וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הצרעות מתות בסתר

גיל קדרון

25.12.2006 / 14:39

אחרי שנים רעות, מעבר לניו אורלינס והמכה של הוריקן קתרינה, נראה היה שהעונה יש לפול עם מי לשחק בהורנטס. עד שהגיעו הפציעות

ההורנטס היו במשך שנים אחת מהקבוצות הגרועות בליגה, בעיקר בגלל הקמצנות הידועה של הבעלים ג'ורג' שין, שהצליח להמאיס את עצמו על מדינה חולת כדורסל כמו צפון קרוליינה, מה שהתניע את המעבר משארלוט לניו אורלינס, עיר שגם תושביה החלו להביע את חוסר שביעות רצונם מניהול המועדון בעזרת הרגליים. כלומר, לא הגיעו למשחקים.

הכיס הקטן של שין היה אחראי לעזיבתם של כל הכוכבים שאי פעם שיחקו בקבוצה: לארי ג'ונסון, אלונזו מורנינג, גלן רייס, אנתוני מייסון, ולאדה דיבאץ' (בעבורו ויתרה הקבוצה על הבחירה בכשרון צעיר בשם קובי בריאנט), אדי ג'ונס ובארון דייויס. הרכבת האווירית הזו הפכה אולמות גועשים לאולמות קונצרטים (אבל מהסוג הנטוש), כשגם בפלייאוף הקולות הרמים ביותר הגיעו מהשחקנים והמאמנים.

לא עזר לפופולריות שלו משפט (בו זוכה) באשמת הטרדה מינית, כמו גם היחס המזלזל שלו כלפי השחקנים המאמנים.

כרוניקה של כשלון ידוע מראש

לקראת עונת 2002/3 עברו הצרעות לניו אורלינס, ואחרי ירח דבש קצר, עם 47 ניצחונות והפסד בסיבוב הראשון לפילדלפיה, פוטר המאמן פול סיילאס, כי שין אמר שהוא רוצה "מאמן ברמה הגבוהה ביותר". אחרי חיפוש קצר הוא בחר בטים פלויד, המאמן בעל אחוז הניצחונות הנמוך ביותר בהיסטוריית הכדורסל, בזכות שנותיו הלא מרשימות בעליל בשיקגו פוסט תקופת ג'ורדן-פיפן-ג'קסון.

לפלויד היו שני יתרונות עיקריים על סיילאס. הוא יליד מיסיסיפי, שם גם אימן את המכללה המקומית, והזיקה שלו למקום אמורה הייתה לעודד את הקהל להגיע. הסיבה השנייה היא שהוא לבן וסיילאס שחור, ובדרום ארה"ב זה יתרון שלא כדאי לבטל במהירות. בסיום העונה, אגב, השיגו הצרעות מאזן של 41:41, והפסידו בסיבוב הראשון של הפלייאוף בשבעה משחקים למיאמי של הרוקי דווין וויד. פלויד פוטר, וביירון סקוט מונה במקומו, עם מחשבות לטווח ארוך.

CP3 phone home

העונה הראשונה של סקוט, ב-2003/4 הייתה של בנייה מחדש, והקבוצה סיימה במאזן השני הגרוע ביותר בליגה כולה, עם 18 ניצחונות בלבד. בעונה שעברה פתאום היא הייתה עד הסוף במירוץ לפלייאוף, וסיימה עם מאזן של 38 ניצחונות, מבלי שביצעה יותר מדי שינויים בסגל. השינוי המשמעותי ביותר היה בחירתו של כריס פול במקום הרביעי בדראפט 2005 (וד"ש לאטלנטה). ב-78 משחקים כרוקי הציב CP3 את הממוצעים הבאים: 16.1 נקודות, 5.1 ריבאונדים, 7.8 אסיסטים ו-2.2 חטיפות. אבל יותר מהסטטיסטיקה, הכוכב העולה פשוט החיה קבוצה שנראתה מתה מבפנים.

הדוגמה הבולטת ביותר, מלבד הניצחונות, היו שלצדו של פול הפך הפורוורד האלמוני בשם דייויד ווסט משחקן של 6 למשחק לאחד שממטיר 17 ב-51 אחוזים, ומוריד 7.4 כדורים חוזרים.

הרכז הציג בגרות וקבלת החלטות שרואים אצל חבר'ה צעירים (כעת הוא גבר קשיש בן 21) רק לעיתים נדירות, ראיית משחק ברמה של הגדולים ביותר, פלוס קוחונס שקנו לו ריספקט מיידי מצד כל הוותיקים בקבוצה, וזאת מבלי שירגיש צורך לבלבל את השכל יתר על המידה.

פותחים את הארנק

לפני עונת 2005/6 הוריקן קתרינה היכה בניו אורלינס והטביע אותה, כשגם הבתים של כמה מהשחקנים וקרוביהם נפלו קורבן לאסון המזעזע. הקבוצה נאלצה לנדוד לאוקלהומה סיטי, שם התושבים קיבלוה בזרועות פתוחות ואולמות מלאים, דבר אותו ג'ורג' שין לא ראה מאז ימיו הראשונים בשארלוט.

בקיץ האחרון, אולי כדי להתחבב על דייויד שטרן בתקווה שזה ישתכנע לאפשר לו לעזוב את ניו אורלינס לטובת אוקלהומה סיטי, ואולי כי הבין שכשרון כמו כריס פול לא מגיע כל יום וכדאי לו לשמור עליו, עשה שין היסטוריה. פרטית, לפחות. הוא הדהים את הליגה כולה כששלף 60 מיליון לטובת החתמתו של פז'ה סטויאקוביץ', הביא את טייסון צ'נדלר ו-63 המיליונים שלו בעבור פי ג'יי בראון (שחוזהו מסתים בסוף העונה), וקינח בהחתמת בובי ג'קסון הוותיק בעבור 15 מיליון.

