שלא ייגמר, טיקי

השבוע, נגד וושינגטון, טיקי בארבר שיחק את משחק העונה הסדירה האחרון בקריירה שלו. ואיזה משחק זה היה. טיקי שיחק את משחק חייו על מנת להבטיח את עלייתם של הג'איינטס לפלייאוף בעונה איומה, בעונה בה יצאנו הרבה נגד הג'איינטס, בעונה בה כל דבר נורא שיכול להיאמר נאמר, ובצדק, על ההופעות המזעזעות של איליי מאנינג ועל ניהול המשחק הכושל של טום קופלין, יש עדיין משהו טוב אחד שחייבים לציין. קוראים לו טיקי בארבר, האיש והחיוך.

וזה אולי, לפני היארדים והטאצ'דאונים והאח התאום וכל דבר אחר שאפשר להגיד עליו, הדבר המשמעותי ביותר בטיקי – החיוך הרחב. עם סיפור חיים כלל לא פשוט, עם מכשולים מורכבים שנקרו בדרכו, על אף הקשיים וצרות, טיקי תמיד שומר על חיוך רחב יותר מנהר ההאדסון, ולפני כל דבר אחר, זו התכונה שאני רוצה לציין. טיקי תמיד מחייך. גם כשהוא כועס. והשנה הוא כעס הרבה.

טיקי, ואחיו התאום הזהה רונדה, נולדו בשביעי באפריל 1975. אירועים מעניינים אחרים בתאריך הזה בהיסטוריה הארוכה של האנושות: 1860- נולד וויליאם קית' קלוג, ממציא הקורנפלקס, 1827- המצאת הגפרור, 1829- הוצאת ספר החוקים המורמוני על ידי ג'וזף סמית', 1915 - נולדה בילי הולידיי, 1933- הכרזת תקופת היובש באמריקה, 1969- תאריך לידתו הסמלי של האינטרנט, - 1977 זכייתה הראשונה של מכבי תל אביב באליפות אירופה.

אכן יום מרגש.

טיקי נולד בשם אטים קיאמבו בארבר, שמשמעותו "מלך חם מזג". טיקי נולד פג ובגיל צעיר נאמר לו שהוא לא יוכל לשחק במקצועות ספורט מגע, בגלל גופו החלוש. טיקי אמר, שנים מאוחר יותר, שאת המוטיבציה להצליח ולהגיע להישגים, דווקא במקומות בהם לא ניתן לו סיכוי, הוא קיבל מאימו. ג'רלדין בארבר גידלה את טיקי ורונדה לבדה, ללא עזרה מאביהם ג'יימס, שברח כשעוד היו צעירים, בעודה מתמודדת עם מחלת הסרטן ומנצחת אותה. אימם עבדה במספר עבודות ותמיד הקפידה לתאם את זמני העבודה כדי שתוכל לראות את כל משחקיהם של ילדיה. בשנים ההם התאומים עדיין שיחקו בחד.

האחים הלכו לבית הספר 'קייב ספרינג' בעיר הולדתם – רואנוק, וירג'יניה. טיקי היה אתלט מצטיין עוד מגיל צעיר, מתמחה בפוטבול ובאתלטיקה קלה. הוא שבר את שיאי בית הספר בקפיצה למרחק ובקפיצה משולשת ובשנת 1992 הגיע למקום השני באליפות התיכונים של ארצות הברית בקפיצה למרחק.

עם סיום לימודיהם האחים הלכו ללמוד בקולג' של וירג'יניה, שם טיקי פיתח קריירה מצוינת כרץ אחורי. בשנת 1995 הוא היה מועמד בכיר לזכות בתואר 'דוק ווקר', לרץ האחורי הטוב ביותר בכל האומה (אדי ג'ורג' זכה בתואר הנכסף). טיקי מדורג במקום השני אי פעם בהישגי רץ אחורי בווירג'יניה, שני רק לתומאס ג'ונס. בשנת 1995 טיקי נבחר בסיבוב השני בדראפט על ידי הג'איינטס ואמר שהוא: "האדם המאושר ביותר בניו יורק." הוא אמור היה להיות הרץ האחורי השלישי של הקבוצה. למרות זאת הוא קיבל מספר הזדמנויות, כבר בעונת הרוקי שלו, להוכיח את עצמו ועשה עבודה לא רעה, מסיים את העונה עם 511 יארדים ושלוש הבקעות, לצד שני פאמבלים אומללים. הצד הזה של המשחק עוד ילווה אותו הרבה שנים, כצל כבד על איכותו הכבירה כרץ אחורי.

השינוי הגדול השני בחייו באותה השנה היה הפרידה הגדולה מאחיו התאום. לראשונה בחייהם טיקי ורונדה פיצלו את דרכיהם ולראשונה בחייהם לא שיחקו באותה הקבוצה. האחים נפגשו פעמיים בחייהם המקצועיים, כשחקנים מובילים של קבוצותיהם. בנובמבר 2003 ידו של רונדה היתה על העליונה כשטמפה ניצחה 13:19. שני האחים שיחקו חלש. העונה, באוקטובר, טיקי נקם, למרות שלא במשחק חזק, עם 68 יארד על הקרקע בניצחון 3:17 נגד הבאקס החלשים.

אם נשוב לדיווח הכרונולוגי, עונות 1996-7 היו מאכזבות הרבה יותר כשתיפקד כמחליף, מאחורי רודני האמפטון, עם עונות של 166 ו-258 יארד ללא טאצ'דאונים, אבל בשנת 1998 האמפטון פרש ובארבר קיבל את גופיית הפותח. החל משנת 2000 בארבר הפך לאותו רץ אחורי דורסני, מהיר ומלא התכסיסים שהוא היום.

