היא לא דומה

סביר להניח שהפועל ירושלים תנצח בשלישי הבא את אלבא ברלין, ותעפיל לשמינית גמר היול"ב קאפ. אבל על העקביות בה היא עושה לעצמה את החיים קשים כל כך בדרך לשם, מגיע לה פרס. כי אם לשפוט על פי התבוסה באוסטנד, שום דבר אחר לא יכול לזכות אותה באחד כזה.

פגרה או לא, האדומים נראו הפעם דומים לעצמם יותר מתמיד. ולמרות זאת, קשה להבין מדוע דווקא הערב התעקשו שם לסטות מהדרך שהחזיקה אותם כל העונה עם הראש מעל המים, ולשחק התקפה אחרי התקפה מבלי לזרוק מבט לכיוונו של המניה ההתקפית הבטוחה היחידה - מריו אוסטין. הגעתו של טרנס מוריס, שאמור היה להוסיף גוף מתחת לסלים ולמנוע את טיילת הקבועה בהגנה הירושלמית, אינה יכולה להוות הסבר ל-35 הדקות בהן שוטט הקלע המוביל של ירושלים בשנתיים האחרונות על הפרקט, רק כדי לראות את הגארדים של דן שמיר מפגיזים שוב ושוב מחוץ לקשת. בטח כשהבכורה האירופית של הזר החדש מסתיימת ב-12 דקות בלבד, מה שהותיר את הבמה לעוד הופעה שכולה בלבול, רכות ותסכול מצידו של יוריצה גולמאץ. את הקופונים, גזרו אריק היקס ואלוויר אובצ'ינה, שחגגו בצבע 33 נקודות ו-17 ריבאונדים בדרך לניצחון שני העונה על סגנית האלופה הישראלית.

למרות ששקעה לפיגור של 17 נקודות כבר ברבע השני, הצליחה ירושלים לחזור למינוס שתיים לא מעט בזכות דקות טובות של דרור חג'ג', שבמשחק הקאמבק הבלגי שלו הופתע לגלות את הקבוצה שלו משחקת בשבילו לאורך כל הרבע השלישי. מאיר טפירו, שכבר שנים הקבוצות שלו משחקות בשבילו גם אם הן לא יודעות על כך, סיים ערב בינוני עם 15 נקודות, אבל גם 9 הפגזות לשלוש ואסיסט בודד. וכשטימי באוורס מגרד את הנקודות הבודדות שלו רק במשחק פוסט אפ מתחת לסל, אז באמת שכבר אפסו המילים.

שרון דרוקר ירד הערב מחייך. פועלים בלגים אלמונים כמו סם ואן רוסום, לוראן לוטה וסבסטיאן בלין חברו לעוד תצוגת שיא של 26 נקודות ו-7 אסיסטים מצידו של רשאד רייט, והקנו למאמנם ניצחון במשחק הראשון שלו מול הקבוצה אותה הוביל לפני שלוש שנים לזכיה במפעל. מנגד, העדיף דן שמיר, מחזיק המפתחות האדומים של היום, לשחק לאורך מרבית המחצית השניה עם שישה שחקנים בלבד, למרות סגל של חמישה זרים וארבעה שחקני נבחרת שאיפשרו לו לאתגר קצת יותר את הרוטציה הקצרה של המארחת. המסופסל הראשי, אד קוטה, ניצל עשר דקות של כדורסל כדי לפתוח מחדש את הספקולציות על עתידו עם משחק אפטי במיוחד. את האש הוא יספוג גם הפעם בעצמו.