פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        משחקים אותה הפוך מבקהאם

        בזמן שהכוכב מגיע לליגה האמריקאית, המגמה של המקומיים המצטיינים הפוכה: לברוח מארה"ב לטובת אירופה. שגיב ברעם סוקר את הבולטים שבהם

        "דייויד בקהאם הולך להוליווד", כך קראו עשרות כותרות מישראל ועד המזרח הרחוק לפני כשבועיים. המהלך של הכוכב האנגלי, על אף שהוא דווקא רמז עליו אינספור פעמים בעבר, הפתיע רבים. מה הם יודעים האמריקאים האלו? מה הקשר בינם ובין כדורגל? וזה עוד מבלי לדבר על הבאז בכל הנוגע לכסף.

        תרבות הכדורגל האמריקאית בזויה, אין ספק ואין ויכוח. הענף המוזר הזה נחשב לספורט של נערות בארה"ב והיציעים אמנם מתמלאים לעתים קרובות בעשרות אלפי צופים, אבל אלו בעיקר מעניקים אווירה מנומנמת ומשועשעת. איפה החזיזים והאבוקות, אינעל העולם?

        אבל על משהו אחד אי אפשר להתווכח – מבחינה מקצועית הכדורגל האמריקאי מתקדם. אם יוסי בניון, טל חיים ובן סהר שווים קרחנה תקשורתית חסרת שליטה או פרופורציות בישראל, אז בואו נודה ליושב במרומים שאנחנו לא USA. קלינט דמפסי הגיע לפני כשבועיים לפולהאם, הפך לאמריקאי השלישי בקבוצה וה-11 בליגה האנגלית הבכירה וזה בעקבות שחרורו של קלאודיו ריינה ממנצ'סטר סיטי, אחרי שנים של שירות בשדות הקרב של האי הבריטי. בליגת המשנה יש עוד כמה ולא דיברנו על גרמניה ושאר אירופה.

        תשכחו את דייויד בקהאם, כי הכנו לכם טעימה קטנה של יאנקיז. כיאה לאמריקאים, יש להם סיפורים שדומים יותר לתסריט מנצח בפסטיבל סאנדנס. כזו הייתה דרכו של ג'יי דמריט, שחלם להיות כדורגלן והתפלח בצורה כמעט הזויה לפרמיירליג. יש להם שוערים מהטובים בעולם וגם בלם צעיר ומבטיח, שמתחרה עם טל בן חיים על הצ'ק של רומן אברמוביץ'. הנה זה בא.

        החלום הבלתי אפשרי?

        האמריקאים מומחים בדרמות, לפעמים מוגזמות. למרות זאת, לסיפור של ג'יי דמריט, בלם ווטפורד, אוהד הכדורגל האמיתי פשוט לא יכול להישאר אדיש. דמריט הגשים את חלומם של מיליונים וזו לא קלישאה נבובה. בלמה בן ה-27 של ווטפורד היה עד לפני כשנתיים וחצי שומר סף בברים בשיקגו, היום הוא שחקן בפרמיירליג.

        בשנת 2003 התייאש קיירן קין, חברו של דמריט לקבוצת המילואים של שיקגו פייר מליגת ה-MLS. השניים אמנם שיחקו בקבוצת המילואים, אבל לא קיבלו משכורת וקין, האמריקאי-אירי, פנה לחברו והציע לו לנסות עימו את מזלו באירופה. "אם היו מציאים לי חוזה ב-MLS בטח הייתי שם עד היום", סיפר דמריט, שלא נבחר בדראפט של הליגה האמריקאית המקצוענית, "זה לא קרה ולכן אמרתי לעצמי שלעזאזל עם זה, אולי באמת כדאי לנסות את המזל באירופה".

        דמריט, שנהנה מדרכון דני שעתיד היה לסייע לו כשחקן בוסמן ולמנוע ממנו את תחלואי רשיון העבודה, יצא ביחד עם חברו להולנד עם ציוד כדורגל מינימלי ומעט כסף בכיס. השניים הגיעו לרוטרדאם, שכרו אופניים וניגשו למאמן ספרטה המקומית כדי להציע לו לבחון אותם. מהחוויה הזו לא יצא להם חוזה, אבל לפחות הם זכו בזוג כרטיסים לאחד ממשחקי הקבוצה.

        התחנה הבאה הייתה בלגיה. חצי שעה חיכו דמריט וקין כדי לשוחח עם מאמן אנטוורפן. כשזה לא הגיע הם שילשלו לו פתק מתחת לדלת משרדו בו כתבו "ההפסד כולו שלך". אחרי שישה שבועות של מאמצים, אזל הכסף והשניים עשו את דרכם באכזבה ללונדון, רק כדי לחלוק דירה עם אימו ושלושת אחיו של קין.

