למה מכבי ת"א בדרך למטה

חוסר האונים של לוני הרציקוביץ' בכל הנוגע להחתמת זרים וההפקרות שלו ושל מאמנו בכל הנוגע ליחס לשחקני הבית המוכשרים באמת, שנושרים בזה אחרי זה, הם רק המתאבן לחושך שעלול לרדת על המועדון ביום שנמני יפרוש מכדורגל. כמו ימי הצנע הארוכים בהפועל ת"א של אחרי עידן סיני ובית"ר שאחרי אוחנה, מכבי ת"א צפויה למצוא את עצמה מול המראה האמיתית של המציאות. ללא מנהיג, ללא שחקן גדול אחד באמת שיסתיר את הבינוניות שמסביבו, ללא מישהו שנראה באופק כמי שיכול להאיר את הצל הגדול הזה.

מי שראה את המשחק באשדוד ואת האימפוטנטיות של מכבי כשאבי נמני חלש, כמו במחזורים האחרונים, רק יכול לדמיין לעצמו אילו שנים שחורות צפויות למכבי ביום שהחולצה מספר שמונה תתלה למזכרת בחדר הלבשה בקרית שלום. לוני, שלא נראה כמו האיש שיידע לתת פתרונות ניהולים וכלכלים לכך, הוא האשם המרכזי בהתמכרות של המועדון לאבי נמני. אבל גם אלי כהן, בהתבכיינויות הרבות שלו בנוגע לרכש ובחוסר הביטחון שהוא מקרין בנוגע לסגל הקיים, לא ממש עוזר למכבי להתנתק ממכונת ההנשמה המלאכותית.

ההחלטה של חזי מגן שלא לבגוד בניצן שירזי ולהעניק את ראשו לחלק מהקהל של בני יהודה, היתה התרומה הגדולה ביותר שלו למועדון. יותר מהעלייה לגביע אירופה, יותר מגמר גביע המדינה, יותר מהשנים הנעימות בצמרת. אם מגן היה פונה בכביש המהיר לפופוליזם, הוא היה מחזיר בשנייה את בני יהודה לתהומות שהיא היתה בהן בשלהי שנות התשעים. תחת מתקפת הפאניקה שהזכירה במעט את סרטי המלחמה של שנות התשעים, מגן היה צלול מספיק כדי להבין שמאמן שהצטיין בשלוש השנים האחרונות לא הופך להיות פתאום הבעיה של הקבוצה. אין לזה כמעט תקדים ובטח שלא הגיון מקצועי ומוסרי. גיא לוזון, ששילם בעונה שעברה מחיר דומה בליגת העל בגין השתתפות בגביע אירופי, נחבט מאותן קלישאות ("המאמן מיצה את עצמו", "נהנה מליגה חלשה") בשלב הזה של העונה. למזלה של בני יהודה, מגן השכיל לזכור איך מכבי פ"ת גמרה את העונה עם גיא לוזון ואיפה היא היום.

אחת הסיבות שהובילו את בני יהודה להידרדרות העונה ולפרידה מאחיותיה לשולי הצמרת בשנים האחרונות, מכבי פ"ת ומ.ס אשדוד, היא ההתבססות המוגזמת על שחקני רכש וכוכבים מתוסכלים, שניצן שירזי הצליח להפנט בעבר. בעוד שפ"ת ואשדוד הקפידו להצמיח מתוכן כוחות חדשים, שריעננו במינון הנכון את הסגל, בני יהודה רעתה בשדות זרים. במקום להיות תלויה בעצמה, היא היתה תלויה בשוק ובסחורה שיש לו להציע. אלא שלא כל יום ראובן עובד. ובני יהודה, כמו סינדרלות אחרות שנסקו בזכות רכש מדויק (בני סכנין), נשרה כמוהן באותה מהירות. היום, כשברור שבני יהודה לא תהיה הקבוצה שתרד מבין ארבע האחרונות (בשבת נקבל אותן בדאבל דייט בו הן ינסו לקבור אחת את השניה), מומלץ למגן להתחיל לחשוב איך המועדון מייצר עוד קובי דג'אני ואסי בלדוט, לכל הפחות, כדי להיצמד מחדש לפ"ת ואשדוד בצמרת.

מכבי חיפה, זה ידוע, לא נערכה נכון למציאות החדשה, בה ארקדי גאידמק קובע לה את רוב הסגל. מסודי הוחתם בחופזה, ההימור על יניב קטן בתור השחקן הדומיננטי והיקר במערכת לא הצדיק את עצמו, בחירת המחליפים לעידן טל וזנדברג היתה כושלת ושחקני הספסל שנמקו בשנים קודמות היו חלודים מדי כדי לרענן את הסגל השבע.

