דניאל יאמר סופרסטאר

עונת 2006/07 כבר לא תיקח את מכבי נתניה לשום הישג טבלאי מרשים (וזה חבל, כי היה לה צ'אנס אמיתי בעונה שכזו לקבוע עובדות חדשות במאזן הצמרת) - אבל מסתבר שהיא הרוויחה ממנה בעל בית פנטסטי. לא ברור כמה זמן דניאל יאמר יישאר במועדון, אבל עזבו: במונחים נתנייתים, מדובר בסנסציה (וכשחושבים על זה, גם במונחי ליגת העל. או כל מוסד ממשלתי בישראל).

דניאל יאמר ביצע העונה שתי החלטות ניהול דרמטיות: סילוקו של המנג'ר אייל ברקוביץ' בטרום עונה, והדחתו של המאמן אלי גוטמן אחרי המחזור ה- 14. פיטורים זה אף פעם לא נעים. בסביבת עבודה כמו זו של הכדורגל הישראלי, בה פיטורים הם הובי של יושבי ראש - אקט טבעי כמו להדליק סיגר, להסתלבט על איצ'ה מאחורי הגב, להתרפס בפני יענקל'ה שחר או לתת נוגרה לאלי דריקס - הפעולה הזו כבר מקוטלגת אוטומטית תחת הערך "שכונה". במקרה של יאמר, מדובר היה בשתי החלטות נבונות, שקולות, מתבקשות, והכי חשוב: מתוזמנות היטב. בשתי הסיטואציות יאמר ביצע בדיוק את הנדרש מבוס ראוי. מסתבר שהוא עוד יותר תמהוני ממה שהוא נראה.

אלא שמכבי נתניה הגיעה למצב החולה הזה, בו היא נדרשת להיפרד משני האחראים המקצועיים על הקבוצה תוך פחות מחצי עונה, בגלל טעות אחת מהגיהנום שאותו דניאל יאמר ביצע, רגע אחרי שרכש את המועדון. זה היה הרגע בו הוא חבר ל"קוסם", "הפליימייקר" - או כל כינוי אחר שערוץ הספורט משתמש בו כדי לפתוח רגליים בפני הערס האשכנזי הקשקשן. אייל ברקוביץ' הספיק תוך חודש ימים בקיץ האחרון לסדר לשלל מכריו, מקורביו, קרובי משפחתו, וסתם כדורגלני עבר שיוצאים איתו לדרינק בסוף שבוע חוזי עתק מהארנק של יאמר, כשהוא משגע את מערך הציפיות והדימוי העצמי של המועדון. על הטעות הטרומית הזו יאמר הנחמד משלם עד היום (וברקוביץ' דאג שישלם עוד זמן רב, בחוזים ארוכי טווח).

בניגוד למה שמקובל לחשוב, נתניה היא מועדון נוח וקל להשתלבות עבור "זרים"- אבל עם משאית כל כך עמוסה של טיפוסים חסרי חן שנחתו בקופסא אפילו היא לא הצליחה להתמודד. גוטמן מול שטראובר- באיזה צד תבחרו? מצד אחד, מאמן עם סלידה עמוקה ואותנטית מכדורגל נאה לעין; מצד שני, הבעל של ענבל גבריאלי. זאת מכבי נתניה? תראו לאיזה מצב הקהל של נתניה הגיע - הוא אפילו צועק "זוויטי" כל היום, כאילו שזוויטי היה פעם פקטור משמעותי בקבוצה (בלי לפגוע, אבל אם כבר מה שגוטמן עולל לווסיהון, בן מוחא, קובי חסן, חרמון ואחרים היה יותר דרמטי). הקהל פשוט צמא למעט חן, קצת חסד, טיפת שייכות; מהדברים שכמעט תמיד היו במועדון, גם כשהיה בליגה השנייה והתקשה להתמודד מול סקציית נס ציונה. רק לא לכדורגל של נגרים, הו לא. הקהל הזה רואה את גוטמן הופך אפילו את הפנומן איתי שכטר, אחד משלושת שחקני ההתקפה הכי מלהיבים בארץ, לסוג של בלם מאוד קדמי שמתחרט על זה שלא בחר לעבוד במפעל פלדה, אז מה נשאר לו לעשות? לצעוק "זוויטי".

אז יאמר עסוק מאז הקיץ בלנסות ולתקן. ולמזלה הרב של נתניה, הוא מבין את האתוס של המועדון. "אני מרגיש שהקבוצה משחקת בלי חמצן"- זה היה ההסבר שלו היום לפיטורי גוטמן. גם פואטי, וגם מדויק להפליא. הוא נתן לגוטמן את מרווח הזמן והפעולה כדי לעבוד, אבל גוטמן הוכיח את עצמו כמקרה טראגי של אדם עם קשיי חיברות נוגעים ללב. זה לא עובד, ברור לכל.

רובן עטר הוא הבשורה הכי טובה שנתניה יכלה לקבל לשנה החדשה. רובן הוא בכלל בשורה טובה, לכל מי שמחפש בשורות טובות, כדורגל טוב, גישה בריאה למשחק. הוא מאמן מעולה, ואחד האנשים הכי מבינים כדורגל שתוכלו למצוא - להבדיל מאלה שאוהבים לדבר על כדורגל. כל מה שמסביב זה רכילות, רעש רקע וקצת קצף. האוהדים והקבוצה יתאחדו סביבו מהר מאוד כי עטר הוא כבר נתנייתי כמעט כמו שהוא חיפאי. ו"נתנייתי" זה אומר שהוא לא יעלה למשחק הבא מול הכח עם שמונה בלמים.