        דמריט תפס את הפטנט הישראלי. אין כסף? נוסעים לעבוד כמה חודשים בארה"ב. כ-1,000 דולר נחו בכיסו אחרי ששב הביתה ועבד כשומר סף במועדון לילה בשיקגו. כעת היה זה הזמן לנסות שוב להשתחל לקבוצת כדורגל והבלם חזר ללונדון כדי לנסות שוב את מזלו.

        זה התחיל בחוזה של כ-70 דולר לשבוע בקבוצת סאות'הול טאון מהליגה של מחוז מידלאסקס. בימי שבת שיחקו דמריט והחבר קין בקבוצה החצי חובבנית, ובימי ראשון נטלו חלק בליגת הפאבים בפארקים של לונדון, ללא תשלום כמובן. "היינו מביאים את הרשתות של השערים, מתקינים אותן ומתחילים לשחק. חלק מהחבר'ה היו שותים במהלך המשחק, ב-11 בבוקר", סיפר דמריט לא מזמן.

        בקיץ הבא המצב המשיך להשתפר. מאמן שעבד בסאות'הול הזמין את הצמד קין-דמריט למשחקי קדם עונה בקבוצת נורת'ווד מהליגה השביעית. אחת מאותן התמודדויות, יעידו אלילי המזל, נערכה מול ווטפורד. ריי לווינגטון, מאמן ווטפורד דאז, כל כך התרשם מהבלם עד שהזמין אותו ואת חברו לשבועיים מבחנים בקבוצתו.

        קין נכשל, אבל דמריט זכה להצעת חוזה סנסציונית מבחינתו, על סך של 45 אלף דולר לעונה. "הייתי משחק גם בחינם", סיפר ל"ספורטס אילוסטרייטד" מגשים החלום, שלאחרונה האריך את חוזהו בווטפורד תמורת כ-465 אלף דולר לעונה.

        בקיץ האחרון עלה האמריקאי על הדשא באצטדיון המילניום במדי הצרעות, למשחק גמר הפלייאוף על העלייה לליגה הבכירה מול לידס. עשרות אלפי צופים, בהם בני משפחתו וחברו משכבר הימים, קיירן קין, ראו אותו כובש את השער הראשון בניצחון 0:3. היום ג'יי דמריט עדיין מחכה לזימון ראשון לנבחרת ארצו ובזמנו הפנוי הוא מנסה לעצור למחייתו את דידייה דרוגבה ו-ווין רוני. לא מזמן אלה היו סטוארט וולש מרייסבורי ומייק וודס מסטדפאסט יונייטד. בן הולינגסוורת, לא להתייאש.

        למה השוערים האמריקאים מצטיינים?

        כשמדברים על כדורגלנים אמריקאים, במיוחד באנגליה, צריך להזכיר קודם כל את השוערים. דן גאספר הוא איש העולם הגדול. הוא עבר במספר מדינות ומילא תפקידי אימון שונים. לפני כשלוש שנים היה חבר בצוות האימון של לואיס פליפה סקולארי בנבחרת פורטוגל ולאחר מכן הפך למאמן השוערים של בנפיקה. ממועדון הפאר הפורטוגלי הוא עבר לאחד אחר, פורטו. שנתיים לפני תום חוזהו החליט לסיים את ההתקשרות עם המועדון הפורטוגלי ולשוב לארה"ב כדי להפוך למאמנה של אוניברסיטת הרטפורד, בה למד בעבר, כדי "ללמד את האמריקאים בעזרת הידע שרכש בעולם".

        בראיון לוואלה! ספורט סיפר גספאר על היתרונות של השוערים בני ארצו: "שוער זו עמדה טבעית לאמריקאים. כשכדור מתקרב אליהם, הם ייגשו אליו קודם כל עם הידיים, כדי לתפוס אותו. במקומות אחרים הרבה אנשים ינסו להגיע אליו עם הרגליים, להדוף אותו, לברוח ממנו".

        כיום משחקים שלושה שוערים אמריקאים בפרמיירליג; ברד פרידל בבלקבורן, טים האוורד באברטון ומרקוס האנמן ברדינג. קדמו להם קייסי קלר, ששיחק במילוול, לסטר וטוטנהאם ויורגן זומר, שבשנות ה-90 זינק במדי ק.פ.ר ולוטון וב-2001 הוזעק מארה"ב להופעת אורח חד פעמית וכושלת למדי במשחק הגביע של בולטון מול בלקבורן (1:1 - שער באשמתו של זומר).

