חוסן מנטלי? לא ממש

בכל פעם שהפועל ירושלים חייבת ניצחון, היא משיגה אותו. כך היה בשני המשחקים מול סיינה ובצמד המפגשים עם אלבה ברלין. היא הגיעה למשחקים הללו אחרי הופעות שמייצגות את העונה שלה - נרפות ונטולות חיים - ואז התחברה לפתע. לכאורה, חוש העיתוי המוצלח של ירושלים מעיד על אופי: היא מתקשקשת במשחקים לא משמעותיים ואז מתעלה כשהכסף מונח על השולחן.

בפועל, הניצחונות של ירושלים ברגעים הקריטיים לא מוכיחים שהיא נהנית מחוסן מנטלי. קל יחסית להתגבש ולהתאחד במשחקים שהפסד בהם פירושו הדחה מהיול"ב קאפ, שההתקדמות לשלביו הגבוהים מזכה את השחקנים בבונוסים כספיים וביוקרה. קשה הרבה יותר לשמור על עקביות ולהגיע לעבודה גם במשחקים פחות חשובים ומאתגרים. הניצחון על אלבה השבלונית ונטולת העומק לא משנה את העובדה שירושלים בעלת התקציב הגבוה הפסידה שמונה פעמים ב-17 משחקיה בליגה ובאירופה. הבית המוקדם שלה בגביע יול"ב שווק על ידי מאמנה דן שמיר כקשה, אבל קבוצה איומה כאקדמיק סופיה שמרה על סיכויי העלייה ממנו עד המחזור האחרון. בהתחשב בסגל שלה, ירושלים היתה צריכה להעפיל לשמינית הגמר לפני מחזורים אחדים.

ירושלים לא נולדה אתמול מחדש. הכישרון של שחקניה, שמעולם לא הועמד בספק, בא לידי ביטוי ב-95 הנקודות שקלעה. יוריצה גולמאץ הוכיח שהוא מסוגל לתפקד כפוינט פורוורד החכם שמחבר את המכונה; טפירו, חג'ג' ובאוורס מספקים לירושלים יכולות אחד על אחד מרשימות; ואוסטין, בדקות ששיחק, היה כרגיל כוח התקפי שקשה לעצור. מנגד, גם המינוסים עדיין כאן, ובראשם ההגנה הרכה, ריבאונד ההגנה הלא קיים ובעיקר דקות ארוכות של אפאתיה, שכמעט העניקו לאלבה ניצחון. בנוסף, ירושלים עדיין לא יודעת מה לעשות עם הצעצוע העונה לשם אד קוטה, בעיקר משום שאינה שומרת וכפועל יוצא לא מייצרת מספיק התקפות מתפרצות - המעלה הבולטת של הרכז הפנמי.

במפעלי נוק אאוט, שבהם אין צורך לדבר על מוטיבציה, ירושלים יכולה להגיע רחוק. בליגה היא תתקשה לשמור על יציבות, כל עוד לא תשפר באופן משמעותי את נקודותיה החלשות. ובעונה שבה מכבי ת"א מחפשת ישועה אצל טימו ראניקו, יהיה זה בלתי נסלח אם יריבתה הנצחית מהבירה לא תאיים על תואר האליפות.