פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        סיפורים מהקמפוס: שיעור היסטוריה

        עומר סלע פורש בפניכם את מורשת הכדורסל המפוארת של קנזס, מכללה עם עבר עשיר והווה מבטיח, שהולכת השנה חזק על התואר

        בית הספר הגבוה לכדורסל

        כשאני חושב על האוניברסיטה של קנזס, אחת המכללות הטובות השנה ומועמדת בכירה לזכייה בתואר ה-NCAA, כל אילן היוחסין של הכדורסל האמריקאי עולה לנגד עיניי. הרבה לפני שמריו צ'אלמרס, ג'וליאן רייט ואפילו ביל סלף נולדו, השושלת של הכדורסל הוקמה כאן. פה למדו המאמנים הגדולים את המשחק, פה לימדו המאמנים הגדולים ביותר, פה נבנה הבסיס לדבר הזה שאנחנו קוראים היום 'בסקטבול' (נא לא להתבלבל עם ה"כדורסל" שיש בישראל).

        הסיפור מתחיל בשנת 1898, כשג'יימס נייסמית', הוגה וממציא הספורט הדגול הזה, הגיע לקמפוס של האוניברסיטה בלורנס כדי לשמש כמאמן הקבוצה הצעירה של המכללה, רק 7 שנים אחרי שהמציא את המשחק. נייסמית' אימן את הג'ייהוקס במשך תשע שנים, ועד היום הוא עדיין המאמן היחיד בהיסטוריה של המכללה שסיים את קריירת האימון שלו במאזן שלילי. הניסיון של נייסמית' באימון אמנם לא היה מוצלח, אבל בראיה ההיסטורית הוא נחשב לחשוב ביותר, בעיקר בגלל אדם בשם פוג אלן.

        פורסט "פוג" אלן החל את לימודיו בקנזס בשנת 1904, ושיחק בנבחרת הכדורסל של המכללה תחת נייסמית'. הנער הצעיר נדלק מיד על הספורט החדשני, וארבע שנים מאוחר יותר ירש את מורו ורבו כמאמן הג'ייהוקס. אלן עזב את הקמפוס לאחר תקופה קצרה, אבל חזר ובגדול בשנת 1920, הפעם לתקופה של 37 שנים. הוא הצעיד את קנזס לשתי אליפויות הלמס (הגרסה המוקדמת של האליפות הכלל ארצית) ב-1922 ו-1923, ולתואר אליפות המכללות המוכר לנו כיום ב- 1952. אלן נחשב עד היום לאחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה ונמצא במקום החמישי ברשימת הניצחנות של כל הזמנים, מאחורי בובי נייט, דין סמית', אדולף ראפ ואדי סאטון. שמות יפים נכון?

        אדולף ראפ היה חבר בסגל המפואר של אלן בתחילת שנות העשרים. את מה שלמד בקנזס יישם ראפ במשך 42 שנות אימון בקנטאקי, איתה זכה בארבעה תארי אליפות. ראפ הפך את קנטאקי לכזו מעצמה, עד שלמרות הירידה המסוימת שלהם בשנים האחרונות, הווילד קאטס הם עדיין המכללה בעלת מספר הניצחונות הגדול בהיסטוריה. ראפ טיפח בעצמו לא מעט מאמנים גדולים, כשהבולט בהם הוא מאמן אלופת ה-NBA הנוכחית, פט ריילי.

        לפני שנמשיך, תרשו לי לסטות לסיפור קטן, מעין אתנחתא מרגשת. בגיל 76, כשהוא סובל קשות ממחלת הסרטן, ישב ראפ בבית החולים מול מכשיר הרדיו והאזין לשידור החי של המשחק בין קנטאקי לקנזס. בשעה שהמשחק הסתיים, בניצחונה של קנטאקי, עצם ראפ את עיניו וכיבה את השאלטר, מרגיש שחייו הבוגרים גברו על ימי ילדותו והגיע העת ללכת.

        ואם אמרנו דין סמית'? הוא למד אצל אלן בשנות החמישים והיה שותף לזכייה בתואר של 52'. אחריה הזכייה נשאר סמית' בקנזס עוד שנה בה שימש כעוזרו של אלן, וב-1961 מונה למאמן מכללת צפון קרוליינה, שם רשם את עצמו באותיות של זהב בדברי הימים של הכדורסל, עם שני תארי אליפות (82' ו-93'), רשימת שחקנים חסרת תקדים שעברה תחתיו (יש כל כך הרבה, אבל עצם הזכרת שמו של מייקל ג'ורדן מספיקה) וגם לא מעט מאמנים דגולים שצמחו בחסותו.

        בין אותם מאמנים ניתן למצוא את לארי בראון, שלימים יצעיד את קנזס לאליפות האחרונה שלה ב-1988. 16 שנים מאוחר יותר יהפוך בראון למאמן היחיד בהיסטוריה שזכה באליפות גם במכללות וגם ב-NBA. שם נוסף ברשימה הוא רוי ווויליאמס, ששימש כעוזרו של סמית' במשך עשר שנים לפני שזכה להפוך למאמן ראשי, במקומו של בראון (בכל זאת, חמש שנים רצופות באותו מקום זה ממש נצח בשביל לארי בראון) בקנזס. הקדנציה של ווויליאמס בלורנס נמשכה 15 שנים, וכללה שתי הופעות בגמר המכללות (1990 ו- 2003). לאחר אותו גמר ב-03' נקרא ווויליאמס לדגל על מנת להציל את תכנית הכדורסל השוקעת של צפון קרוליינה, ומי שתפס את מקומו על הקווים הוא ביל סלף, שהיה בעברו עוזר המאמן של בראון בקנזס, וגם עוזרו של אדי סאטון (ההוא מהרשימה למעלה) באוקלהומה סטייט. והנה לפניכם אילן היוחסין של הכדורסל האמריקאי. פרט אחרון ודי - להלן שלוש המכללות בעלות מספר הניצחונות הרב ביותר אי פעם: 1. קנטאקי. 2. צפון קרוליינה. 3. קנזס. זהו, הבהרתי את הנקודה.

        תקופת היובש

        תושבי מדינת קנזס, כמו גם קבוצות הספורט שלה, נקראים ג'ייהוקס. כמובן שאין ציפור כזו בעולם, מדובר במעין שילוב הרפתקני עורבני ונץ. השם היה כינויים של לוחמי החירות שנאבקו נגד עבדות בתקופת מלחמת האזרחים ולפניה. זו היתה מעין חוליית גרילה, משהו כמו הפרטיזנים שלנו, שחבטו בסתר וללא הרף במשטר המדכא ובבעלי העבדים. אחרי המלחמה המדינה אימצה את השם והקנזסאים הפכו לג'ייהוקים.

        הפעם האחרונה שאותם ג'ייהוקים ראו אליפות היתה כאמור ב-88', אז היתה הקבוצה פחות או יותר הצגה של איש אחד – דני מאנינג, שקטף באותה עונה כל פרס אישי אפשרי (וודסון, נייסמית' והשחקן המצטיין של הפיינל פור), לפני שהמשיך לקריירה סבירה בלבד במקצוענים. עד היום מאנינג נחשב לאחד משלושת השחקנים הגדולים ביותר שיצאו מקנזס. שני האחרים - ג'ו ג'ו וויט (שנבחר מאוחר יותר ל- MVP של גמר ה- NBA ב-76' במדי הסלטיקס) ועוד איזה אחד, ווילט צ'מברליין.

        גם בשני העשורים האחרונים פקדו את ספסל הלימודים בקנזס לא מעט שחקני NBA לעתיד כמו פול פירס, רייף לפרנץ, ז'אק ווהן, סקוט פולארד,דרו גודן, קירק היינריך וניק קוליסון, אבל כשביל סלף הגיע ללורנס הוא מצא תכנית כדורסל במצב בעייתי. בנוסף לכל הקשיים האובייקטיביים של החלפת אגדה כמו רוי וויליאמס, גילתה חקירה פדראלית של הליגה שוויליאמס דאג להעביר לשחקנים ששיחקו במכללה, עם עזיבתם, "מתנות" (שטוחות, ארוכות, לבנות ונראות כמו צ'קים). ווויליאמס הודה בדבר ויצא כולו זכאי, מכיוון שמי שנקנס על חטאים כאלו היא המכללה, ולא המאמן.

        סלף, שלמד בעצמו בקנזס בצעירותו, עזב לטובת המשרה את מכללת אילינוי איתה היו לו שלוש עונות יוצאות מן הכלל, וגילה מהר מאוד שלא הכל ורוד בלורנס. ב-2004 הוא הצליח להגיע עד העלית 8 שם הפסיד לג'ורג'יה טק, אבל בשנתיים הבאות הקבוצה הפסידה כבר בסיבוב הראשון של הטורניר למכללת קטנות ושוליות כמו באקנל ובראדלי. במקביל הגיעה הגיעה אילינוי עד לגמר של 2005, שם הפסידה לצפון קרוליינה של רוי וויליאמס (תראו איך הכל נסגר). לרגע נראה היה שהעולם ממשיך הלאה ומשאיר את ביל סלף מאחור, אך העונה הנוכחית משנה את התמונה. קנזס נראית כאילו היא חוזרת לעניינים, עם הרכב מאוד מוכשר.

