נחכה עם המזרקה

מעניין אם ביישוב מכבים חשבו בשלב מסויים בשבוע הזה מה לעשות במקרה של זכייה היסטורית של שחר פאר במלבורן. בתל אביב זה היה נגמר בכיכר רבין, מה בכלל יש להם שם במכבים? כנראה שהתמונות משם יחכו להזדמנות אחרת.

הזהרנו מיכולת הקאמבק של סרינה וויליאמס, הזכרנו את העובדה שהיא הטניסאית שחושבת הכי מהר במלבורן, הודינו בעובדה שעם כל הכבוד לשחר פאר – סרינה פשוט שחקנית טובה בהרבה נכון להיום, וזה בדיוק מה שראינו בלילה שבין שלישי לרביעי במלבורן, למרות שפאר סיפקה לה את אחד המותחנים הגדולים של השנים האחרונות.

אמנם פאר היא זו שניצחה במערכה הראשונה בקלות יחסית, חזרה מפיגור של 4:1 במערכה השלישית והייתה הראשונה להיות קרובה שתי נקודות בלבד מחצי הגמר, אבל בעצם היא נאבקה לאורך כל המשחק במצבי הרוח של וויליאמס, ותו לא. האמריקאית הקריבה את המערכה הראשונה כדי ללמוד את יריבתה על בוריה, כמו שעשתה בגמר במלבורן לפני שנתיים. במערכה השניה היא כבר הפנימה את פאר תוך כדי שיפור ניכר באחוזי ההצלחה של ההגשה הראשונה, לפאר לא היה שום סיכוי.

במערכה השלישית היא כבר עמדה לסגור עניין, אבל כאן גם הכושר הגופני שיחק תפקיד ופאר הוכיחה שגם לה צד מנטלי חזק מאוד ההולך ומתפתח. בשלב הזה, וויליאמס הפעילה נשק קטלני נוסף שעדיין גדול על פאר – הסרבים העוצמתיים, שמוטטו סופית את הישראלית וסיימה מהר מאוד את הדרך הנפלאה שלה, הדרך שאנחנו כל כך רוצים לראות שוב.

לגבי סרינה, הכל כבר נאמר לפני. מדובר בשחקנית אדירה, ולמרות שהיא משחקת מתי שבא לה, היא עדיין גדולה על הסבב הזה, תרתי משמע. כמה חבל שז'סטין הנין-ארדן לא נמצאת השנה במלבורן כדי להתמודד מולה. לגבי שחר פאר, צריך לזכור שהיא עוד לא בת 20. אחרי ההופעות המרשימות ברולאן גארוס ובניו יורק, היא הגיעה למלבורן ועשתה משהו הרבה יותר גדול, והייתה קרובה במרחק נגיעה למה שהיה יכול להיות אולי ההישג הגדול ביותר של הספורט הישראלי. היא פיספסה את השיא הזה בעיקר בגלל חוסר נסיון במעמדים הגדולים, אבל אל דאגה, היא עוד תגיע לשם. יש כאלה שעושות את זה בגיל ההתבגרות ויש כאלה שמחכות קצת. פאר תחכה.