גבות הורמו לגבי החוכמה בהבאת שלושה שחקנים שמרבים להיפצע, ועוד במשכורות גבוהות כל כך, אבל לטווח הארוך לא היה ספק שמדובר בשדרוג משמעותי שיהפוך את המערב לתחרותי עוד יותר ממה שעד עד היום. העונה נפתחה עם ארבעה ניצחונות רצופים, שלושה הפסדים רצופים, ואז עוד רצף של 4 פעמים W, אבל מאז החלו ההורנטס לשקוע, וכעת הם משתרכים להם בתחתית הבית הדרום-מערבי עם 11 ניצחונות ו-15 הפסדים.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

לראשונה טיפלו בסיבה בגללה חליתי בפיברומיאלגיה ולא בסימפטום

בשיתוף מרכז איריס גייר לטיפול דרך אבחון בגלגל העין

וירוס הפציעות באוויר

הנפילה החלה בצורה הדרגתית. המשחק השביעי העונה של דייויד ווסט, ב-12 בנובמבר, היה גם האחרון שלו עד כה. הוא מתח שריר ביד, ניסה להמשיך לשחק למרות הכאב, ואחרי חודש בחוץ, כשהבינו שמצבו אינו הולך ומשתפר, עבר הפורוורד, שהעונה רשם ממוצעים של 17.4 ו-8.3 ריבאונדים, ניתוח במרפק הימני, בתקווה שיספיק להתאושש בזמן כדי לחזור מאוחר יותר העונה.

אחרי שהאופציה ההתקפית השלישית של ההורנטס הושבתה, הופעל לחץ גדול יותר על פז'ה להתחיל לספק קבלות. אבל אחרי 13 משחקים בינוניים (17.8 ב-42.4 אחוזים מהשדה) נפצע גם הוא, ובצורה חמורה הרבה יותר. את הכאבים שהיו לו בגב הוא תיאר כבלתי נסבלים, וב-20 בדצמבר עבר ניתוח לא פשוט בגב התחתון שעשוי להשבית אותו כמעט עד שארית העונה. ובהתחשב בעובדה שמדובר בשחקן בן 29, נראה שמצבו הבריאותי רק יילך ויידרדר.

"אנחנו צריכים להסתדר בלעדיו, כי גם כשיחזור הוא כבר לא יהיה אותו פז'ה העונה", אמר בובי ג'קסון, שאמור היה לספק ניסיון וניצוצות מהספסל אבל בעקבות סדק בצלעות החמיץ בעצמו 11 משחקים רצופים אנד קאונטינג.

פתאום החמישייה של הקבוצה נראית כמו טלאי על טלאי, כשמסביבו של פול משחקים דזמונד מייסון (12 ו-5) החד מימדי, רסואל באטלר (10 נקודות, 1.5 שלשות למשחק) הבלתי יציב, הרוקי הילטון ארמסטרונג (5 ו-3 ב-13 דקות בממוצע) שאמור היה לשחק רק בגארבג' טיים, וטייסון צ'נדלר (11.6 כדורים חוזרים ו-1.4 חסימות) שאמנם טיפס מדרגה בהגנה, אבל קולע רק 5.4 נקודות (ב-63 אחוזים מהשדה ו-36 מהעונשין. כן 36). בינתיים צ'נדלר החמיץ רק שני משחקים, אבל לאור ההיסטוריה שלו, יש לו עוד כמה DNP-ים בדרך.

המצב האבסורדי הזה הכריח את הקבוצה להביא את האקדוחן ג'אנרו פאגרו ואת מארק ג'קסון הנווד. פארגו היה בתחילת העונה בקצה הספסל, אבל כיום הוא קיבל אור ירוק מסקוט להשליך כאוות נפשו, פשוט כדי שיהיה מישהו שיוריד את העומס מפול. בחודש נובמבר זרק פארגו רק פעמיים בספרות כפולות, ובדצמבר רק פעמיים זרק מתחת לספרות כפולות, כולל משחקים של 4 מ-17, 8 מ-21 ו-2 מ-10.

פול המסכן נאלץ לבלות יותר ויותר זמן על הפרקט (בכמעט כל משחק בחודש האחרון רשם יותר מ-40 דקות), לזרוק יותר (באחוזים טובים פחות), לקלוע יותר ולמסור יותר. זה לא עזר, ומאז ההתחלה החיובית הקבוצה במאזן של 12:3.

אין הרבה רכזים שהפכו כבר בגיל הזה למנהיגים מדופלמים שכל האחריות רובצת על כתפיהם. ואלו שכבר כן היו, כמו מג'יק ג'ונסון וג'ייסון קיד, עשו זאת עם (הרבה) יותר כשרון מסביבם. הייחודיות שלו כנראה תבטיח לו מקום באולסטאר, אחרי שקיבל מקום גם בחמישייה של הנבחרת האמריקאית, תפקיד אותו מילא בהצלחה חלקית בלבד. כולם מדברים על העתיד הוורוד שלו, אבל ספק אם
את פול זה מנחם. הוא רק רוצה לנצח, ואם זה לא יקרה העונה יתחילו השמועות על כך שיעזוב בקיץ 2009 כשיהיה שחקן חופשי. אז הבעלים ג'ורג' שין, לא משנה באיזו עיר יהיו ההורנטס, כנראה שוב יצטרך לארוז ולעבור הלאה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully