הפועל מתגעגעת לגרשון

אם למישהו עוד היה ספק, בא מרצ'לו ליפי והוכיח במונדיאל האחרון שתואר לוקחים דרך ההגנה. הזיות על כדורגל פרוע ואסתטי, יעיד יורגן קלינסמן, מספיקות בקושי לחצי הגמר. ליצחק שום, נביא הכדורגל ההתקפי בכל מחיר בישראל, אין תואר אליפות מקומי, לא מעט בגלל שהוא פוסח מהר מדי על הסעיף המכריע הזה. בקדנציה שלו אצל יעקב שחר, מכבי חיפה שיחקה את הכדורגל הטוב ביותר שלה מאז 1993/4 הבלתי נשכחת, של ברקוביץ', עטר ואלון מזרחי, אבל 42 שערי חובה נתנו את הצלחת לניר קלינגר ולמכבי ת"א.

כך גם לגבי הפועל ת"א, שמציגה העונה את הרפרטואר ההתקפי המרשים והמגוון בליגה (הוכחות במאזן השערים), אבל שחקניה חושבים קודם כל מתי יוצאים קדימה להתקפה ומשלמים בהגנה מחיר מופקע, בעיקר במשחקים גדולים, בהם לאחריות יש משמעות אמיתית. אמש, ההגנה של מכבי חיפה לא ידעה בדקות הראשונות כיצד להתמודד מול ריבוי שחקני ההתקפה של הפועל ת"א בחלק הקדמי, אבל תוך 15 דקות איבדו האדומים את היתרון הזה מהסיבות שצוינו לעיל.

כל ההבדל בין בית"ר ירושלים והמקום הראשון לבין הפועל ת"א של שום הוא שמעון גרשון, המושמץ העונה שלא בצדק. ללא השקט הנפשי של הציר שלה בעשר השנים האחרונות בהגנה, ללא הביטחון שהוא מקרין, השלווה שהוא משרה, החוסן המנטלי שהוא משריש, הפועל ת"א תלויה מדי בהתקפי הזעם של יוסי אבוקסיס, שמשתלבים מצוין בפנטזיות של שום על אליפות עם תוצאות של 3:4. עכשיו שום מהמר על חלוץ חדש, אבל קשה להאמין שהוא יצליח לשנות את ההיסטוריה, שמראה שאליפות לוקחים דרך משחק ההגנה.

הוכחה נוספת לכך מספקת מכבי חיפה, שמחפפת העונה בהגנה עקב שובע ועייפות החומר (למי יש כוח לרדוף אחר קשר, כשיש לך שלוש אליפויות בכיס). גם עם הבינוניות העקבית שלה, מכבי חיפה יכולה לזכות העונה באליפות, אבל לא כאשר היא סופגת 21 שערים ב-16 משחקים, 4 פחות ממה שהיא ספגה בכל העונה שעברה. כשהוא חמש נקודות מבית"ר, יכול להיות שזה הזמן של רוני לוי לחזור לפילוסופיה הדפנסיבית של האליפות הראשונה (דבר שאין טעם לבקש משום), הרבה לפני שהוא מביא עוד שחקן רכש. אם הוא יביא אליפות מכוערת למכבי חיפה וירסק את המפלצת של גאידמק, אף אחד לא יבוא אליו בטענות.

יניב עזרן הציל לעצמו את הקריירה כאשר הוא חזר מקפריסין לחממה באשדוד. הנסיון לתרגם בגיל צעיר את המחמאות בעיתונים לחוזה עתק בקבוצה אחרת, הפיל לא מעט חללים בקרב כשרונות גדולים יותר ממנו, שלא היו מוכנים לתנאים שמחוץ לבית הגידול שלהם. שי הולצמן, שעבר באינספור קבוצות, גם באירופה, יכול להעיד כמה חשוב למצוא בית חם.

למזלו, עזרן חזר בזמן לקבוצה שיודעת טוב יותר מכולם לנצל את היתרונות שלו (מהירות, חוצפה חיובית, מיקום מצוין ברחבה, כוח מתפרץ) ומוכנה לסלוח לו על הטעויות. נקווה בשביל עזרן שהוא הבין את המסר ולא יחשוב מעבר לאשדוד בשנים הקרובות.

כאשר שופט מפספס אירוע זה עוד נסלח, אבל לא כאשר מנהליו באיגוד מעלימים עין מפשעים שנראים רק במצלמות הטלוויזיה. אין כאן גיבוי לכוח השיפוט של האיש בשחור, אלא מתן רישיון להמשיך לטעות, במסגרת רחיצת הידיים הכללית. בסוף השבוע האחרון בעט בלסינג קאקו באבי נמני ללא כדור, תופעה שאין להשלים עימה גם אם קוראים לכם יוסי אבוקסיס, אבל באיגוד השופטים האנכרוניסטי התעקשו להתעלם מהקדמה ולא להעניש את הקשר הניגרי.

במוצ"ש התארח צביקה רוזן ב"יציע העיתונות" ודיבר על התקנון החדש. הגיע זמן שהוא יכלול את האפשרות להילחם בשחקנים אלימים כמו קאקו, ורצוי אפילו שעה אחת קודם. זה אומר להעניש את חבייר דירסאו גם על הבעיטה שלו בגב של יוסי אבוקסיס, בטח ובטח אחרי שצפינו באגרוף שהוא הנחית לפניו של מגרלשווילי. אלימות של שחקני כדורגל היא לא משהו שאפשר לטייח.