בעונת 2000 צורף אליו רון דיין, זוכה פרס ההייזמן המאכזב לימים, וביחד יצרו את הצמד שייזכר לשנים בשם הציורי: "ברק ורעם" או בתרגום הפיוטי יותר – חזיז ורעם. טיקי רץ ל-1006 יארד ו-8 טאצ'ים. דיין, בעונת הרוקי שלו, רץ ל-700 יארד, בשנתו הגדולה ביותר עד כה. הקבוצה, על ברכי השניים, הגיעה לסופרבול והפסידה לבולטימור רייבנס ולריי לואיס, שנבחר ל-MVP. בולטימור, במשחק חד צדדי לחלוטין, הביסו את ניו יורק 7:34, כשהשער היחיד של ה'ענקים', היה בהרחקת בעיטת הרחקה. טיקי רץ רק ל-49 יארד ותפס לעוד 26.
עונות 2002-4 היו נפלאות בשביל טיקי אבל הפאמבלים החלו מצטברים וטיקי הפך למטרה ניידת בשביל הליינבקרים הטובים בליגה. למרות שעקף את קו ה-1200 יארד בכל אחת מהעונות, היו לו 16 פאמבלים בשלוש השנים האלו, מתוכם 12 הלכו לידי היריבים. משהו היה חייב להיעשות.

בתחילת 2004 הגיע עזר כנגדו של בארבר, מאמן חדש ומהולל שהביא את ג'קסונוויל, מספר שנים לפני כן, אל סף הסופרבול בעונתה השלישית בלבד של הקבוצה. העיר כולה היתה כמרקחה. טום קופלין יביא אליפות, אמרו בתפוח הגדול. העתיד כבר כאן. טוב, אולי לא. אבל מה שקופלין כן הצליח לעשות היה ללמד את טיקי לסחוב את הפוטבול נכון יותר. טיקי עבר לסחיבה מאוזנת וצמודה הרבה יותר לגוף. המספרים השתנו ללא היכר. בשנים 2005-6 טיקי פימבל את הכדור רק 4 פעמים. הבעיות עם קופלין היו אחרות. בעונה שעברה, כאשר הג'איינטס זכו בתואר אלופי ה-NFC המזרחי, טיקי ביקר את קופלין מעלי גלי האתר בצורה בוטה, אומר שג'ון פוקס, המאמן של קרוליינה ומאמן ההתקפה היוצא של הג'איינטס, גבר על קופלין בניהול המשחק. אחר כך בארבר התנצל אבל המילים נותרו וכך גם ההפסד המביך, 23:0.

ב-2006 טיקי היה גלוי בהרבה בביקורת שלו על קופלין. אחרי ההודעה שלו, בשלב מוקדם של השנה, על תכנונו לפרוש עם תום העונה ולעבור לכהן כשדר טלוויזיה, טיקי חש חופשי הרבה יותר לבקר את ניהול המשחק האיום והנורא של המאמן.

אבל הביקורת הגדולה על הודעת הפרישה של טיקי כמשהו שייפגע במוטיבציה שלו לשחק טוב השנה ולנסות להוכיח את עצמו התבדו. טיקי היה מצוין, ככל שקופלין נתן לו להיות, למרות שלא הבקיע הרבה. עם העונה השנייה הטובה ביותר שלו מבחינת מספרים, אחרי 2005 (שהיתה באמת עונתו המופלאה ביותר, עם 2349 יארדים כוללים, ריצות ותפיסות, המספר השני אי פעם בהיסטוריה, מרשל פולק ב-1999 שייצר 2429). טיקי באמת נתן כל מה שהיה לו. במשחק האחרון של העונה הוא הוכיח את זה. הוא שבר את שיא הקריירה של עם 234 יארד ושלושה טאצ'דאונים והותיר את הרדסקינס, הקבוצה אותה העריץ בילדותו, פעורי פה, כמו אומר לכולם, אני יודע שאני מדהים וכן, אני פורש.

טיקי אומר שאחד הדברים שהשפיעו על החלטת הפרישה שלו היה הביקור בישראל בשנה שעברה, במסגרת קידומי מרכז פרס לשלום. טיקי סיפר שהביקור והדברים אותם ראה במהלכו פקחו את עיניו. "זה לא שאני משלה את עצמי שאוכל לשנות את המצב בכללותו. אני לא פוליטיקאי. אבל אולי אני יכול לשנות קצת בדברים הקטנים. בעבודה עם הילדים. הדור הבא, יש לו סיכוי והוא צריך ללמוד שעם נחישות, אמונה ושיתוף פעולה אפשר להשיג יעדים ואולי הנוכחות שלי עזרה להם להבין את זה. זה כנראה כבר לא יקרה בדור הזה, בני העמים רחוקים מדי בדעותיהם כרגע, אבל מהניסיון שלי דברים יכולים להשתנות בעתיד." טיקי החליט להתרחק מהספורט ולהקדיש את חייו לעזרה לאחרים. הוא מתכוון לפצוח בתכנית ראיונות בטלוויזיה בה ינסה לשנות את תפיסתם הקשה של האנשים, לנסות לפתוח את אלו שייצפו בו לרעיונות חדשים.

משעשע לחשוב שמשחקו האחרון כשחקן מקצועי יהיה הפרו-בול בסיום השנה, אבל למרות האכזבה הגדולה מהג'איינטס, אני מאחל לטיקי פלייאוף ארוך ופורה.