        יוצאים לדרך חדשה

        ברנדון ראש (סופמור, 1.98) הוא הקלע המוביל של הקבוצה, והממוצעים שלו עומדים על 13.2 נקודות ו- 5.7 ריבאונדים למשחק, יחד עם אחוזי קליעה טובים מדאונטאון (39%). ראש הוא שחקן אתלטי מאוד, עם ידיים ארוכות ויכולות מגוונות בשני צידי המגרש, והוא נחשב לאחד המועמדים הבכירים לתואר שחקן השנה במכללות. בשנה שעברה הוא נבחר לפרשמן השנה של הביג 12 ואף הפך לפרשמן הראשון אי פעם שנבחר לחמישייה הראשונה של החטיבה. למרות העובדה שהוא שיחק בתיכון בצפון קרוליינה, וזכה להצעות, בקשות ותחינות מכיוונו של מייק ששבסקי על מנת שיבוא לשחק אצלו בדיוק, בחר ראש לעבור מערבה, כמו שעשו שני אחריו הגדולים (קארים, ששיחק במיזורי וג'ארון, שכיכב ב- UCLA) לפניו. עוד לפני הבחירה בקולג' התלבט ראש האם לקפוץ ישירות לדראפט ה- NBA, אבל בתום שנתו הראשונה בקמפוס הוא כבר הבין שההחלטה בה בחר הייתה הנכונה, והעדיף להמשיך לשנה נוספת תחת ביל סלף.

        מריו צ'אלמרס (סופמור, 1.85) הוא חברו הטוב ביותר של ראש. שניהם הגיעו למכללה בשנה שעברה והפכו ביחד לנותני הטון ולקלעים הבכירים של הג'ייהוקס. צ'אלמרס, שגדל בכפור של אלסקה, קולע 11.9 נקודות ומוסר 3.5 אסיסטים למשחק. הוא השתלט על משבצת הרכז הפותח של הקבוצה, וכדאי לשים לב במיוחד לשמירה המעולה שלו על מובילי הכדור, שהביאה אותו עד למקום השישי במכללות בחטיפות (2.8 למשחק).

        ג'וליאן רייט (סופמור, 2.05) הוא הפורוורד האתלטי של הקבוצה שרושם 8.2 ריבאונדים ו-1.6 חסימות בנוסף ל-11.1 נקודות למשחק. הוא יכול לתפקד כמעט בכל עמדה על המגרש, תודות ליכולות כדרור מהממות. השלישייה הזו, שהתחילה את הקריירה שלה בקנזס ביחד, הולכת להיות הטריו הקטלני ביותר בטורניר המכללות השנה.

        משלימים את הקבוצה סשה קאן (ג'וניור, 2.04), סנטר סיבירי שלמד בתיכון בפלורידה, אחרי שהתחיל לשחק כדורסל רק בגיל 15, עקב לחצים כבדים מהסביבה. קאן הוא הברומטר של הקבוצה בשבועות האחרונים - כשהוא טוב, הקבוצה טובה. כשהוא לא, הקבוצה מקרטעת. הוא שולט בצבע עם גופו הגדול, קולע לא רע ואוסף ריבאונדים מצוין.

        אל החבורה הזו הצטרפו השנה שני פרשמנים נהדרים - דארל ארתור (2.06) פאואר פורוורד שמשחק גם כסמול פורוורד, קולע מעולה ומשחק מצוין בצבע, ושרון קולינס (1.79), שמתפקד כרכז המחליף. אחרי שהסיר 9 קילו מהשנה שעברה באימונים לקראת עונתו הראשונה בלורנס, קולינס משחק דקות ארוכות לצידו של צ'אלמרס והם משלימים אחד את השני יוצא מהכלל מבחינה התקפית. השבוע קולינס היה גדול נגד מיזורי, עם קליעות מבריקות משלוש נקודות (42.9% לעונה) וחדירות מצוינות לסל. ראסל רובינסון (ג'וניור, 1.85) הוא החוליה המשלימה את הבק-קורט, והוא המוסר הטוב בקבוצה, עם 4.5 אסיסטים ו- 6 נקודות למשחק.

        קנזס היא קבוצה מסוכנת מאוד. השלישייה המובילה משחקת כמו חוליה שמכירה אחד את השני מילדות, והצירוף של קולינס וארתור השנה הוא ליהוק מבריק של ביל סלף. לטעמי, למרות ששמה לא עלה בתחילת העונה עם שמות כמו פלורידה, אריזונה ו-UCLA כמועמדת עיקרית לאליפות, קנזס הולכת לרוץ חזק מאוד, עם אפשרות להגיע עד הסוף. יש להם מאמן מצוין ויש להם את כל הכלים, האיזון והעומק להתמודד על התואר, כשהבעיה היחידה שמצריכה שיפור היא הקליעה משלוש נקודות. הלו"ז הקרוב לא אמור לאתגר את הג'ייהוקס עד תחילת מרץ, אז הם יפגשו את טקסס A&M המפתיעים והמרתקים, למשחק שאמור להתעלות לרמה גבוהה ביותר.