למרות השלישיה לרשת של הפועל ת"א, רוני לוי יכול לשקול מחדש את שיתוף הפעולה בין ארבייטמן לקולאוטי. שניהם מספרי 9 קלאסיים, שועלי רחבה שרואים רק את השער מול העיניים. הם ממש לא משלימים אחד את השני - לא במסירות, לא בפרגון ולא בפינוי שטחים. ישנן הרבה סיבות לירידה התלולה ביכולת של קולאוטי, אבל הבולטת שבהן היא שלידו לא משחק חלוץ שני שמשלים אותו ומגוון את משחק ההתקפה של חיפה, אשר סובל מעודף אגואיזם של שני החלוצים.

בהנחה שהראש של קולאוטי נמצא כבר בקבוצה הבאה ושהוא די מיצה את עצמו בחיפה, אולי עדיף לרוני לוי להזיז את ארבייטמן למרכז את ההתקפה ולמקם לידו חלוץ משלים אחר, שיעזור לו ולא יפריע. עד שגאידמק לא יעזוב את בית"ר לאנחות (כנראה ברגע שיאזלו המאמנים שהוא יוכל לרדת לחייהם), תתקשה מכבי חיפה בשנים הקרובות להתחרות איתה על שוק הישראלים. לכן, אין לה ברירה אלא לטפח את הישראלים שקיימים אצלה, כדי שאלה יתחרו בתפוקה של השחקנים המקומיים בבית"ר. קולאוטי, למרות ההופעה בנבחרת, הוא ככל הנראה רק תושב ארעי.

מומלץ לבן סהר לרסן במהירות את האורגיה התקשורתית סביבו, לפני שהוא נעמד בפני רף ציפיות בלתי אפשרי. "הכוכב הבא של הכדורגל הישראלי", היה רק אחד התארים שהצמיד לו אלי אילדיס בפרומו לסרט שצולם עם החלוץ בלונדון ויוקרן הערב בערוץ הספורט (וייטחן בשידורים חוזרים בהמשך השנים הבאות, בהפסקה של ה-0:5 מול אוסטריה). מותר לנחש שהמשפט המפוצץ הזה ואחיו למשפחת הקלישאות יתפסו חלק לא מבוטל בסרט. השבועות האחרונים היו עמוסים בהם כמעט בכל כלי תקשורת. בשבת האחרונה אפילו מהדורת החדשות השמרנית של קול ישראל פינתה אייטם לדקות הראשונות של סהר בפרמייר ליג. מוגזם מבחינתנו, מפחיד מבחינתו של סהר.

האמת, מאוד כיף לקרוא ולחטט עם בן סהר בחדר ההלבשה של צ'לסי. רכילות במהדורה עברית על מוריניו, אברמוביץ', דרוגבה ושבצ'נקו תמיד מתקבלת בברכה, כל עוד היא לא העיקר. במקרה של סהר, הודחקו במהלך היציאה מהפרופורציות גם כמה שאלות לא פתורות, שכמעט ונשכחו בחגיגה: מה הסיכוי האמיתי שקבוצת ראוותנית כמו צ'לסי תבנה על חלוץ ישראלי מהנוער שלה, בהסתמך על תקדימי עבר מהאקדמיה הצעירה? מה בן סהר הזה, שפתאום כולם מכירים ומהללים אותו, באמת שווה? מה היתרונות שלו? החסרונות? מה אנשי מקצוע חושבים עליו, מעבר לסיסמאות הרגילות של "שחקן יוצא מהכלל"? נדמה שאנחנו יודעים יותר על הדברים שדרוגבה אמר לסהר בסיום המשחק מול ויגאן, מאשר על רוב הדברים הללו. לטובתו של סהר (ובלי לפקפק לרגע בכשרונו), כדאי שיעמוד בהבטחות הרבות והמוקדמות מדי, אחרת יהיה לו קשה לנחות מהגבהים אליו התקשורת העלתה אותו.

"האמת, זה היה תיקול קצת מסוכן" (יוסי אבוקסיס על הבעיטה הברברית שלו בחבייר דירסאו).

"הוא בסך הכל מלטף אותו עם הרגל" (איתן תבריזי, במופע סטנד אפ חד פעמי אמש מול המצלמות, מתאר את הבעיטה של דירסאו בגבו של אבוקסיס).

"הפועל ת"א עולה במערך התקפי, וזה מוכיח שמאמן טוב לא משנה את המערך שלו" (שלמה שרף, שנייה לפני ההתרסקות המערך של החבר שומי).

מה המטרות של מכבי ת"א העונה? בונים קבוצה? רצים לאליפות? שיקום? תואר? חצי ליגה כבר מאחורינו, אבל לא נראה שיש מישהו, כולל לוני הרציקוביץ', שיודע לתת תשובה רצינית לכך. ניצחון אחד ושוב כולם חוזרים ללחוש משהו על הצמרת הגבוהה ועל הרוכשים החדשים שבדרך, עד ההפסד הבא, שבו מוציאים מהארון את דברי הקינה על המצוקה הכלכלית ועל חוסר היכולת להחתים שחקנים. אין כיוון, אין חזון, משחקים כדי להשיג את המינימום המתבקש לאותו רגע, גם אם הטבלה מראה שמכבי ת"א במקום השלישי וקאלה מזכיר לרגע את אוברוב.

הנדנדה הזאת החלה בסיבוב שעבר, ברביעיה מול בני יהודה, שהגיעה אחרי 4 נקודות בחמישה משחקים. אחר כך בא הדרבי הגדול והחלומות הגדולים, אלא שמאז הקבוצה קצת נרדמה. אולי אחרי הניצחון המתבקש מול בני יהודה ולקראת הדרבי הבא עלינו לטובה, הרציקוביץ' יאמר סופסוף לאן הפרויקט החדש של אלי כהן, שבא לשקם את פרויקט הגלקטיקוס (שבא לשקם את פרויקט ניר קלינגר), מיועד להגיע העונה ובשנים הקרובות. אל תבנו עליו.