אורגון כבר לא משחקים גע-גע

אחת ההפתעות הגדולות של עונת המכללות הצעירה היא ההצלחה המסחררת של האורגון דאקס. בשביל מכללה עם היסטוריה כה בינונית, אחרי שנתיים מאוד מאכזבות, התוצאות עד עתה בהחלט מרשימות. איש לא ציפה שהקבוצה של ארני קנט תראה כל כך טוב בשלב זה של השנה, בייחוד בעונה בה אחד משני הכוכבים הגדולים של הקבוצה מבלה את רוב זמנו על הספסל בהתאוששות מפציעות מגוונות. העונות הטובות האחרונות של הברווזים היו 2002-2003. עם לוק רידנאור (היום בסיאטל), לוק ג'קסון (קליפרס) ופרד ג'ונס (טורונטו) הגיעו הברווזים להישג הגדול ביותר בתולדות המכללה מאז האליפות הבודדה אי שם ב- 1939. ב- 02' הם הצליחו ללחום את דרכם עד לעלית-8, שם הודחו על ידי קנזס של רוי וויליאמס (היום בצפון קרוליינה) עם קבוצה מוכשרת מאוד בראשות ניק קוליסון (חברו של רידנאור בסיאטל), דרו גודן וקירק היינריך. ב-03' הם חזרו לטורניר, אך הפסידו ליוטה בסיבוב הראשון, ומאז החלה הנסיגה. בשלוש העונות הבאות יכולת הקבוצה הלכה והתדרדרה, ובשנה שעברה היא אף סיימה עם מאזן שלילי לראשונה במילניום הצעיר.

את התקווה לישועה שאבו אוהדי המכללה ממחזור תיכוניסטים משובח במיוחד שצמח לפתע באורגון, בראשותם של קווין לאב וקייל סינגלר, שניים מחמשת התיכוניסטים הטובים ביבשת כרגע. בקיץ האחרון התקווה הפכה מהר מאוד לאכזבה, כשהתברר ששניהם אפילו לא הכניסו את אורגון לרשימת המועמדות הסופיות שלהם כשניגשו לבחור באיזו מכללה ללמוד (לאב בחר בסופו של דבר ב- UCLA, בעוד שסינגלר ילמד בדיוק). דיבורים על פיטוריו של קנט החלו מתפשטים בחלל האוניברסיטה כמו ברווזים באגם, ולכולם היה ברור שהעונה הנוכחית תקבע את עתידו של המאמן המבטיח, שידע ימים יפים בתפקיד, אבל נדמה היה שהוא לא מסוגל לשמור את המכללה ברמות הגבוהות.

ארני קנט היה בעצמו שחקן באורגון בשנות השבעים, תחת המאמן האגדי דיק הארטר. הארטר אמנם לא הוביל את הדאקס להישגים בטורניר הגדול, אבל היה חתום על אחד המשחקים המיתולוגיים בהיסטוריה של המכללה - הניצחון הסנסציוני על UCLA, בליבה של סדרת 10 האליפויות ב- 12 השנים של הברוינז. הקבוצה ההיא נקראה בשם האלמותי "נערי הקמיקאזה", על שום המלחמה חסרת הפשרות שלהם, שכיפרה במקרים רבים על חוסר כישרון מסוים. לאחר שסיים את לימודיו במכללה החל קנט לחפש את מקומו באימון, ומצא את עצמו עוזב את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות וטס עם אשתו וילדיו לערב הסעודית, שם אימן במשך שבע שנים. קנט שב לאמריקה ושימש במשך שנתיים כעוזר מאמן בסטנפורד, משם עבר לאמן את מכללת סנט מארי במשך שש שנים עד מינויו למאמן הראשי של אורגון בשנת 1997. השנים הראשונות היו קשות, אך בתוך שלוש שנים חזרה הקבוצה לטורניר המכללות, ואחרי ההישגים של 02' נבחר קנט למאמן השנה של הפאק 10 ואף מונה למאמן נבחרת הנוער של ארצות הברית לאליפות העולם, עם שחקנים מבטיחים כמו ג'יי ג'י רדיק, מוסטפה שאקור ודרון ויליאמס. באליפות עצמה איכזבה הנבחרת וסיימה במקום החמישי בלבד.

