שרידי האימפריה האחרונים

צילום ועריכה: דרור פיקלני

עשרים דקות לפתיחת המשחק מול ציבונה זאגרב ונחיל האוהדים הצהוב עושה דרכו להיכל בראש מורכן. בעבר השאירו קבוצות כמו ציבונה את האמונה בנתב"ג והקהל של מכבי היה נערך מראש לארבעים דקות של קרנבל, אלא שהעונה ממלאת את האולם אווירה של דריכות מהולה בחשש, שנדמה ורק הולכת ומתעצמת משבוע לשבוע.

מחוץ להיכל מתרכזים גדודי האוהדים שבעבר היו מתפלפלים בתסריטים המופרעים ביותר שעשויים למנוע ממכבי את המקום הראשון בטבלה. היום הם רק כמהים לניצחון על קבוצה שמחזיקה בתקציב שהוא שישית משל קבוצתם שלהם, כדי להבטיח את ההעפלה לשלב הבא. "הערב הולכים למלחמה וכשהכדורים שורקים מעל הראש קשה לנצח עם שחקנים כמו ביינום והלפרין", מתפייט אוהד מגודל הלבוש חולצה קצרה, מכנסי דגמ"ח וכובע. הוא מספר שבמשך שנים הוא כלל לא יכול לעבוד בימי חמישי מרוב לחץ, אז הוא לוקח חופש ולאורך היום מכין את מיתרי הקול כדי "לתרום את חלקי למאמץ". העונה נחיצותם של אוהדיה של מכבי גדולה מתמיד.

מיד כשהטיפ-אוף עולה לאוויר מתברר כי אותו אוהד היטיב להתנבא. ביינום מספיק לאבד שלושה כדורים בחמש דקות וספאחיה ממהר לאפסן את הרכז האקסצנטרי בפריזר. הלפרין מציג כדורסל מפוחד ומרבה להתרחק מהכדור. כשיותם על המגרש נדמה לפעמים כי מכבי משחקת בהתקפה עם ארבעה שחקנים ועוד אחד שחושש לזרוק לסל. במהלך המחצית הראשונה מואסים האלפים בביצועיו הדלים של שחקן הבית, בעברו בבת עינם, ושריקות בוז צורמות מפלחות את האוויר כשמוחלף. עם ירידתו של הלפרין לספסל לקול מחאות האוהדים נדמה שהושלם הליך הפיכתו משחקן בית צעיר ומבטיח לעוד שחקן בוגרים מאכזב. לפחות לעת עתה.

דראזן אנזולוביץ' מנצח מהספסל הרחוק על התזמורת הצנועה שברשותו וחניכיו מכים בצהובים ללא רחם. בין שלשה של דאבור קוס לחדירה מוצלחת של כריס וורן נראה נוון ספאחיה אובד עצות ובתוך דקות מספיק להשליך לפארקט גם את אחרוני שחקני הספסל. זאת פרט ליניב גרין, קורבן דרישתה של הנהלת הקבוצה לשיתופו המוגבר של נואל פיליקס. אין זה מפתיע שפרט לשלושת השרידים מהשושלת שהתפרקה לה – טל בורשטיין, דרק שארפ וניקולה וויצ'יץ' – קורסים יתר מערכי הקבוצה כמגדל קלפים.

בין הרבעים מקרינים על מסכי הענק רגעים נבחרים ממשחקיה של מכבי בעבר. ואז מהדהד קולו של אורי לוי המשדר את הנפלד וצ'ורה, שסימלו יותר מכל הקרבה ונתינה ולב ונשמה, מנצחים את פו אורטז לאחר מאבק עיקש. זו בהחלט לא הייתה קבוצה גדולה אבל אולי במכבי עושים זאת כדי לאפשר לחבורה הדהויה שמתרוצצת חסרת אונים על המגרש לשאוב מעט השראה. אולם כשהמשחק מתחדש מכה התובנה כי הקבוצה, חרף כל הבטחותיו ותכנוניו המוקדמים של ספאחיה, כלל לא התקדמה בחצי השנה האחרונה. כשהפאניקה שולטת גם יד הזהב, סימן ההיכר של סימאס יסאיטיס, הולכת לאיבוד והליטאי מאבד את הנכס העיקרי שלו; כמוהו גם שרון ששון; ג'יימי ארנולד כלל לא משחק כי ספאחיה מבין שמשחקים מעין אלו מנצחים דרך ההגנה, והרי ארנולד הוא מכונת התקפה מיומנת אך ההגנה היא ממנו והלאה; ועל צמד הגארדים המאכזב אין טעם להוסיף.

וכשמכבי נאבקת על חייה, דברים יוצאי דופן מתרחשים: בורשטיין שב משבעה חודשי השבתה ונישא על גלי האנרגיות כדי להציג את אחד ממשחקיו המשובחים ביותר. הוא חד, ממוקד, מסדר את התרגילים, מנתב כדורים לצבע ובעיקר דוחף קדימה כשמרגיש שציבונה פגיעה; שארפ, ממרומי גילו, שהיה אמור העונה לתרום מניסיונו ולהכניס מעט התלהבות מפה וזריקות קלאץ' משם ותו לא, שובר שיא אישי ומשחק 37 דקות (שארפ זוכה העונה ללמעלה מ-25 דקות בממוצע, המספר הגבוה ביותר מאז הגיע למכבי); לראשונה העונה משחקת מכבי הגנה קשוחה, בעזרת העלמת העין של השלישייה באפור, ומרביצה בלי רחמים לאנזולוביצ'ים; לוח התוצאות משתגע והורס כל מומנטום שמנסים לפתח האורחים; יחד חוברים כל הגורמים כדי להביא לנפילתם המהדהדת של הקרואטים במהלך הרבע השלישי. ההנשמה המלאכותית נמשכת.

עם זאת, אילולא סף השבירה הנמוך של הקרואטים ועשרת אלפים האוהדים הנהדרים, שהשיבו את מכבי פעם אחר פעם מן המתים, היה ספאחיה מסביר בסיום כיצד קרה שקבוצה השווה 15 מיליון דולר טרם הבטיחה לאחר המחזור ה-12 את השתתפותה בטופ סיקסטין.


*בפעם השנייה בשלושת המחזורים האחרונים והשלישית העונה, זכה ניקולה וויצ'יץ' בתואר שחקן השבוע ביורוליג. וויצ'יץ', שקלע 29 נקודות (12 מ-17 מהשדה, 5 מ-7 מהעונשין), קטף 7 ריבאונדים, חילק 6 אסיסטים (4 איבודים) חסם פעמיים וסחט 6 עבירות, העמיד מדד איכות משוקלל של 34 נקודות. וויצ'יץ' זכה בתואר בצוותא עם ג'יימס תומאס מקלימאמיו בולוניה, שהעמיד דאבל-דאבל מפלצתי של 16 נקודות ו-19 ריבאונדים, אותם תיבל ב-4 אסיסטים, 2 חטיפות ו-2 חסימות.

קוסטאס פרוביץ' (פרטיזן בלגרד), דרו ניקולאס (אפס פילזן) ופאבלו פריג'יוני (טאו ויטוריה) משלימים את חמישיית המצטיינים השבועית.