פשוט אמרו לא

בשבת אביבית בתחילת אפריל עמדו שלושת הכוכבים של מכללת פלורידה, ג'ואקים נואה, אל הורפורד וקורי ברואר, יחד עם יתר חבריהם לקבוצה באולמם הביתי בקמפוס המכללה, מול רבבת אוהדים שבאו להריע להם על הזכייה באליפות המכללות, חמישה ימים קודם לכן באינדיאנפוליס.

כולם ציפו מהשלישייה ללכת במסלול המוכר של אחרי הזכייה: פיזור רמזים לגבי הרצון לחזור ולהביא למכללה אליפות נוספת בשנה הבאה, מיד לאחריהם הרהורי חרטה בקול רם, ולבסוף נאום חנוק בדמעות שנפתח במילים "לעולם לא אשכח את התקופה שלי כאן" ומסתיים במילים "אין לי את הלוקסוס הכלכלי לוותר על האפשרות הזאת", ומשם ישירות ללחיצת היד עם דייויד שטרן בליל הדראפט בניו יורק.

אבל באותו יום קסום בחגיגות הניצחון בגיינסוויל, אל מול האלפים שקראו בשמם של אליליהם בתחינה שיישארו עוד שנה אחת לפחות אך כבר השלימו עם רוע הגזירה, חטף לפתע ג'ואקים נואה את המיקרופון והכריז: "אנחנו חוזרים, בייבי!".

למתבונן מהצד נדמה כי השלושה פשוט נפלו על הראש. אחרי טורניר מכללות חלומי שהזניק את המניות שלהם לשמיים, זה היה הזמן הטוב ביותר לנצל את הרגע ולגזור את הקופון. נואה היה מועמד ודאי לאחת משלוש הבחירות הראשונות בדראפט, הורפורד הוזכר כבחירת לוטרי אפשרית ולברואר ניבאו לכל הפחות בחירה בסוף הסיבוב הראשון. אז מה לעזאזל מניע שלושה ילדים בני 20 לוותר על חוזה המיליונים ב- NBA ולחזור לנהל אורח חיים של סטודנטים מהשורה?

התשובה היא שכל מה שהם רצו הוא להמשיך וליהנות מכדורסל, לפחות עוד שנה אחת, רגע לפני שהמשחק אותו הם כל כך אוהבים הופך למקום העבודה שלהם. רגע לפני שהם הופכים מחבורה מלוכדת ומגובשת לאוסף של שכירים הנתונים בידי הנהלת הקבוצה, שעשויה בוקר אחד לשלוח אותם סתם כך בטרייד, על מנת לסתום איזה חור בתקציב.

רגע לפני שחבריהם לקבוצה הופכים מאחיהם לכל דבר המשחקים בשביל הקבוצה והסמל, לקולגות למקצוע ותו לא, שמשחקים עבור החוזה הבא שלהם ועבור הסיכוי להיכנס לעשרת המהלכים היפים של השבוע.

רגע לפני שהם מחליפים את הקהל המשולהב שלא מפסיק לעודד במשך כל המשחק ונשאר עוד דקות ארוכות לאחר הסיום כדי לתמוך בקבוצתו, בקהל שמגיע כדי לראות מופע, לאכול את הנקניקייה שלו בשקט, לחכות לאיזה דאנק מהדהד שיצדיק את עצם הגעתו לאולם, ועוזב כמה דקות לפני הבאזר כדי לא להיתקע בפקקים.

על פי כל מדד אפשרי, עשו נואה, הורפורד וברואר את טעות חייהם באותו יום. על פי כל מדד, פרט לאהבת ספורט טהורה. בימים בהם האלמנט הזה נדחק פעמים רבות לשוליים, הבחירה האמיצה שלהם היא אירוע נדיר ביותר, וזה בהחלט רגע שיש להתענג עליו.