הפועל פ"ת, סניף צ'לסי

"אתה חייב לגור איפשהו (פתח תקווה, הקמפיין)"

עוזי וייל תמצת ב'שער האחורי' את כל מה שיש להגיד על אם המושבות, ויותר. אם כך, איך בכל זאת קורה שטובי בנייה של העיר האפורה הזו שולטים כבר שנים בכדורגל הישראלי, ועכשיו מטפסים גם על פסגת הכדורגל העולמי? ועזבו אתכם מקטנות: טל בן חיים ובן סהר לא חייבים לגדול פיזית בפתח תקווה כדי להיחשב "פתח תקוואים". פתח תקווה היא סטייט אוף מינד.

אברהם גרנט, לעומתם, הוא פתח תקווה בכל רמ"ח אבריו. הוא צמח מהפועל פ"ת, התחכך בעיתונאים המקומיים ועם הזמן נמנה, על אף גילו הצעיר, על חבורת המפא"יניקים שמנהלים את הכדורגל הישראלי כבר מאות בשנים - איצ'ה, גברי, לוזון, ורשביאק וכו' - החונטה שמאיישת את מרבית התפקידים הציבוריים בענף ומעבירה אותם כמשרות אמון בין חבריה וצאצאיה. תשאלו את רון קופמן והוא יגיד לכם שרמת האיכות של ליגת העל היא פרי הבאושים של אותה התנהלות "פתחתקוואית". חינכו אותנו שבגלל החובבנות הזאת לא נגיע לשום מקום.

אבל פתאום בא המיליארדר רומן אברמוביץ', האיש ששפך 276 מיליון ליש"ט במטרה להפוך את צ'לסי לאימפריה, וגילה את מגבלות הכסף. כשגביע ליגת האלופות הולך ומתרחק ממנו בעונתו הרביעית בסטפורד ברידג', החליט הרוסי להמר על סוס חדש – הכדורגל המלאבסי. עד היום טענו בפנינו שהפוליטיקה והבחישות וכל התפיסה הפרובינציאלית גומרת את הכדורגל שלנו, פתאום הליגה של איצ'ה יותר אטרקטיבית מהליגה הברזילאית והפורמט כל כך מוצלח שעמרי קנדה כבר בודק מה מצב הוויזה שלו.

היה כבר מי שאמר שאל לנו לשאוף להעפיל למונדיאל או לכל אליפות יוקרתית אחרת, כי הדבר רק יהרוס לנו את הקסם הטמון במשחק, שמקורו בנהייה לרחוק והבלתי מושג. ובקיצור, שלערבב בין אבוקסיס לזידאן זה לאו דווקא לטובתנו. ובאמת, אחרי שסימאו עינינו במיליוני דולרים ושיסו בנו מנהלי שיווק אגרסיביים, אנחנו קמים היום בבוקר ומגלים שהמרחק בין צ'לסי הגדולה להפועל פ"ת העלובה קטן בהרבה ממה שהרגילו אותנו לחשוב. אם תשימו את בן סהר לצידו של אבוחצירא באורווה, לא תחושו בהבדל. סהר, עליו בונה האלופה האנגלית, גדול על הליגה שלנו בדיוק כמו טוטו תמוז של העונה שעברה. ובעברית: הוא לא.

אם וכאשר טל בן חיים יעלה בהרכב צ'לסי בתפקיד הבלם, בן סהר בחוד ואברהם גרנט כעוזר מאמן (או מאמן) על הקווים, תציג הקבוצה העשירה בעולם הרכב משודרג של אימפריית ציון דלל – עם כל הכבוד להתקדמות של השלושה. מסע הרכש הכחול לבן של אברמוביץ' מלמד יותר על פשיטת הרגל של הכדורגל האירופי, וצ'לסי בראשו, מאשר עלינו. בסופו של דבר אנחנו מגלים כי מבחינה מנטלית, אברמוביץ' נמצא בתחתית ליגת טוטו. כי אם חלוץ בן 17 מקבוצת הנוער של הפועל ת"א ובלם של מכבי לוני ת"א, שאביו הולך מכות בלובי המלון בו שוהה הנבחרת, עשויים לשחק תחת הדרכתו של אברהם גרנט, במה שאמור להיות פסגת הכדורגל העולמי, המרחקים המקצועיים הצטמצמו עד לאפס. הפער הגדול שנשאר הוא רק בשיווק. פתאום אנחנו מבינים שהבעיות שלנו אף פעם לא היו קשורות ביכולת טכנית או בעניין המנטאלי, אלא שפשוט היה קושי אובייקטיבי לשווק כשרון כמו בני קוזושווילי.