21 שנים הם חיכו לרגע הזה בעיר הרוחות. 21 שנים אחרי הניתובים של וולטר פייטון ואחת ההגנות הטובות בהיסטוריה בראשות וויליאם "המקרר" פרי, שיקגו ברס חוזרת לסופרבול. עם תומאס ג'ונס, עם רקס גרוסמן, עם ברנארד בריאן - שמות לא גדולים במיוחד, אבל עם הרבה לב ועם הרבה בראיין אורלכר, הברס רמסו את הסיינטס 14:39 והעפילו לסופרבול ה-41, שייערך במיאמי בין ה-4 ל-5 בפברואר. אגב כך הם עשו היסטוריה קטנה, כשהפכו את לאבי סמית' למאמן השחור הראשון בהיסטוריה של הליגה שמצעיד קבוצה לריקוד הגדול.
סיפור הסינדרלה של ניו אורלינס נעצר הלילה (בין ראשון לשני). האפוס המופלא ורחב היריעה של העיר שידעה אסון כבד בסופת קטרינה והחזירה חיים לתושביה אחרי עונת פוטבול מוצלחת במיוחד הסתיים בגמר ה-NFC. לא נורא, עם שון פייטון בעמדת המאמן ורג'י בוש, שמתפתח להיות הסטאר שציפו ממנו, עושה רושם שהקבוצה הזו תדבר חזק בעונות הקרובות.
אז הברס העפילו לגמר הגדול, שם תחכה להם אינדיאנפוליס קולטס. פייטון מאנינג הסיר כל קוף אפשרי מעל גבו במשחק הזה, כשחזר מפיגור 21:3 והנהיג את אינדי לניצחון הגדול ביותר של הקבוצה, מאז עברה מבולטימור ב-1984 - 34:38 על הניו אינגלנד פטריוטס.
מאנינג עשה את כל מה שראה את טום בריידי, מהצד השני של המתרס, עושה בעבר - קאמבק, קור רוח בדקות האחרונות, שקט נפשי ועמידה בלחצים. הקולטס הצליחו להשמיד את הנמסיס שלהם משנים קודמות בדרך לגאולה, במשחק שבאופן אוטומטי יקוטלג כקלאסיקה. ואה כן - גם המאמן שלהם, טוני דאנג'י, הוא שחור. מזל טוב.
שיקגו - ניו אורלינס 14:39
ושוב, עוד אחד מהמשחקים האלה של שיקגו שלא מספרים בדיוק את סיפור המשחק. כי כשקבוצה משחילה 39 נקודות, מקובל לייחס אותן להתקפה משובחת, אבל הברס יסעו למיאמי בזכות ההגנה המדהימה שלהם. אדוואלה אוגונלייה, נת'ן וואשר, כריס האריס וכמובן, האיש שבלעדיו שום דבר לא היה קורה, בריאן אורלכר - כולם השביתו את ההתקפה המפחידה של ניו אורלינס.
בהתקפה של שיקגו תומאס ג'ונס נכנס לעניינים ברבע השני, והראה למה הוא אחד הרצים הפחות מוערכים בליגה. 123 יארד, שני טאצ'דאונים והרבה מהלכים גדולים של ג'ונס סייעו לברס בכל פעם שהיה קשה להניע כדור. והיה קשה להם להניע כדור, כי הפתיחה של רקס גרוסמן בעמדת הקוורטרבק הייתה קשה כמצופה - חוסר דיוק וחוסר ביטחון. אבל ככל שנקפו הדקות גרוסמן נכנס לעניינים והנדס דרייב מדהים ברבע השלישי, שעשה בסופו של דבר את ההבדל במשחק ונתן את האות לבריחה הגדולה.
ומנגד? הסיינטס הם קבוצת דום (אולם סגור) ששיחקה כמו קבוצת דום. לא לחינם מעולם לא הצליחה קבוצה מסוגם לנצח בגמר החטיבה בחוץ, בינואר. הכדורים ברחו לתופסים מהידיים, הרצים והרסיברים החליקו, וכשניו אורלינס חזרה למשחק, מפיגור 16:0 לפיגור 16:14 בלבד, נגמר לה האוויר. אין ספק שפתיתי השלג והרוח עזרו לדובים, אבל בשביל זה, הרי, נלחמים על יתרון הביתיות. הרצים המפחידים של ניו אורלינס, רג'י בוש ודוס מקאליסטר, השלימו 37 יארד בלבד על הקרקע, וככה לא מנצחים את שיקגו בחוץ.
הגנת שיקגו כפתה שלוש השמטות שהובילו ברבע השני ליתרון 0:9, כשג'ונס נכנס לאנדזון והעלה את הברס ליתרון מבטיח - 0:16. אבל אז התעורר דרו בריס (חלש עד לסיום המחצית, סגר עם 27 מ-49 ל-354 יארד ואיבוד אווירי) וסיים דרייב במסירה לרוקי מארקז קולסטון - 7:16 בהפסקה.
המהלך הגדול של הסיינטס בא עם פתיחת המחצית השניה. מסירה של בריס לבוש, הטעיה וטאצ'דאון ל-88 יארד שהסתיים עם סאלטה באנדזון - 14:16. הסיינטס קיבלו את הכדור שוב, אבל דווקא אז נקטע המומנטום בהחטאת בעיטה של בילי קאנדיף מ-47 יארד.