        פרידל נבחר לשוער העונה בפרמיירליג בעונת 2002/3, הווארד העביר עונה ראשונה טובה מאוד במנצ'סטר יונייטד, בה הפך לשוער האמריקאי השני ברציפות בנבחרת העונה. אחר כך מעט דעך ובקיץ האחרון הושאל לאברטון, שכנראה תממש את האופציה עליו. השניים נחשבים לשוערי ליגה טובים מאוד והעונה הצטרף אליהם האנמן, שעלה עם רדינג מהצ'מפיונשיפ.

        פרידל שיחק בצעירותו טניס וכדורסל ואף הוזמן למבחנים בקבוצת הכדורסל של אוניברסיטת UCLA. האנמן שיחק עד גיל 14 פוטבול, כדורסל, בייסבול וכדורגל. העובדות האלו מתיישבות טוב עם היתרונות הכי גדולים עליהם מצביע גספאר: "הספורטאים האמריקאים נהנים מקואורדינציית עין-יד-כדור הכי טובה בעולם, הרבה בזכות העובדה שהם עוסקים בספורטים שונים כילדים.

        "העיסוק בכדורעף וכדורסל, למשל, תרם להם רבות בכל הקשור יציאות לכדורים ושליטה בכדורי גובה והיום הם מהטובים בעולם בתחום הזה. בנוסף, אנחנו מאמינים שלשוערים שלנו יש יכולת פיזית טובה מאוד. בעבר השוערים היו אלו שרצים הכי מעט והם לא היו צריכים להיות אתלטיים גדולים, היום זה השתנה". ראיונות שנערכו בארה"ב ובאנגליה עם האנמן, קלר ופרידל אגב, מעלים מנטרה דומה כמעט במדויק לזו של גאספר.

        לצד עבודתו כמאמן קבוצת הכדורגל של הרטפורד, האמריקאי, שעבד גם בדרום אפריקה וביפן, מנהל בית ספר לכדורגל בו ישנה אקדמיה מיוחדת לשוערים. "לשוערים אמריקאים יתרון נוסף", הוא אומר, "יש להם חוזק מנטלי שאין לרבים אחרים. רובם אנשים מלומדים, שלמדו באוניברסיטאות לצד האימונים שלהם. הם צברו ניסיון ובגרות ופיתחו חוסן פסיכולוגי, כזה שלא מתיר להם להתפרק גם אחרי שער בו הם אשמים. אין לי צל של ספק שארה"ב תמשיך לייצא שוערים ברמה הכי גבוהה בעולם. הרווחנו בכבוד מוניטין של ספקי שוערים מצוינים".

        טל בן חיים? אוגוצ'י אונייוו!

        בקלחת הפרובינציה הישראלית של השבועיים האחרונים גורלם של צ'לסי, ז'וזה מוריניו וכל העם הנבחר כך נדמה, היו תלויים בשחקן כדורגל אחד, טל בן חיים, ובמעבר שלו לונדונה. כאן למדנו שיסודות הסכסוך בין המאמן הפורטוגלי לממונים עליו נבעו בעיקר בגלל אנדריי שבצ'נקו וסגירת הארנק שמנעה את הבאתו של בן חיים לצ'לסי. העובדות מגלות שמוריניו אכן רוצה בלם, אבל בן חיים הוא שם אחד מתוך רשימת מועמדים. אחד מהם, שבימים האחרונים הדיווחים על זיווג שלו ושל מוריניו כמעט השתוו לאלו של הישראלי עם הפורטוגלי, הוא האמריקאי הבא שיגיע לפרמיירליג, אוגוצ'י אונייוו.

        קודם כל הבהרות, כי הרי המחשבה הראשונה היא "איזה מן שם זה לאמריקאי?". הוריו של אונייוו, פיטר ודורותי, היגרו לארה"ב מניגריה בשנות ה-70 ונפגשו באוניברסיטת הווארד (תחסכו את הטוקבק המתקן - לא הארווארד). למרות שאוגוצ'י, שני אחיו ושתי אחיותיו הם ילידי וושינגטון, פסים וכוכבים מכף רגל ועד ראש, הוריהם נתנו להם שמות ניגרים. "כולם תמיד שואלים אותנו למה השמות שלנו כל כך קלים לביטוי, אבל אלו של הילדים קשים", סיפרה אמא דורותי, "אבל לכל השמות של הילדים יש משמעויות. אוגוצ'י משמעותו 'אלוהים נלחם עבורי'".