אבל השנה משהו חדש מתעורר בקמפוס ביוג'ין, ואולם ה-'פיט' מתמלא מחדש וחוזר להיות אחד המקומות הגרועים ביותר להתארח בו באמריקה. זה, אגב, אחד משני האולמות הוותיקים ביותר באומה. מי שראה משחק ביתי ביוג'ין יודע מה הכוונה במשפט "קהל על הקווים". 9,087 אוהדים מלאי חצ'קונים ואדרנלין קופצים כאחד, סנטימטרים ספורים מראשיהם של שחקני הקבוצות. עם מגרש כה ביתי קשה להאמין שהמאזן של הברווזונים לאורך ההיסטוריה הוא כה מאכזב.

אחת הדעות הרווחות בקרב אוהדי כדורסל המכללות היא שהשם והקמע של הקבוצה לא עוזרים לה להיות אגרסיבית ומאיימת - הקבוצה היא אחת מרק שתיים בכל מקצועות הספורט האמריקאים עם ברווז בשמם (השנייה היא קבוצת ההוקי המייטי דאקס מאנהאיים). שמה המקורי של הקבוצה היה בכלל הוובפוטס (אותו קרום סקסי שיש לברווזים בין אצבעות הרגליים). מקור השם, למתעניינים בלבד, הוא בחבורת הדייגים האמיצים שעזרה לג'ורג' וושינגטון וצבא השחרור האמריקאי במלחמתם בבריטים בשנת 1776. הכינוי דבק בהם כשם גבורה היתולי. אחרי המלחמה הדייגים עזבו את החוף המזרחי, היגרו אל אורגון, ושמם הודבק אל המדינה וממנה אל קבוצות הספורט שלה. בשנות הארבעים החליטו במכללה להחליף את השם פשוט ל- "דאקס", וחתמו עם וולט דיסני בכבודו ובעצמו על השימוש בדונלד דאק (ההוא שהיה דופק מכות למיקי מאוס) כקמע של המכללה. הרבה ביקורות הופנו כלפי הקמע הילדותי במהלך השנים: קבוצת הפוטבול של המכללה רצתה להדביק שיניים חדות בפיו של הדונלד כדי לזרות אימה ביריבות, וקבוצת הכדורסל רצתה שהשם 'נערי הקמיקאזה' יהפוך לכינויה הרשמי, אבל הברווז נותר במקומו.

בכל אופן, אם נשוב לכדורסל המודרני, אורגון של העונה משחקת משחק ארני קנט קמיקאזי טיפוסי - מאבק על כל כדור, תשוקה ללא גבול ורצון עז לנצח. קנט הוא מאמן מהדור הישן הדוגל באימונים מפרכים, בעבודה קשה ובגיבוש קבוצתי שהופך את השחקנים לשותפים אמיתיים על המגרש וגם לחברים קרובים מחוצה לו. משחק המסירות המפרגן, לעתים מידי, הוא מרהיב ביופיו, וכל שחקן יודע את תפקידו על המגרש.

הכוכב הגדול של הקבוצה הוא הגארד ארון ברוקס (סיניור, 1.83). למרות שהוא מתדהר בשם של לוזר (זהה לשמו של אחד הקווטרבקים האיומים ב-NFL), ברוקס הוא ווינר אמיתי. את העונה הנוכחית הוא התחיל באגרוף שמאל, כשהושעה מהמשחק הראשון של הקבוצה לאחר שהכה את ריאן אפלבי, שחקנה של וושינגטון האסקיז, במשחק טרום עונה. לאחר התקרית כתב ברוקס מכתבי התנצלות לאפלבי ולמאמנו לורנזו רומאר, ומאז חזרתו הוא הלב והנשמה של הקבוצה. ברוקס מוביל את הדאקס בנקודות (18.1), אסיסטים (4.7) וחטיפות (1.7), הוא מוסר נהדר ודואג לכך שבכל משחק שחקן אחר יוביל את קלעי הקבוצה. השבוע, אחרי הניצחון הנהדר נגד UCLA, שעוד נשוב אליו בהמשך, נבחר ברוקס לשחקן השבוע בפאק 10.