המהלך של המשחק נרשם דווקא לאחר שניו אורלינס שוב קיבלה את הכדור. בריס זרק בלי כיוון מתוך האנדזון, השופטים פסקו על קרקוע מכוון של הכדור (פעולה אסורה, הוא חייב לזרוק לכיוונו של תופס) וסייפטי - שתי נקודות, 14:18 לשיקגו. אחרי הסייפטי חזר הכדור לגרוסמן והברס.
ואיזה מהלך מכונן זה היה. גרוסמן, חלש מאוד עד לדרייב, מסר 4 מ-4 (סיים עם 11 מ-26 ל-144 יארד, מספרים רחוקים מלהלהיב), וסיים עם לייזר מדויק לבריאן, שהתגלגל לאנדזון - 14:25 לשיקגו. מכאן זה היה רק ברס, שניצלו עוד איבוד קרקעי וחטיפה אווירית של ניית'ן וואשר כדי להשלים את התמונה עם 14:39 ענק.
אז שיקגו נוסעת לסופרבול, ובצדק. ועכשיו נותר לה להמתין אם היא יכולה להפתיע את אלופת ה-AFC. התשובה? בעוד שבועיים.
אינדיאנפוליס - ניו אינגלנד 34:38
וואו! ושוב - וואו! כבוד לקולטס, שבדם, יזע ודמעות ישחקו בצדק בסופרבול. כבוד לפייטון מאנינג, שהיה צריך להוריד עוד קוף מהגב ועשה את זה בצורה הכי משכנעת ומרשימה. כבוד גם לטוני דאנג'י, שעשה בית ספר לביל בליצ'יק וניצח את המשחק למרות פיגור מוקדם של 21:3. והרבה הרבה כבוד למשחק משובח שרק קבוצות כמו הקולטס והפטריוטס יכלו לספק לנו.
מה לא נאמר על פייטון מאנינג ודאנג'י? שהם רועדים מניו אינגלנד, שהם לא מסוגלים לנצח בפלייאוף, בוודאי שלא את בליצ'יק. ובכן - אינדי הגיעה לגאולה, ניצחה את הפטריוטס במפגש השלישי ברציפות ביניהן, מאנינג הנהיג קאמבק מהסרטים והפרסות יקבלו הזדמנות ראשונה לזכות בתואר מאז עברו לאינדיאנפוליס.
זה היה משחק שתפור על הפטריוטס. תוכנית המשחק של בליצ'יק הלכה מצוין. שחקני הקו האחורי הקשו על התופסים של הקולטס, והפאטס עלו ליתרון מדהים של 3:21 כבר ברבע השני, אחרי טאצ'דאון מוזר של לוגאן מנקינס, עוד אחד של קורי דילון וחטיפה של אסאנטה סמואל לטאצ'דאון. הקולטס נראו שבורים, הפאטס היו עם הראש מורם. לרבע הם ירדו עם יתרון של 6:21. המחיר שנגבה מהם, והתברר כגבוה בהמשך, היה דרייב של 76 יארד של הקולטס שהסתיים בשער שדה.
אבל מאנינג החליט שהפעם הוא לא מוותר. הוא ידע שזו (אולי) ההזדמנות האחרונה להראות ולהוכיח שהוא יכול לסחוב את אינדי על הגב. הוא עשה את זה עם דרייב מצוין, שוב של 76 יארד, שנגמר בטאצ'דאון שלו עצמו, בגיחה לאנדזון - 13:21. הפטריוטס יצאו בשלושה נסיונות בלבד, והפעם מאנינג מסר לדן קלקו, שצימק ל-21:19. המרה למרווין האריסון וזה כבר 21:21.
החזרת בעיטה פנטסטית של אליס הובס סידרה לטום בריידי מצב נוח לטאצ'דאון. בדאון שלישי ועשרה יארד הוא מצא את ג'אבאר גפני באנדזון - 21:28. אבל אינדי הגיבה מייד עם טאצ'דאון מזליקי של ג'ף סאטרדיי אחרי פאמבל (זהה לטאצ'דאון של מנקינס בפתיחה) - 28:28. שני שערי שדה של סטיבן גוסטובסקי לעומת אחד של אדם וינאטיירי העלו את ניו אינגלנד ל-31:34.
בליצ'יק ובריידי היו 0:8 בפלייאוף במשחקים בהפרש של טאצ'דאון או פחות עד המפגש הזה. היו את כל הסיבות לחשוב שבליצ'יק ישלוף עוד שפן מהכובע כדי להכריע את מאנינג ואת המשחק. אבל מאנינג (27 מ-47, 349 יארד, טאצ'דאון ואיבוד) שוב ניהל מצוין. את הכדור האחרון הוא נתן לג'וזף אדאי, שנכנס לאנדזון - 34:38.
לבריידי נותרה דקה על השעון. ההתחלה נראתה מבטיחה עם מסירה לבן ווטסון. ואז באה מסירה שנחטפה על ידי מארלין ג'קסון וקבעה - הקולטס הולכים לסופרבול.
זה היה משחק עצום, שמי שלא ראה מוזמן להסתכל בלוח השידורים של ESPN ו-METV כדי לצפות בו בשידור החוזר. אינדיאנפוליס מול שיקגו, יום שני, 5 בפברואר 2007, 1:30. תהיו שם.