        אונייוו בן ה-24, או גוץ' על פי כינויו הקצר והפשוט, חתם בגיל 20 במץ הצרפתית, אחרי שנתיים באוניברסיטת קלמזון. הבלם סומן כבר בצעירותו על ידי אנשי תכנית פיתוח הספורטאים של הוועד האולימפי האמריקאי, וב-1999 לא החסיר דקה במדי הנבחרת עד גיל 17, שזכתה במקום הרביעי באליפות העולם בניו זילנד וכללה בין היתר שחקנים כמו לנדון דונובן ודמרקוס ביסלי.

        הילד צמח לגובה של 1.92 מטר, פיתח שרירים וכשהגיע לארה"ב למשחק במסגרת מוקדמות מונדיאל 2006 מול טרינידד וטובאגו, שאל אותו פקיד המכס אם הוא הגיע כדי לשחק כדורסל. מאמן הנבחרת האמריקאית, ברוס ארינה, סיכם באמריקאיות טיפוסית: "מבחינה פיזית אנחנו לא צריכים לדאוג לו. אלוהים כבר עשה את העבודה בחלק הזה".

        למרות הנתונים והפוטנציאל, ההתחלה ביבשת הישנה הייתה קשה. הבלם החסון לא יכול היה לשחק בגלל בעיות בירוקרטיות ברישומו. הוא חיכה 15 חודשים, לא פחות, אבל כשנפתרו בעיות הרישום החליפה מץ מאמן, הבלמים הוותיקים הועדפו על פניו והוא נשלח להשאלה בלה לובייר הקיקיונית מהליגה הבלגית. בתום תקופת ההשאלה הוא חזר למץ, רק כדי לשוב לבלגיה בהשאלה נוספת, הפעם לקבוצה גדולה בהרבה, סטנדרד ליאז'.

        "שאלתי את עצמי מתי גם לארה"ב יהיה בלם כזה"

        "זה אחד מהסיפורים הכי יפים שאני יכול לספר", אמר על אוניוו מישל פרודום המאושר, שוער העבר הענק של נבחרת בלגיה והמנהל הטכני של סטנדרד היום, "כולם בבלגיה ראו אותו בלה לובייר, אבל אף אחד מלבדנו לא הגיש עליו הצעה". האמריקאי סייע לקבוצה להגיע למקום השלישי וזו ניצלה את האופציה עליו ורכשה אותו. בליאז' גוץ' פרח. הוא למד צרפתית, מצא בעצמו דירת שלושה חדרים ולמד להכיר את העיר במהרה, כשהוא נוהג במכונית הקרייזלר שלו. על רכב אמריקאי לא ויתר.

        עד מהרה הוא נחשב לבלם הטוב ביותר בליגה ביחד עם וינסנט קומפאני (שבינתיים עבר להמבורג). הכותרות היללו והתחרו מי יעשה שימוש יותר מקורי ומתוחכם בשמו הבלתי שיגרתי וגם טורי הרכילות נכנסו לעניינים. גוץ' נצפה חד פעמית עם קים קלייסטרס והגירסה הבלגית של וואלה! סלבס כבר מיהרה להכתירם כזוג. האמריקאי נבחר פעמיים לנבחרת השנה וב-2005 לשחקן הזר של השנה. לאחרונה הוסיף את תואר כדורגלן השנה בארה"ב בשנת 2006.

        "יש לו יכולת נדירה לשלב בין האיכויות הפיזיות שלו להבנת המשחק. הוא בלם מצוין באחד על אחד ויש לו ראיית משחק טובה מאוד. ראינו בלמים כאלה בעולם ותמיד שאלתי את עצמי 'מתי גם לארה"ב יהיה אחד כזה'?", סיפר ברוס ארינה.

        הכוונה של מאמן נבחרת ארה"ב לשעבר ברורה. הבלמים החזקים והאתלטיים דוגמת ריו ואנטון פרדיננד, וויליאם גאלאס, נמנייה וידיץ', וינסנט קומפאני ואחרים משתקפים כבלמים האופטימליים בכדורגל המודרני, בעיקר בזה המשוחק באי הבריטי. אונייוו עונה על רוב האלמנטים הדרושים.

        במהלך העונה שעברה נזרקו אין ספור שמות של קבוצות מהאי הבריטי שמתעניינות באמריקאי. מנצ'סטר יונייטד, צ'רלטון ומידלסברו הוזכרו אז, צ'לסי ופולהאם בחלון ההעברות הנוכחי. פחות משבוע נשאר עד לסגירתו ובסטנדרד ליאז' כבר הביעו דאגה מעזיבה צפויה של הבלם. אם זה לא יקרה עד ה-31 בינואר, ואם לא תתערב קבוצה אירופאית גדולה אחרת, אוגוצ'י אונייוו כנראה יצפין לאנגליה לכל המאוחר בקיץ הקרוב ויהפוך לאמריקאי ה-12 בפרמיירליג.