סיאטל - דאלאס: לתקן את הרושם

ראשון, 3:00 (ESPN)

אצטדיון: קווסט פילד, סיאטל

למרות שזה המשחק, לכאורה, הפחות אטרקטיבי בשבוע הוויילד-קארד, משחק בו אין יריבות מעניינת או כל היסטוריה פיקנטית אחרת יוצא דופן, עדיין, זה משחק שעשוי להיות מעניין מאוד ואולי המשחק הכי קשה לחיזוי בין כל ארבעת המשחקים. הסיבה העיקרית היא שאף אחד לא יודע אילו קבוצות יופיעו למגרש. לשתי הקבוצות היו תקופות חזקות השנה ולשתיהן היו סיומי עונה מזעזעים, אבל הפוטנציאל בשני ההרכבים הוא עצום.

סיאטל סבלה השנה מפציעות של שלושת שחקני ההתקפה החשובים ביותר שלה – האסלבק, אלכסנדר ודרל ג'קסון. זה היה יכול להיות תרוץ מדהים, הם הרי ניהלו את ההתקפה שהגיעה לסופרבול בשנה שעברה ואלכסנדר היה ה-MVP ושבר את שיא הטאצ'דאונים לעונה אחת (שנשבר השנה על ידי טומלינסון). אבל החזרה של שני השחקנים לא הרימה את השחפים לגבהים חדשים. מאז החזרה של אלכסנדר הם 4:3, עם האסלבק הם 3:3 מאז שהבריא. למעשה, פרט לריצה של שלושה ניצחונות רצופים בתחילת העונה, לא היה להם עוד רצף משמעותי וקבוצת הפלייאוף היחידה שסיאטל ניצחה השנה היתה הג'איינטס האימתניים במחזור השלישי.

היום ההתקפה בריאה ומוכנה לקרב ובמצב כזה הם עשויים להיות קבוצה מאוד מסוכנת. בהגנה קלי הרנדון, הקורנר הטוב ביותר שלהם, נפצע, וביחד עם הפציעה של הקורנר הפותח השני, מרקוס טרופאנט, לפני שבועיים, ההגנה האחורית שלהם פגיעה מאוד.

דאלאס נראו מאוד מרשימים בליבה של העונה. ארבעה ניצחונות רצופים, כולל ניצחון 14:21 על אינדי וניצחון 20:23 על הג'איינטס עם שער השדה של גרמטיקה. הקבוצה עברה שני שינויי הרכב משמעותיים במהלך העונה – ההחלפה בין רומו ובלדסו ופיטוריו של ואנדרג'אט, הבועט המדויק בהיסטוריה, והחתמת גרמטיקה הלא יציב במקומו.

ההתלהבות מרומו היתה עצומה, אבל במבט לאחור הקבוצה במאזן לא מרשים של 5:6 עם רומו בהרכב הפותח. את רוב הבעיות בהתקפה, כמו תמיד, נראה שטרל אואנס מייצר. כתמיד הוא אומר את הדברים הלא נכונים בזמן הלא נכון, החלפות המילים עם פארסלס, ניסיון ההתאבדות המשונה והתחושה שהוא תמיד יותר טוב מכל אחד אחר יוצרת מתח על הקווים ובחדר ההלבשה. על הנייר יש לקאובויס הרכב שיכול בקלות להתמודד על האליפות אבל הגנה כבר זמן מה לא מתפקדת, אין לחץ על הקווטרבק וקו ההגנה האחורי בינוני.

מאמן: מייק הולמגרן – ביל פארסלס. שניים מהמאמנים הטובים ביותר על הקווים היום. שני מאמנים שלקחו אליפויות בעבר (הולמגרן עם גרין ביי בשנת 1996, פארסלס עם הג'איינטס בשנים 1986, 1990), שני מאמנים ותיקים עם יכולות ניהול משחק מצוינות. הולמגרן נראה תמיד רגוע, כאילו הוא יודע משהו שאנחנו לא, וכך הרגשתי בשנה שעברה כשסיאטל הגיעו לאליפות. השנה. פארסלס נראה אדיש, לעומת זאת. כאילו אומר - כבר ראיתי הכל, אני לא מתרגש מכלום. במסיבות העיתונאים הוא אומר בצורה מפורשת שאם ההגנה והקבוצות המיוחדות לא יתחזקו לקבוצה אין סיכוי. כל מה שהוא צריך זה להרים את הראש של הקבוצה למשחק אחד אחרי ההפסד המביך והאנמיות בהגנה ובהתקפה. שוויון.

קווטרבק: היתרון של האסלבק, בעיניי, הוא אחד - הוא כבר היה שם. בליגה הזאת ותק וניסיון הם בעלי משמעות. היתרון של רומו הוא דווקא בצעירות שלו. יש בו התלהבות, המעמד מגרה אותו ולא נראה גדול עליו, הוא מוכן להכל וקשה להאמין שהוא יכרע תחת הלחץ, אם הוא מתמודד עם שני אגואים כמו אוונס וגלן. עוד יתרון של רומו הוא היכולת לרוץ מחוץ לפוקט ולעשות מהלכים עם הרגליים. אלו של האסלבק כבר לא לוקחות אותו רחוק. על אף הניסיון, המוגבלות הפיסית תכריע. יתרון לרומו.

ראנינג בק. על אף העונה המצוינת של מריון בארבר, שלישי בליגה בטאצ'דאונים, והוא בכלל המחליף של קג'וליוס ג'ונס שרץ ליותר מ-1000 יארד, אי אפשר להתחרות באלכסנדר, גם כשהוא פצוע. אלכסנדר היה מצוין השבוע נגד טמפה והגיע העונה ל-896 יארד, למרות שלא שיחק בשישה משחקים. הוא הלב והנשמה של הקבוצה הזאת והיכולת שלו יכולה להכתיב את כל המשחק של הסיהוקס.יתרון לאלכסנדר.

רסיברים: לשתי הקבוצות יש רסיברים מעולים. הצוות העמוק של סיאטל כולל את: בובי אנגראם, דיון בראנץ' (MVP של הסופרבול עם ניו אינגלנד), נייט בורלסון וג'רמי סטיבנס (הטייט אנד). הסגל של הבוקרים הוא קצר אך איכותי הרבה יותר. אואנס, טרי גלן, פטריק קרייטון וג'ייסון וויטן (הטייט אנד). למרות העומק של סיאטל, גלן ואוונס הם אחד משלושת הצמדים הטובים ב-NFL. יתרון לדאלאס.

הגנה קדמית: לקאובויס הגנה שאמורה להיות חזקה אבל כבר הרבה זמן מאכזבת. גם פארסלס, מאמן שאוהב הגנות חזקות, לא יודע מה לעשות. פרט לדימרקוס וור הצעיר, נקודת האור של העונה, שאר ההגנה לא מצליחה להגיע ליציבות. הבוקרים לא מצליחים להפעיל לחץ על הקווטרבקים ומול התקפת הווסט-קוסט של סיאטל אי אפשר לתת להאסלבק לעמוד יציב. לעומתם סיאטל נראים טוב יותר. קו ההגנה האמצעי, בראשות לופה טאטופו וג'וליאן פטרסון שיחקו טוב השנה. בקו הקדמי גראנט ווסטרום, רוקי ברנארד וברייס פישר משלימים הגנה קדמית מצוינת. יתרון לסיאטל.

הגנה אחורית. ההגנה האחורית של הסיהוקס ספגו מכה גדולה כשקלי הרנדון נפצע. יש להם סייפטים מצוינים אמנם, מייקל בולוור וקן האמלין, אבל מול הרסיברים של דאלאס זה עלול לא להספיק. בדאלאס רוי ויליאמס המעולה מנהיג את הקו האחורי עם טרנס ניומן. החולשה שלהם היא בצד השני, עם אנטוני הנרי הבינוני. זו החולשה הגדולה של שתי הקבוצות. יתרון קליל לדאלאס.

המומנטום של שתי הקבוצות מזעזע. סיאטל אמנם ניצחו במשחק הליגה האחרון אבל לא מרשימים. דאלאס אחרי הפסד מביך לדטרויט. המשחק הזה יכול להיות מדהים ויכול להיות מזעזע. שתי הקבוצות ינסו למסור הרבה אבל היתרון של סיאטל הוא דווקא אצל אלכסנדר. על הנייר סיאטל נראים עדיפים אבל דאלאס, שמאוד תלויים במצב הרוח שלהם, יכולים להיות בלתי ניתנים לעצירה אם הכל מסתדר. אני הולך עם דאלאס, במשחק מאוד צמוד, בסגנון 20:23, עם קאמבק במחצית השנייה.