הקלע השני של הקבוצה הוא הגארד ברייס טיילור (ג'וניור, 1.98). טיילור מחזיק בממוצע של 15.1 נקודות ב-53% מהשדה, ובנוסף הוא השומר הטוב ביותר של הקבוצה. בהתקפה קשה מאוד לעצור אותו, הוא קולע מצוין משלוש (40.7%) והגובה, ביחד עם אתלטיות והעוצמה שלו, נותנים לו יתרון על רוב הגארדים ששומרים עליו. גם בכיס שלו כבר מונחת זכייה אחת בתואר שחקן השבוע של הפאק 10 העונה. אל ברוקס וטיילור מצטרף הפרשן טג'ואן פורטר, שמצא מהר מאוד את מקומו בהרכב הקבוצה. למרות גובהו (1.67 מ' בלבד), הוא נחשב לרכישה הטובה ביותר של הקבוצה השנה. פורטר מוביל את הברווזים באחוזים משלוש (43.8%) ומהעונשין (93.5%), וסביר שיש לו עוד מספר שנים טובות מאוד בקנה. לעבודה מתחת לסלים אחראי מרטי ליונן (ג'וניור, 2.06), הריבאונדר הטוב ביותר בחטיבה (10.3) שגם קולע 12.5 נקודות למשחק. כשאתם רואים משחקים של אורגון - שימו לב לראיית המשחק של ליונן. הוא מסוג הסנטרים בוני המשחק - הוא מוסר היטב, אוהב לחפש את כל השחקנים על המגרש ולנווט את ההתקפה, ויש לו יכולת לעשות נקודות במגוון דרכים מגוונות - בצבע, בקליעה מבחוץ ובתנועה.

מי שחסר מאוד בסגל של קנט השנה הוא מאליק היירסטון (גארד, 1.98). היירסטון היה הכוכב הגדול של הקבוצה בעונה שעברה, נבחר לאחד מ-50 השחקנים המועמדים לפרס נייסמית' וזכה ללא מעט דיבורים על בחירה מכובדת בדראפט, לכשיחליט ללכת ל-NBA, אבל השנה הוא מבלה הרבה זמן בחדר השיקומים. את חמשת המשחקים הראשונים של העונה הוא החמיץ בגלל כאבים במפשעה, אחר כך חזר לחמישה משחקים ושיחק היטב, אך בדצמבר הוא נפצע בעקבו באימון ופספס את חמשת משחקיה האחרונים של הקבוצה. את הסגל משלימים צ'מברליין אוגוצ'י (ג'וניור, 1.96), גארד ניגרי מיוסטון שלמרות שורשיו הטקסנים שיחק במדי נבחרת ניגריה באליפות העולם האחרונה, אדם זאן (סיניור, 1.99) פורוורד ששב לעונתו הרביעית עם הקבוצה ונותן התלהבות ועזרה גדולה בריבאונד, ג'ובאן קטרון (פרשמן, פורוורד, 1.96), צ'רצ'יל אודיה (גארד, סופמור, 1.96) וג'וש אקוונוקה (גארד, ג'וניור, 1.93).

שני גורמים עוזרים לדאקס להיות כל כך טובים השנה - הדבק בין השחקנים (כל החמישייה, פרט לפורטר הפרשמן, חזרה לעוד שנה) והספסל העמוק - עשרה שחקנים מקבלים יותר מ-13 דקות כל אחד. אם היה ספק ביכולת האמיתית של אורגון הוא חוסל סופית בשבוע שעבר, עם הניצחון על UCLA, הבלתי מנוצחים עד אז. אורגון ספגה בעצמה את הפסדה הראשון בלבד העונה רק יומיים קודם לכן ל- USC החיוורת, אבל למשחק ב'פיט' נגד הדובים הקבוצה הגיעה מוכנה. זה היה משחק גדול, מותח ואיכותי, שלא הפסיק להדהים עד הרגע האחרון. ארון ברוקס היה ענק, עם סל הניצחון 13 שניות לסיום, טיילור היה מצוין וליונן היה חזק בצבע. אורגון הובילה במשך כל המשחק וגם לאחר שהברוינז השוו את התוצאה 22 שניות לסיום, הדאקס הוכיחו שהם מאמינים בעצמם ויכולים לנצח כל קבוצה השנה. בשביל ארני קנט זו היתה סגירת מעגל, 23 שנים אחרי אותו ניצחון אגדתי כשחקן, הוא עשה זאת שוב, והפעם עם הזדמנות טובה ללכת הרבה יותר רחוק.

במשחקם האחרון נגד אריזונה סטייט הדאקס התקשו. למרות שהובילו במשך כל המשחק, הם הזדקקו לשתי קליעות עונשין של ברוקס בשניות האחרונות כדי לנצח. העידוד החיובי היחיד שהם יכולים לשאוב מהמשחק הזה, לקראת התמודדות הענקים נגד אריזונה ביום ראשון הקרוב, הוא חזרתו של היירסטון לסגל. נגד הווילד קאטס הם יצטרכו את כל הכלים שברשותם.