של המשחק, מפתיע - תודו, היה מחזיר בעיטות ההרחקה הדגול דזמונד הווארד, שהשיב 10 בעיטות ל-234 יארד וטאצ'דאון אחד של 99 יארד. המאמן של גרין ביי היה מייק הולמגרן ושל ניו אינגלנד ביל פארסלס, וכמו השנה בפלייאוף, גם אז הולמגרן הראה לפארסלס את הדלת האחורית.

המשחק עצמו נגמר כבר ברבע השלישי, כשברביעי לא היו נקודות. ברבע הראשון ג"ב עלו ליתרון של 0:7 ממסירה של פארב לרייסון ל-54 יארד, אבל הפטריוטס חזרו ועם שתי מסירות לט"ד של בלדסו, לבאיירס וקואטס, ניו אינגלנד התחילו את הרבע השני ביתרון. אז זה נגמר. פארב מסר לפרימן ל-81 יארד ונקודות. פילד גול וריצה של פארב לט"ד של 2 יארד חיסלו את העימות. ברבע השלישי קרטיס מרטין עוד נתן תקווה לניו אינגלנד עם ט"ד משלו, אבל ההחזרה של הווארד חיסלה את המשחק.

דנבר ברונקוס 31 – גרין ביי פאקרס 24

MVP – טרל דיוויס (רץ אחורי, דנבר)

אחרי שפארב לקח טבעת גם אלוויי רצה, ולאף אחד לא הגיע יותר מלג'ון, אחד הגדולים אי פעם, שני רק למונטנה וטוב יותר ממרינו, יונייטס ועוד כמה חבר'ה. אבל הגיבור העיקרי של המשחק היה טרל דיוויס, ראנינג בק שאמור היה להיות אחד הגדולים בהיסטוריה,אלמלא המיגרנות האיומות שהכו בו וגרמו לו לפרוש בגיל צעיר מאוד, עם שתי טבעות אליפות, MVP של הפלייאוף ועונה של 2008 יארד (שים לב מר טומלינסון ינוקא).

סופרבול גדול עם פתיחה מצוינת של גרין ביי, שהבקיעו בדרייב הראשון שלהם עם מסירה של פארב, שהיה מצוין, לפרימן. דנבר חזרה מייד עם הבקעה של דיוויס. ברבע השני אלוויי רץ להבקעה של יארד. מסירה של פארב לטייט אנד מארק צ'אמורה הורידה את הקבוצות לנוח עם יתרון 14:17 לדנבר. אחרי מספר מהלכים ללא הבקעות אלוויי יצא לריצת 8 יארד שתכונה לימים ה"הליקופטר" אחרי תאקל אדיר שסובב אותו באוויר. המהלך הזה, בדאון שלישי, הביא את דנבר קדימה ולטאצ'דאון השני של דיוויס. ט"ד שני של פרימן הצמיד את גרין ביי, רק כדי לראות את דיוויס מבקיע את השלישי שלו, 1:45 לסיום. פארב ניסה להשוות את התוצאה אבל מסירה שלו, בדאון רביעי, לצ'אמורה, נבלמה על ידי הליינבקר ג'ון מובלי.

דנבר ברונקוס 34, אטלנטה פלקונס 19

MVP – ג'ון אלווי (קווטרבק, דנבר)

שיר הלל לקוורטרבק גדול. אלוויי בעונה מדהימה, בסופרבול חד צדדי, בהופעה שהעניקה לו את תואר השחקן המצטיין במשחק האחרון בחייו. אמריקה מבעבעת מעונג. אטלנטה היתה ההפתעה הגדולה, עם ג'מאל אנדרסון הרץ וכריס צ'אנדלר (שנראה בן 40 כל הקריירה שלו) הוותיק מנהל את ההתקפה. יותר מהכל זה היה הקרב בן שני השונאים הגדולים – דן ריבס וג'ון אלוויי שהיו שותפים בתחילת הקריירה לדרייב המפורסם בקליבלנד.

אלוויי ניצח. המשחק עצמו היה די משעמם, כשאטלנטה עולים ליתרון של 0:3 משער שדה של מורטן אנדרסן (הנורבגי בליגה כבר 57 שנים) אבל אז הברונקוס פתחו מבערים. רוד סמית' תפס ל-152 יארד וטאצ'דאון, הווארד גריפית', הפול בק של דנבר, נתן את משחק חייו עם שני טאצ'דאונים.

סנט לואיס ראמס 23 – טנסי טייטנס 16

MVP – קורט וורנר (קווטרבק, ראמס)

אחד הסופרבולים הכי גדולים שהיו ויהיו. הכל כבר נכתב עליו, כולל כתבה מעמיקה בוואלה! ספורט שאתם מוזמנים לבקר בה. סנט לואיס ניצחו, וורנר היה מצוין, אבל גיבורי העונה והמשחק היו טנסי, עם דרייב מדהים בסיום המשחק שנבלם רק בקו 1 היארד. בטנסי שיחק ברוס מת'יוס (רק שיונייטס יהיה מרוצה).

בולטימור רייבנס 34 – ניו יורק ג'איינטס 7

MVP – ריי לואיס (ליינבקר, רייבנס)

כל הדיבורים שמתנהלים עכשיו, אם רקס גרוסמן הוא הקוורטרבק הכי גרוע בתולדות הסופרבולים, מחווירים לעומת הזוועות של טרנט דילפר, שנחשב לקוורטרבק הגרוע ביותר לזכות באליפות, וקרי קולינס המזעזע עם משחק של 4 חטיפות. האמת היתה שבגמר ה-NFC קולינס היה מדהים, עם 5 טאצ'דאונים בהבסה 0:41 על מינסוטה אבל בולטימור בגמר חיסלה אותו.

ריי לואיס לא נתן לקולינס וטיקי ברבר אוויר לנשימה. בצד השני דילפר עשה את העבודה וג'מאל לואיס היה מצוין. בכלל, הרייבנס חטפו רק טאצ'דאון אחד בכל הפלייאוף ההוא כשהנקודות היחידות של ניו יורק הגיעו מהחזרת בעיטה אחרי שער שדה של 97 יארד מרגליו הדוהרות של רון דיקסון.