עטר, תיזהר

קשה להיות אמפתי כלפי אלי גוטמן, איש נוקשה וציני עם מנת סרקאזם בלתי מוגבלת, שהשאיר אחריו הרבה שדות חרוכים על מגרש הכדורגל ומחוצה לו. הכדורגל של גוטמן שלילי והגנתי, ומעולם לא התאים למכבי נתניה, קבוצה שרק השם שלה מעלה את הארומה המשובחת שהנחילו להיסטוריה מוטל'ה שפיגלר, עודד מכנס, בני לם ודוד לביא. חוסר ההתאמה של גוטמן לנתניה צרם לעין ככל שהלכו המחזורים ונקפו. מהקבוצה המלהיבה שדפקה שלישיות למכבי חיפה ולבית"ר ירושלים נותר אוסף שחקנים פחדני וקר, שלא מסוגל לחבר פס.

את ראובן עטר, לעומת זאת, מאוד קל לסמפט. איש שמשדר חום בתשוקה שלו לכדורגל התקפי, שבקריירה הקצרה שלו כמאמן לא מפסיק לשחות נגד הזרם, שהפרידה הכפויה שלו מנתניה נראתה עוד פחות טבעית מהרומן הקצרצר וההזוי עם מכבי הרצליה. תהיו בטוחים שאצל עטר לא תראו בונקרים מבישים בסגנון ה-0:0 מהשבת האחרונה עם מכבי ת"א.

"הגרמני". כך מכנים את גוטמן, יקה שמקפיד על הפרטים הקטנים, שעובד לפי תבניות ולא סוטה מהן. אבל האמת היא שבעוד התדמית הגרמנית מייצגת מכונה אפורה ובלתי מנוצחת שמשיגה את מטרותיה, גוטמן ספג בשנים האחרונות לא מעט מפלות והשפלות, וירד לא אחת כשידו על התחתונה (עם כל הכבוד, להפוך את פראלימני לסינדרלה של קפריסין זה לא הישג לרזומה).

את דניאל יאמר לא צריך לכנות גרמני, פשוט כי הוא נולד שם. רכש את הדפוסים, המנטאליות, לכאורה הסדר והיעילות. ולמרות הכל, מהרגע שהגיע לכאן לא הפסיק לעשות שוק, שהגיע לשיאו בהודעת פיטורין דרך מסך המחשב, לפחות לפי הגרסה של גוטמן. גאידמק לעניים.

למרות כל הציניות והשעשוע למתבונן מהצד, קשה שלא לרחם על גוטמן. ראשית, כי לא נעים לראות אדם שמאבד את מקום העבודה שלו ושנית, כי יש מנצח גדול לסיפור הזה על הגב שלו. למנצח הזה לא קוראים עטר או יאמר, קוראים לו לירן שטראובר, השוער הכי גרוע היום בשתי הליגות העליונות.

פחות מ-12 שעות מההיסטריה התורנית במשבר שטראובר-גוטמן, כשנראה היה שהשוער כבר בדרך החוצה, עשה סדר היום בנתניה ספין של 180 מעלות. היכולת המבישה בגביע הטוטו (ראיתם את הגול החמישי שהוא ספג ממכבי ת"א?), הפאב, אורח החיים הבלתי ספורטיביים והיחסים הרעועים עם שאר חברי הקבוצה, וההגנה בפרט, נעלמו כלא היו, לפחות ליממה הקרובה.

פתאום יש מאמן חדש, ולא אחד כזה שהוציא לעצמו שם של שריף. האויב המר שעל הקווים הלך, עטר המופנם והפחות תובעני הגיע. סיונארה, מיסטר גוטמן, שלום ולא להתראות. הדיפה מוצלחת, לשם שינוי.

שטראובר עלה לגוטמן במשרה, ולא רק בגלל המריבה המתוקשרת. לפי חשבון גס, הוא איבד לנתניה בערך 10 נקודות: השער ממכבי ת"א בנתניה, השער מכפר סבא, גם בגול העצמי של אוזן מול אשדוד היה לו חלק, פעולת הדיג הכושלת בשער הראשון נגד הפועל ת"א, הפוקס המצחיק של בוקסנבוים בהרצליה.

הדבר הכי מכעיס הוא שאחרי כל גול כזה הוא פותח עיניים שמאיימות לצאת מהחורים ושואג על שחקני ההגנה. אם ממילא הביטחון שלהם נמוך מהעובדה שמאחוריהם משחק שוער שיעשה את השטות התורנית בכל רגע נתון, הם צריכים להיות חשופים לעצבים שהוא מביא איתו למגרש.

לעטר יש משימה לא פשוטה כעת. ההרס שזרעו יאמר ואיל ברקוביץ' מרגע הישמע הגונג שסיים את העונה שעברה לא קל לשיקום. החבורה התל אביבית שהגיעה לנתניה, ובראשה שטראובר, לא עושה טוב לקבוצה. מדובר בשחקנים מפונקים, שסיפקו הרבה כותרות שליליות אשתקד בקרית שלום.

אהה כן, כמעט שכחנו, לא ברור מה יקרה עכשיו שגוטמן עזב, אבל גם תמיר כהן בדרך. רק תסתכלו על השקט התעשייתי יחסית במכבי ת"א היום ועל הרעש שיש בנתניה, ותעשו את החשבון לבד. עד היום זו הייתה תופעה לא בריאה, אבל כזו שאפשר לחיות איתה, עכשיו זה כבר עסק מסוכן ביותר.

מסוכן לנתניה כי שטראובר רשם ניצחון אחד גדול ביומן, וכל הסימנים מעידים שהוא יישאר בקבוצה ויצבור עוד ביטחון לעשות בה כבשלו, ומסוכן לעטר, שיצטרך להתמודד עם שוער בעייתי שינפץ לחלוטין כל פיסת רומנטיקה מהקאמבק שלו לעיר היהלומים.