ליעקב שחר אין טעם לנסות ולהציל משהו מהעונה הזאת עם זר חדש (רוב הזרים שמגיעים בינואר לא מספיקים להשפיע), אלא לטכס עצה מה עושים בשנים הבאות. שזה אומר קודם כל להתרגל לעובדה שמכבי חיפה לא תוכל להביא יותר את הישראלים הכי טובים בשוק ולהתעלם ממחלקת הנוער המצוינת שלה. האלופה זקוקה לרביזיה אידיאולוגית, ניהולית, לא רק לשינויים קוסמטיים בסגל. לטפח עילויים מבית ולתת כמה שיותר דקות משחק לארבייטמן, רפאלוב, מליקסון ומשומר, כדי שהאימפקט של הישראלים שלה בשנים הבאות לא יהיה זניח לעומת סוללת הכוכבים בבית"ר.

איכות הצילום שאנו מקבלים מדי שבת בערוץ בתשלום אינה עולה על השידורים החיוורים בערוץ 1 בעבר. אנחנו משלמים יותר כסף, הרבה יותר, אבל בפועל אנחנו מקבלים פחות זוויות צילום, פחות תקריבים, פחות הילוכים חוזרים בזמן, פחות תמונה חדה, פחות השקעה, פחות הפקה, פחות מקצוענות, פחות קדמה. שידור שהוא שיקוף כמעט מדויק למוצר הדהוי שאנחנו מקבלים על המרקע, ללא שום ערך מוסף או מעטפת שמייפה, כמצופה, את העסק הזה שנקרא כדורגל ישראלי. והכל רק ב-19.90.

"תוך שנתיים אשדוד תיאבק על אליפות" (ג'קי בן זקן מציב לעצמו רף שאולי עוד יצטער עליו בעתיד)

"עם גוסו בהרכב מתחילת העונה, היינו בראש הטבלה" (אלי כהן ממשיך להתבכיין ולתרץ. מי אמר לך להחתים את ראזיץ'?)

"מכבי חיפה עדיין מועמדת מספר 1 לאליפות" (שלמה שרף כשבוע לפני ההפסד של האלופה לבני יהודה)

הפועל פ"ת – בני יהודה, מכבי הרצליה – הכח עמידר

אחרי שנאחז הרבה יותר מדי בתעודות הזהות של שחקניו הצעירים, אייל לחמן מצא סופסוף תירוץ חדש למה הקבוצה שלו היא הכי גרועה בליגת העל העלובה שלנו: עידן סרור. מברוק אייל, יש לך עוד אליבי. מי שעוקב אחר ההתעסקות האובססיבית של הפועל פ"ת בנושא סרור והלבנת פניו של הילד ברבים, יכול לחשוב לרגע שמדובר באבי נמני, כשהאיום האחרון לפנות לויצמן יער כבר גובר בגרוטסקיות.

יש לזה הסבר פשוט: לחמן מרגיש שאין לו השפעה על השחקנים; שהקבוצה לא עושה קולות של המראה; שהזרים שהוא בחר לא נותנים ערך מוסף; שהסגל שהוא בנה (למרות כל הקשיים האובייקטיביים) הוא מופרך ומשולל כל יכולת להיאבק בתחתית הבוערת. נכון, להפועל פ"ת יש בעיות הרבה יותר גדולות מלחמן, אבל המאמן מצידו לא מקל עליהן אלא רק מעורר אנטגוניזם מוגזם. אם גם אחרי השבת הזאת, בה ארבע האחרונות יקיזו אחת לשנייה את הדם, הפועל פ"ת תצא האומללה מכולן, מותר יהיה לזרוק את השם ניר לוין לאוויר. בעונה שעברה זה עבד מצוין.

מכבי חיפה – הפועל ת"א

בהנחה שבית"ר ירושלים תנצח את נתניה, המשחק למחרת בקרית אליעזר עשוי להיות ההדרן לקבוצה הנהדרת שרוני לוי בנה בארבע השנים האחרונות במכבי חיפה. טקס הפרידה הרשמי מהאלופה היוצאת. סוף עידן שחר תחילת מלכות גאידמק הראשונה. האם, כמו מול בני יהודה, מכבי חיפה השבעה והרצוצה שוב תניח ליריבותיה לקבוע את גורלה, או שמא נשאר שם שמץ של כבוד כדי לא לאבד כל כך בקלות את האימפריה שנבנתה שם בשש השנים האחרונות?