פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        לרואה אותם ממטר

        הפרידה הצפויה מפבריס פרננדז מוכיחה סופית שאם בית"ר תשתלט לבסוף על הכדורגל הישראלי, היא לא תעשה זאת בעזרת רכש זר, נוצץ ומתנשא

        פבריס פרננדז הפך להיות הילד הרע בטלנובלה "בית"ר החדשה רצה לאליפות". ההתנהגות המכוערת שלו על המגרש ומחוצה לו מעוררת עויינות כלפיו ביציע ובחדר ההלבשה. בניגוד ליוסי אבוקסיס של סוף שנות ה- 90, שהפחיד את היריבות, צעק על השופטים וזכה לגיבוי מהצוות המקצועי ומהאוהדים, הפעם לכולם ברור שהצרפתי עבר את הגבול וכנראה שגם יעזוב תוך מספר ימים את גבולות המדינה.

        מתחת להתנהגות הדוחה של הצרפתי מסתתר מסר פשוט ביותר: "אני לא סופר אתכם". כשפבריס פרננדז קם בבוקר הוא לבטח שואל את עצמו איך זה שבגיל 27 הקריירה שלו מתנהלת בין האורווה לקופסה בואכה בית וגן, ולא בין סטמפורד ברידג' לאולד טראפורד או סטאד ולודרום לפארק דה פראנס. הוא הגיע לכאן כפליט מבולטון והופיע במעמדים קצת יותר גדולים ממשחקי צמרת לעיני 7000 צופים. כנראה שפרננדז החליט לזרוק את עצמו בכוח מבית"ר, כי בחוץ מחכה לו קבוצה חדשה ו/או חבילת פיצויים נדיבה.

        פרננדז הוא השריד היחיד לכוח הרב לאומי שנחת אשתקד בטדי. לואיס פרננדז מאמן היום את בטיס, דויד אגאנסו מופיע בסנטאנדר, ז'רום לרואה בסושו, איגור מיטרבסקי בקוטובוס מהבונדסליגה, ורק מזואה אנסומבו עדיין בקופסה. הזרים שהגיעו לכאן עם רקורד אירופאי מרשים עזבו בקול דממה דקה אחרי חצי עונה. כבוד ונחת הם לא הביאו אבל הקריירה שלהם לא הוכתמה. למה? כי בליגות הבכירות באירופה אף אחד לא סופר את ליגת העל, והיחס אליהם נובע מרקורד קודם.

        הפרידה המהירה מהם לא מפתיעה. זרים בודדים שיחקו בליגת העל תקופה ארוכה. ביניהם ניתן למצוא את שורה אובארוב, אמיל וולב, מוראד מגמדוב (התאזרח), סטפאן שאלוי וג'ובאני רוסו. לא בטוח שמחוץ לחמישיה הזאת אפשר למצוא יותר מ- 15 שחקנים שעברו את מחסום חמש העונות. הזרים בליגת העל מתחלקים לארבע קבוצות: יהלומים שהתגלו בגיל צעיר (יעקובו ולהבדיל בוקולי ואניימה), שחקנים מוכשרים אחרי פציעה קשה (קולאוטי), שחקנים טובים אבל טיפוסים פרובלמטיים (מסודי ופרננדז) וכל היתר, כלומר שחקנים בינוניים ומטה במונחים אירופאים.

        בבית"ר ירושלים רצו לשנות את מאזן הכוחות בליגה ולהפוך למועדון אירופאי בעזרת כוח אדם זר. אבל השם "בית"ר" לא אומר כלום לשחקן אירופאי איכותי, כזה שגם לא ילך לקבוצה במפרץ הפרסי תמורת משכורת נאה. לכן מי שמגיע לכאן הם טרמפיסטים או חסרי ברירה, שמשכנעים את עצמם לחפש אתגר בישראל. בדיקה ברקורד של הזרים של בית"ר העונה תגלה שהדרום אמריקאים באו מקבוצות בינוניות בארצם, ובואטנג הגיע רק לשבדיה למרות שמייקל אסיין היה איתו בנבחרת הנוער. בעלי הקבוצות שלא נגררו למירוץ החימוש של בית"ר פעלו בהיגיון. הפרידה מפרננדז מוכיחה סופית שאם בית"ר תשתלט לבסוף על הכדורגל הישראלי, היא לא תעשה זאת בעזרת רכש זר, נוצץ וחולף.