וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

או, שאנז אליזה

גיל קדרון

1.1.2007 / 11:32

למרות שלא השיג כרטיס למשחק והוציא אלפי יורו, גיל קדרון, אוהד ברצלונה, לא שוכח את גמר ליגת האלופות. עשו את השנה, כתבה שביעית

כבר בחודשים מרץ ואפריל התחלתי לחשוב על אפשרות לטוס לפריז כדי לראות את גמר ליגת האלופות של 2006, אולם מאימת מלתעות ניחוס מכורתי ברצלונה, החלטתי לחכות עד שהעניין ייהפך לרשמי. קיוויתי לקבל אשרת כניסה מאופ"א, אבל כנראה שנכנסתי לרשימה השחורה של הארגון, אחרת קשה להבין איך נתקלתי בסירוב לא מנומס (בכל זאת, וואלה!). אז קיוויתי.

התפללתי שריקלמה יבקיע את הפנדל ויסדר גמר כל ספרדי בלתי אטרקטיבי שישאיר את העיתונאים והאוהדים בבית. אז התפללתי. הבעת הפנים של הנקניק הארגנטינאי, לפני ששלח את הכדור לידיים של להמאן, הבהירה לי שאלחם על המקומות הפנויים עם נחיל אוהדים לונדונים שיכורים. רציתי שבמשרדי הכרטיסים וב-Ebay כרטיס יעלה פחות מ-1,200 יורו יום אחד אחרי חצאי הגמר, 3,000 שבוע מאוחר יותר ו-6,000 ביום המשחק. אז רציתי.

טסתי לי לפריז מבלי שהיה לי כרטיס, חמוש בצעיף, חולצת לואיס אנריקה, הבטחה מחבר צרפתי ללינה חינם, ובעיקר - הרבה נאיביות. כבר בימים הראשונים, כשנתקלתי באנגלים מסתובבים בשאנז אליזה ומחפשים כרטיסים, התחלתי להבין שהחלום כנראה לא יתגשם, אבל ניסיון מוכח של מציאת כרטיסים בדקה ה-91 למשחקים בין הניקס לבולס ב-1997 ובין ברצלונה לריאל מדריד בביקורו הראשון בקמפ נואו של לואיש "יהודה איש קריות" פיגו, שיכנעו אותי שכבר היו דברים מעולם.

בסופו של דבר כשהצמדתי את פניי לגדר אצטדיון סן דני הגיע הרגע בו עמדתי במרחק הקטן ביותר מפויול והחבר'ה. זה גרם לי לתהות על כך שטסתי כמה מאות ק"מ בשביל לראות את המשחק בטלוויזיה אצל חברי בעל השם הבלתי רגיל, יורגן ועקנין. גם תהיתי מדוע לא קניתי שני כרטיסים ב-1,200 יורו, רק כדי למכור אחד מהם במחיר משולש ברגע האחרון, ועל ידי כך לשלם על כל השהייה. אז תהיתי.

שעה לפני המשחק ויתרתי ועשיתי את דרכי לביתו של יורגן. הגעתי בדיוק בזמן, ומיד הכנסתי לעניינים גם את יורגן ואחותו. שתי סיגריות מאוחר יותר הבקיע סול קמפבל את היתרון של ארסנל, שכבר שיחקה ב-10 שחקנים. חמש סיגריות לאחר מכן נגמר הדכאון הקליני, ובתום שלושה הילוכים חוזרים השתכנעתי שאטו אכן השווה, ושיחררתי חגיגה היסטרית ועצורה.

עוד לא הספקתי להדליק סיגריה חדשה והחיבוקים עם בלטי הבהירו לי שהיה כאן שער שקבע 1:2. יורגן ואחותו עודדו קבוצה שזו הפעם הראשונה שנתקלו בה, בעוד אני לא ידעתי את נפשי. הצטיידתי בצעיף, בחולצה של לואיס אנריקה ויצאתי לחגוג בשאנז אליזה.

בסופו של דבר החגיגות היו האנטי הקליימקס של אותו יום רביעי, כשמלבד קטלונים שחושבים, מדברים ושרים בקטלונית ותו לא, היו שם בעיקר טרמפיסטים שחיפשו סיבה לשמוח. זאת להבדיל מהחגיגות של שני המחנות לפני המשחק מחוץ לאצטדיון סן דני, שהיו חוויית כדורגל שניגנה על כל החושים.

למרות שהיחידים שיכולתי לתקשר איתם היו דווקא אוהדי ארסנל, ולמרות שבסופו של דבר שילמתי אלפי יורו כדי לא ללכת למשחק, גמר ליגת האלופות לעונת 2005/6 היה ללא ספק הרגע שעשה לי את השנה. ב-2007 ניפגש באתונה הבנויה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully