מה רוצה צעיר ממוצע ליום הולדתו ה-17? אופנוע, מערכת קולנוע ביתית או אולי סתם מסיבה פרועה עד אור הבוקר. גרגור שליירנזאואר חלם ביום ראשון על משהו אחר. "יהיה נהדר לחגוג יום הולדת עם ניצחון", ביקש האוסטרי לקראת ההתמודדות בביסחופשופן, אוסטריה, שהשלימה את "ארבע הגבעות" - מהתחרויות הגדולות בעונת קפיצות הסקי. שתי קפיצות מצוינות, ל-139.5 מטר ול-141 מטר, הפכו את יום ההולדת למסיבה גדולה.
מסיבה גדולה, אבל לא מפתיעה. עוד לפני שחגג 17 נחשב שליירנזאואר לאחד המועמדים העיקריים לזכייה בגביע העולם, לאחר שניצח בשלוש משמונה התחרויות הראשונות בעונת 2006/7. טוני אינאוור, מדליסט זהב באולימפיאדת 1980 וכיום אחד מראשי איגוד הסקי האוסטרי, פסק כי מדובר ב"יהלום מיוחד". פטר רואוויין, קופץ עבר ומאמן נבחרת גרמניה, תיאר אותו כ"פיסת נייר שעפה ברוח".
ומה אומר הנייר עצמו? "הציפיות טבעיות לנוכח ההישגים שלי", הודה אלוף הנוער, לפני שהנמיך ציפיות עם קלישאה מעולם הכדורגל: "אני מעדיף לחשוב רק על הקפיצה הבאה, לעבור מתחרות לתחרות. מי יהיה ראשון בסוף? זה תלוי בהרבה גורמים".
פחות משמונה שנים חלפו מאז ששליירנזאואר התאהב בקפיצות הסקי ועד שהפך לכוכב גדול. עד גיל תשע הוא שיחק כדורגל וטניס, ואז "חבר שכנע אותי לנסות את הקפיצות. אחרי זה היה לי ברור שאני ממשיך". חמש שנים אחרי שרגליו ניתקו לראשונה מהקרקע הגיע הנער ל"סטאמס", אקדמיית סקי יוקרתית המשלבת לימודים וספורט. גם כעת, בין טיסה לטיסה, הוא עדיין מנסה לשלב ביניהם.
במארס האחרון, חודש אחרי זכייתו באליפות העולם לנוער, כבר השתתף שליירזנאואר לראשונה בסבב גביע העולם. למרות שהחמיץ את הראשונה מבין תשע התחרויות שנערכו עד כה העונה, מדורג הנער שני בסבב גביע העולם, שכולל בסך הכל 24 מפגשים. הוא ניצח בליסגארדסבאקן, נורווגיה, ובאנגלברג, שווייץ, לפני שרשם את הישגיו הגדולים.
"ארבע הגבעות" היא תחרות ותיקה ויוקרתית בת ארבעה חלקים, שתוצאותיה הן חלק מסבב גביע העולם. שליירנזאואר ניצח בשבת שעברה גם בראשונה מבין ארבעה חלקיה, באוברסטדורף, גרמניה, כשקפץ ל-142 מטרים - רק מטר וחצי משיא הגבעה. הוא כינה את היום הזה "הטוב בחיי" והכריז כי "זה ממש מטורף לבוא לכאן ולנצח".
הכבשה והחבל
למען האמת, אין שום דבר מטורף בחייו של שליירנזאואר, אפילו לא ההצלחה בגיל צעיר. בעונף כבר ראו בני עשרה ממריאים ומתרסקים במהירות דומה. בולט במיוחד סיפורו של הפיני טוני ניימינן, שב-1992, בהיותו בן 16, ניצח בתחרות ארבע הגבעות, זכה בסבב גביע העולם והפך לספורטאי הצעיר ביותר שהשיג זהב במשחקי החורף. "כשהוא קופץ אתה תוהה אם הוא אי פעם ינחת. הוא עף ועף, נראה שלנצח", נכתב עליו. ניימינן התחרה עוד 12 שנים, אך לא זכה שוב בתחרות בדרג הבכיר.
"זהו מקצוע טכני במיוחד שבו דברים קטנים יכולים להשפיע על ההופעה. מספיק שתיכשל בדבר קטן ותמצא את עצמך במצב קשה. מעט ספורטאים עשו שנה כמו שהיתה לי, עלי להרגיש בר מזל", טוען היום ניימינן. אבל ייתכן שהיו גורמים נוספים. טענות שהתחבר עם האנשים הלא נכונים, התמכר לטיפה המרה והשקיע את מרצו במרדף אחרי נשים, רודפים עד היום אחרי הפיני.
במקצוע שבו קריטי לשמור על אורח חיים ספורטיווי - תנודות במשקל לא יתקבלו בברכה לפני שמתעופפים באוויר - מדובר במכת מוות. ניימינן הוסיף עוד ביקורת מרומזת, לא ברור על מי: "קפצתי והמשכתי לחיות. בין לבין, הרגשתי כמו כבשה שמושכים אותה בחבל".
האם שליירנזאואר יצטרף לעדר? לא אם זה תלוי במשפחתו. אחותו הגדולה השתלטה על מכתבי המעריצים, אמו על הכביסה, ובקיץ גויס דודו וסנדקו לשמש כמנהלו האישי. הייחוס המשפחתי בוודאי השפיע, אבל לדוד, מרקוס פרוק, יש ניסיון עשיר בספורט החורף - זכייה באליפות העולם בלוז', שתי מדליות כסף אולימפיות ואחת מארד.
"גרגור משוחרר מאוד, ספורטאי בגיל הזה לא חושב על כלום ופשוט משיג תוצאות", פוסק פרוק. "לפני שנה המטרה הגדולה היתה להגיע לאליפות העולם לנוער, עכשיו הוא בסבב הבכיר. ההתקדמות שלו מדהימה. הוא בחור סבלני ושקט, אבל יש לו אמביציה. הוא עובד קשה, מתרכז בתחרויות ואני מטפל בדברים האחרים, בעיקר בספונסרים, למרות שאני גם נותן לו עצות, כי יש לי ניסיון אולימפי". בינתיים הדוד כבר השיג ליהלום ספונסר בדמות חברה המייצרת משקאות אנרגיה.
"כשהתחלתי את ההרפתקה עם הקפיצות, חשבתי על הספורט. הכסף תמיד היה במקום השני", מספר שלייירנזאואר. ומה לגבי התהילה? "אני גר בפולמפס הקטנה, וכולם גם כך מכירים את כולם, אז אין לי סיכוי להישאר אנונימי. אבל אני נמצא הרבה באינסברוק ושם לא מזהים אותי בקביעות".
אולי הרמז הבולט ביותר לבגרות שעשויה להבטיח לו קריירה ארוכה ברמות הגבוהות טמון בתחביביו, שאינם מאפיינים בן עשרה. שליירנזאואר חובב פוקר, וגם מודה כי הוא "אוהב לבשל ומתישהו ארצה להופיע בתוכנית בישול בטלוויזיה". עד אז הוא ייאלץ להסתפק בערוצי הספורט ולשמור על הראש. אחרי הכל, מי שמגיע לגבהים באופן קבוע לא יכול להרשות לעצמו לסבול מסחרור.